ערעור דיון מהיר בקשת רשות ערעור תוך 15 יום

כך, מקום בו פסק דין ניתן לפי 79א לחוק בתי המשפט עת צוין מפורשות על ידי הצדדים שההכרעה בו תכריע גם בתיקים אחרים או לא תהיינה תובענות נוספות, הרי מקום בו מוגשת תביעה ונטען אף כי לא היה דיון לגופו של עניין ולכן זה לא מעשה בי-דין, בית משפט השלום סילק על הסף את התביעה, וערעור שהוגש – נדחה (עא 2846/07 (מחוזי-ת"א) אומגה טפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע"מ נ' קשת נקוי יבש בע"מ (2.9.2009)).

לכך יש להוסיף את העקרון השפוטי של כללי סופיות הדיון והציפייה שבית המשפט באותה דרגה (משההליך דנן נוכח מורכבותו יועבר לסדר דין מהיר), ואף באותו ביניין ואולי אף באותו אולם ינהל מחדש את אותו הדיון המשפטי, יחקור את אותם עדים וישמע את אותן ראיות בהפרש של פחות משנה ויגיע לתוצאה אחרת או "נכונה" יותר - היא דבר המעלה קושי.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

...

העולה מהמקובץ, כי אני סבורה כי חל השתק פלוגתא במקרה דנן ומשכך אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בנוסף לזה, ערעור על פסק דין בדיון מהיר טעון רשות, והיא תנתן רק בקשר לשאלות משפטיות (להבדיל משאלות עובדתיות) בעלות משקל[footnoteRef:3].

[3: בר"ע 65989-11-17, אמיר אריק, משרד עו"ד - לירון חרזי; החלטה מיום 14.3.2018; בסעיף 7 להחלטה; בר"ע 05/ 800, מירה וולברג עו"ד - מדינת ישראל, משרד הפנים; ניתנה ביום 1.12.2005; בר"ע 51079-08-18, בית ספר נזירות נצרת - בידס זוהאד איליא; החלטה מיום 11.6.2019, בסעיף 8 להחלטה; בר"ע 32693-06-22, בר"ע 40620-06-22, Abdelsalem Yoni Hamza - עמי תעשיות אלומיניום בע"מ; ניתן ביום 12.12.2022; בסע' 8-6 לפסק; בר"ע 53034-02-19, אלי בן-חיים, חברת עורכי דין - אנדראה ויויאנה מלמוד; ניתן ביום 27.8.2019, ראו בעיקר ברישא של פסק הדין (לפני סעיף 1).

למרות זאת, ניתן לבקש רשות ערעור, מבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 ימים (תקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991; עא"ח 07/ 44, דינה סעידאן - בית חולים הדסה עין כרם; ניתן ביום 26.8.07).

...

אנו דוחים את טענת המעבידה לפיה לינה במלון נפרד משמעותה פרישה מהמחוזיאדה.

בסיס נורמטיבי לא מצאנו.

ועד העובדים תמך בדרישות התובע, ונציגיו העידו בביה"ד. סוף דבר אנו מקבלים את התביעה באופן חלקי, ופוסקים את הסכומים הבאים: 1860 ש"ח בגין השתתפות בהוצאות הלינה; 109.5 ש"ח בגין השתתפות בהוצאות נסיעה; פיצוי בסך 1,227 ₪ בגין שלושה ימי חופשה שבהם חויב חשבון חופשתו.

חובת היידוע בנוגע להיות בעל דין עורך דין היא ביחס לתובע בעיקר בשל הרציונל שהתובע הוא היוזם את ההליך והוא אשר בוחר את ההליך של תביעה קטנה בעודו עורך דין ובכך "מנצל" ביודעין את מעמדו וידיעותיו (אם כי ישנם עו"ד התובעים שאינם מתחום התובענה המוגשת על ידם) ועל כן על הנתבע לדעת זאת על מנת לבחון האם לבקש היתר ייצוג ולחילופין להעביר את ההליך לסדר דין מהיר.

