הנאמן הודיע, כי משיקולים מעשיים החליט שלא לערער על הכרעת בית המשפט המחוזי בנוגע לתקבולים, שמקורם בגבייה שביצעו משרדי עורכי-דין חצוניים.
הכנ"ר סבור איפוא "כי הדרך הנכונה לסווג את השבת הערבויות הנה כ'הקטנת נשייה', קרי: צימצום החוב המותנה, וזאת חלף טענת המערער לפיה יש לסווג זאת בגדר 'פירעון חוב', הווה אומר: חלוקה".
עוד טוען הכנ"ר, כי בנגוד לטענת הנאמן, השבת הערבויות לא שיחררה פקדון בסך של 15 מיליון ₪, שרותק על-ידי הבנקים כנגד מתן הערבויות.
שנית, כפי שציין הכנ"ר, "כנגד השלמת פרויקטים מתקבלת בקופת החברה, בדרך כלל, תמורה, ולו חלקית, בגין השלמת העבודות שנעשו על ידי בעל התפקיד בגדר ההליך. אין חולק כי כספים אלו באים בגדר חישוב שכר טירחתו של בעל התפקיד בכל אחד מהמסלולים הקבועים בתקנות השכר". שלישית, כפי שהראה בית המשפט המחוזי, השבת הערבויות מצמצמת את מסת הנשייה המוכחת, ומגדילה מיניה וביה את האחוזים שלהם זכאי בעל התפקיד: הואיל ו"מדרגות השכר בחלופה של שכר חלוקה מביאות בחשבון את שיעור החלוקה בפועל באחוזים ביחס לסך כל הנשיה המוכחת, הרי שכל הקטנה של מצבת הנשיה, עשוייה ממילא להגדיל את שיעור החלוקה בפועל באחוזים לנושים".
...
ואכן, בית המשפט המחוזי ראה לנכון לפסוק לנאמן שכר טרחה בגין תוספת מאמץ מיוחד, שכן השבת הערבויות לחברה היתה כרוכה "בהשלמת ביצועם של פרויקטים מורכבים של תשתית, שלהבטחתם הועמדו הערבויות. לא מדובר בפעולות סטנדרטיות של בעל תפקיד, שכן מדובר היה בפרויקטים של בניית גשרים ובערבויות ביצוע המוחזקות בידי מזמיני העבודה, ולכן ניתן היה לחלטן בנקל נוכח חדלות הפרעון של החברה. בנסיבות אלה, נדרשו מיומנות רבה, כשרון ומומחיות על מנת לנהל את הפרויקטים, להביאם לידי גמר ולהשיג בסופו של דבר את השבת הערבויות. לא מדובר בתוצאה מובנת מאליה". בנסיבות הללו, קבע בית המשפט המחוזי, כי תוספת המאמץ המיוחד, שתיפסק לנאמן תעמוד על סך של 1,000,000 ₪.
בהקבלה, סבורני, כי שינוי בערכה של המניה לא צריך להשפיע על שכר טרחתו של הנאמן, וכי אין להסיק, בהכרח, כי הערכת BDO, היתה שגויה.
עוד בהקשר זה, סבורני, כי יש ערך לקביעת שכר הטרחה, בהסתמך על כלים ברורים עד כמה שניתן.
משכך, מקובלת עלי המסקנה שאליה הגיע ולפיה יש לקבל את הערעור בחלקו ככל שהוא נוגע לחישוב ערך מניות החברה שחולקו לנושים בהתאם להערכת BDO, ואילו יתר רכיבי הערעור דינם להידחות.
