ערעור הועדה המקומית מבוא עמקים על הרשעת משיב בעבירות בנייה

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עתפ"ב 19872-03-19 בראנסה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים תיק חצוני: בפני כבוד השופט נאסר ג'השאן המערער סמיר בראנסה המשיבה הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים פסק דין

ברע"פ 5100/14 מסארוה נ' מדינת ישראל (28.07.2014) חזר בית המשפט העליון על הכלל שנקבע בהילכת כתב וקבע, כי "תוצאה של המנעות מהרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה, היא תוצאה חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שני תנאים מצטברים נקבעו, על מנת להמנע מהרשעה: 'ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים". הפסיקה הדגישה, כי על המבקש להמנע מהרשעתו להוכיח כי צפוי להגרם לו, עקב הרשעתו, פגיעה "קשה וקונקרטית" בסכויי שקומו ולבסס טענות אלה בתשתית ראייתית, כאשר אין להדרש לאפשרויות תיאורטיות לפיהן עלול להגרם לו נזק כלשהוא בעתיד (רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (01.01.2013)).

נקבע, כי על בית המשפט הדן בשאלת הרשעתו או העידר הרשעתו של נאשם להתרשם שהרשעתו מביאה לפגיעה שעוצמתה גוברת על יתר השיקולים הצריכים לעניין, אף בהנתן סוג העבירות בעניינינו (השוו: רע"פ 3602/17 כהן נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה טייבה (02.08.2017); רע"פ 8971/15 כל בו חצי חינם בע"מ נ' מדינת ישראל – המשרד לאיכות הסביבה (27.01.2016) במסגרתו חזר בית המשפט על התנאי שיש להוכיח נזק קונקריטי כתוצאה מהרשעת הנאשם).

...

מסכים אני עם טענת המערער, כי קיימת פסיקה לפיה יש להחיל את הלכת כתב בגמישות רבה יותר כאשר מדובר בעבירות מן הסוג הנדון, וכך קבע בית המשפט העליון ברע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי, פסקה 39 (10.09.2013): "לסיכום – הגם שההלכה הקיימת שלפיה הרשעה בפלילים היא הכלל, והימנעות ממנה היא החריג, עומדת בעינה, ניתן להחיל הלכה זו בגמישות רבה יותר כאשר מדובר בעבירות אסדרתיות של אחריות קפידה". לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בתסקיר שירות המבחן ובמכלול המסמכים שהוגשו לעיוני, מצאתי, שאין מקום בנסיבות העניין לבטל הרשעתו של המערער.

לאור האמור לעיל הערעור מתקבל כאמור בסעיף 35 לעניין גובה הקנס בלבד.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 32418-03-18 מריד נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים תיק חצוני: בפני כבוד השופטת תמר נסים שי מערערים אחמד מריד משיבים הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים פסק דין

ההליך בבית המשפט קמא – ביום 13.10.2013 הגישה המשיבה כנגד המערער כתב אישום, במסגרתו ייחסה לו ביצוע עבירות של בניה ושימוש ללא היתר כדין לפי סע' 145(א)(2), 204(א), 208, 218 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (כנוסחו טרם כניסת תיקון מס' 116 לתוקף, ולהלן: "החוק"), במקרקעין שבבעלותו ובחזקתו (גו"ח 17396/4 מיגרש 1/1) בכפר כנא.

העירעור מופנה, כאמור, כנגד הרשעתו של המערער בעבירות של בניה ושימוש בגין הקמת מחסן בשטח של 6 מ"ר במקום המיועד לחניה, בהתאם לתכנית ולהיתר החלים.

...

ב"כ המערער איננו מצביע על פגם כלשהו שנפל בהפעלת שיקול דעתה של המשיבה בהקשר זה, ואף מטעם זה הטענה נדחית.

מסקנה זו אף מתחזקת, נוכח זאת שהמערער לא יכול היה להצביע ולו על מבנה אחד קונקרטי שהבנייה בו אינה כדין ולא ננקטו בעניינו פעולות אכיפה.

  נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עתפ"ב 4118-12-19 באשא נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים תיק חצוני: בפני כבוד השופטת תמר נסים שי מערערים ג'ון ג'מיל באשא משיבים הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים פסק דין

לפניי ערעור על הכרעת דין מיום 15.07.19 וגזר דין מיום 11.11.19 של בית משפט השלום בבית שאן (כב' השופטת דלית שרון גרין), במסגרתם הורשע המערער בשימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין ושימוש במקרקעין בסטיה מהוראות היתר (עבירות לפי סע' 204(א) ו-204(ב) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (כנוסחו טרם תיקון 116 לחוק (ולהלן: "החוק")), ונגזרו עליו קנס בסך של 38,000 ₪ וחתימה על התחייבות שלא יעבור על הוראות החוק במשך שלוש שנים.