אומנם לא הוא זומן לדיון אלא המתווכת גב' חגית ששון שלא הגיעה ומשכך לכאורה לא נגרמו לה הוצאות וחלף בקשה לדחיית מועד דיון שלחה נציג ממשרדה שיכול היה להעיד על נהלי המשרד, הרי שעדיין עדותו תרמה בכל הנוגע לידיעתו האישית בדבר הנכס ואל מול זאת מיופה הכוח שכן הגיע לבית המשפט ונאלץ להעיד בואטצאפ וידאו בסופו של יום שלא נפסק לו שכר עדות – התובע ישלם עבור שכר עדותו של מר מאיר חקלאי ממשרד תיווך "חקלאי נכסים" סך של 450 ₪ תחת אותן אמות מידה המצוינות לעיל, אשר ישולמו לנתבעים כנאמנים להעברת הסכום למר חקלאי תוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

...

בסופו של דבר הנתבעים נכנסו להתגורר בבית ביום 1.8.21 עת כבר חתמו על חוזה השכירות ביום 20.7.21 (תחת דמי שכירות לא רחוקים מהסכום שמסר התובע אשר קיבל את המידע ממיופה הכוח ועל כך אין חולק-א"מ) בעניין זה הפנו הנתבעים לעניין מוסקוביץ, שם נקבעה רשימה לא סגורה של פרמטרים לפיהם בודקים מיהו הגורם היעיל, ולטענתם התובע אינו מוגדר ככזה ע"פ הפרמטרים (כאשר לעומת זאת טען התובע בדיון שהתקיים לפני ביום 19.7.22 (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 4) כי הנתבעים הם אלו שמנעו ממנו לסיים את העסקה וכי הוא כן נחשב כגורם היעיל ע"פ הפרמטרים).

אין בידי לקבל זאת עת הוא אשר בחר בהליך של תביעה קטנה והוא אשר בחר לתבוע את הנתבעת ולגרור אותה להליך כמי שקיבלה ממנו שירותים (עת בהליך של תביעות קטנות נתבעים גם עורכי דין בגין אי השבת שכ"ט מקום בו הופסק ייצוג).

על כן, ולנוכח האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את התביעה.

אומנם לא הוא זומן לדיון אלא המתווכת גב' חגית ששון שלא הגיעה ומשכך לכאורה לא נגרמו לה הוצאות וחלף בקשה לדחיית מועד דיון שלחה נציג ממשרדה שיכול היה להעיד על נהלי המשרד, הרי שעדיין עדותו תרמה בכל הנוגע לידיעתו האישית בדבר הנכס ואל מול זאת מיופה הכוח שכן הגיע לבית המשפט ונאלץ להעיד בוואטצאפ וידאו בסופו של יום שלא נפסק לו שכר עדות – התובע ישלם עבור שכר עדותו של מר מאיר חקלאי ממשרד תיווך "חקלאי נכסים" סך של 450 ₪ תחת אותן אמות מידה המצוינות לעיל, אשר ישולמו לנתבעים כנאמנים להעברת הסכום למר חקלאי תוך 30 יום מהיום.

גרסת התובע בדיון: "הרכב שלי, הרכב הלבן, במסלול השמאלי ביותר, והרכב השני מימין. התנועה במסלול השמאלי היא יותר מהירה מהרגיל, כי מדובר בבוקר פקוק בנתיבי איילון, בוקר יום ראשון. התאונה קורית שאני מתחיל את התנועה והנתבעת כנראה לא רואה אותי והיא מתחילה להישתלב לנתיב השמאלי.

זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ג, 29 אוגוסט 2023, בהיעדר הצדדים.

...