 טענתו של המערער בדבר חוסר האחידות בענישה בהשוואה לאחיו הנה מוטעית, היות והאח הורשע על פי הודאתו בהזדמנות הראשונה ללא ניהול הוכחות ובעבירות בהקף שונה, כאשר אף נסיבותיו האישיות קשות יותר.

...

  עיון מעלה כי בדין מצא בית המשפט קמא את דברי המערער, אשר כבש גרסתו וסתר עצמו פעם אחר פעם, כבלתי מהימנים.

לסיכום, משלא נמצא לי נימוק כלשהו להתערב בהכרעת הדין, הרי שהערעור עליה נדחה.

אינני מקבלת את טענת המערער בדבר חוסר אחידות בענישה.

בהתאם להילכת כתב הנ"ל "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם, בעמ' 342 ג'-ד').

ראו גם: רע"פ 3224/19 אדם אביב נ' מדינת ישראל (28.05.2019), פסקות 11-9; וכן ע"פ (מחוזי נצ') 32418-03-18 אחמד מריד נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה מבוא עמקים (06.08.2019), פסקה 38].

"אכן, עבירות אסדרתיות מסוג אחריות קפידה משקפות ככלל רף חומרה נמוך יותר ביחס לעבירות פליליות אחרות הטעונות הוכחת מחשבה פלילית ורשלנות (ראה עניין שבתאי). עם זאת, אין בכך כדי לאיין את הצורך ביצירת הרתעה שתביא לצימצום העבריינות בתחום זה, בו נזקק הציבור, ככל הנראה, באופן מיוחד ל"הגנה"" [ת"ב (מחוזי נצ') 34713-06-18 אקרשטיין תעשיות בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה - אצבע הגליל (14.04.2019), פסקה 38].

כך, למשל, ב-ע"פ (מחוזי חי') 43351-08-14 אסייגה אלמיו נ' מדינת ישראל (24.11.2014), "המערער הראה כי ההרשעה תיפגע פגיעה ממשית בפרנסתו ובשיקומו" ואילו ב-עפ"ג (מחוזי חי') 28110-10-15 מדינת ישראל נ' עידן דוד (17.12.2015) הוכח "כי הרשעת המשיב בבצוע העבירה, יש בה כדי לסכל אפשרות של המשיב לחזור לעבודתו בנמל" (שם, פסקה 20), מה שאין מיתקיים במקרה שלנו.

...

לאחר דברים אלה ולאור הצהרותיו של הבן איאד, ביקש ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום על ידי צירופו של הבן איאד כנאשם נוסף ובית המשפט נעתר לבקשה כאמור.

לסיכום, הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי בעניינו מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות בהתאם להלכת כתב והפסיקה שניתנה בעקבותיה להימנע מהרשעתו חרף הודאתו בעובדות כתב האישום, ועל כן, בקשתו לסיים את עניינו בלא הרשעה נדחית בזאת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

לפניי ערעור שהגישה הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה מבוא עמקים (להלן: "המערערת") על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימלוב) מיום 26.10.2020 שניתן בתיק תו"ב 26093-05-17 ולפיו הורשע המשיב, לפי הודאתו, בעבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר - עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"); ביצוע עבודות בניה בסטייה מתכנית - עבירה לפי סעיף 204(ב) לחוק; אי קיום צו הפסקה מינהלי - עבירה לפי סעיף 237 לחוק, כל זאת - בגוש 10476 חלקה 4 מאדמות ביישוב בסמת טבעון בקרקע (נ.צ. 212616/737463 ) שייעודה בזמנים הרלוואנטיים לבנייה, היה חקלאי וחלה עליה תכנית ג/1111 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 30.04.1991, ב.י.פ 3871 (להלן: "המקרקעין").

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את כל אשר בפניי, לרבות גזר דינו של בית משפט קמא, טיעוני הצדדים והפסיקה שהוגשה על ידם, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור, להתערב בגובה הקנס שפסק בית משפט קמא וכן לחייב את המשיב לחתום על התחייבות ולהלן נימוקיי; בבוא בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע משיב, עליו לנהוג על פי העיקרון המנחה בענישה אשר מטרתו היא לשמור על "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של המשיב ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב' לחוק העונשין).

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ובשים לב לכך שהערכאת הערעור איננה ממצה את הדין, אני מורה כדלקמן: במקום הקנס שנפסק בבית משפט קמא, יבוא קנס בסך 50,000 ₪ או 5 חודשי מאסר במקומו.