" גרסת הנתבעת בדיון: "נסעתי בנתיבי איילון לכיוון דרום ביום ראשון ב8 בבוקר, אני נוסעת מהרצליה לתל אביב וכל יום זה באותה שעה, במשך שנה וחצי, אני מכירה את הכביש טוב, התנועה הייתה קצת עמוסה אבל זורמת בצורה איטית. אני רק אציין שהכביש ממש מעט מתעקל שמאלה. הרכב שלי לא היה בנתיב הכי שמאלי, אלא יותר אמצע הכביש, הרכב של התובע היה בנתיב הכי שמאלי כשאני לא ראיתי אותו, לא סטיתי משום נתיב ולא התכוונתי לסטות, ביציאה הקרובה היה מחלף השלום ומחלף אחריו אני אמורה לצאת בלה גווארדיה. אני נוסעת בכביש הזה בכל יום במשך שנה וחצי. תוך כדי נסיעה, כשהכביש מתעקל קצת שמאלה, הרגשתי מכה מאחורה, הוא פגע בי בגלגל השמאלי האחורי, כשאני הייתי בתנועה ומהמכה הרגשתי ממש דחיפה חזקה, שגרמה לי ללחוץ על הגז ומה שקרה לרכב שלי זה בעצם איבוד שליטה לכיוון שמאל, והכביש נוטה מעט שמאלה כמו שאמרתי לפניי ותוך שניות מצאתי את עצמי נעצרת." לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, להלן טעמיי לכך; המחלוקת בענייננו היא מחלוקת עובדתית.

מכל המקובץ לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעות ישלמו לתובעים סך של 27,534 ₪ בגין תיקון הרכב לפי החשבונית שצורפה, תשלום בגין חוות דעת שמאי – 1,521 ₪ לפי חשבונית שצורפה וכן, בגין ירידת ערך לפי דוח שמאי בסך 1,275 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע 30,330 ₪ וכן סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בתום החבישה שאל התובע את החובש האם יוכל לנהוג בעצמו לבית החולים, ובתגובה השיב לו "אני מציע שניקח אותך באמבולנס לביה"ח כדי שיפתחו לך תיק מהר ויטפלו בך בעדיפות, כי זה הנוהל לגבי מי שמפונה באמבולנס על ידינו". בעיניין התשלום, השיב החובש כי לחובשים אין מעורבות בכך.

ההסבר מדוע מומלץ לו לנסוע באומבולנס נאמר בדיון עצמו עת לא נטען שנאמר לו שמומלץ לנסוע באמבולנס ולא ברכב פרטי בשל החשש מהחמרת מצבו בדרך משלא הוצעה לו כל אופציה חלופית אלא שעליו לקבל טפול רפואי בבית החולים בשל מוגבלות של הנתבעת לספק את הטיפול הרפואי המלא הנידרש (עת היא מעניקה את העזרה הראשונה ומפנה להמשך טפול) אולם ממליצה לו להגיע באמבולנס.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

...

אומנם בסופו של דבר קופת החולים מכריעה האם להשיב אגרה אם לאו, אולם בסיטואציה שנוצרה עולה כי הנתבעת ידעה שלא יהיה אשפוז ויכול ולא יקבל החזר, והראיה ששכשפנה אליה בנוגע להמלצתה לנסוע באמבולנס לא הסכימה להשיב כי היה צורך להתפנות באמבולנס אלא כי המטופל "מחליט האם להיענות לבקשה אם לאו" להתפנות באמבולנס אולם הוא אינו מחליט אם אין לו כל אלטרנטיבה ולא מוצגת כל אלטרנטיבה כי לדבריה אסור לה להציע אלטרנטיבה אלא עליו להסיק לבדו ולדרוש לסרב להתפנות ולמלא טופס עת לא הוצג לו הטופס כדי לבחון זאת ואז יחתום שלוקח אחריות ונוסע לבד משלטענתה הסכים – וכי מדוע הסכים? כי המליצה לו לנסוע באמבולנס על כל המשתמע מכך מבחינת מסקנתו של המטופל הסביר כמתואר מעלה, ומכאן אותו פוטצייאל להטעות.

על כן, אין בידי לקבל כי המטופל קיבל את המלצת החובש "מרצונו החופשי, בחירתו האישית ומדעת" כפי שצוין בכתב ההגנה משניתנה לו רק אופציה אחת הממליצה לו להתפנות באמבולנס ואם בשל מצבו הרפואי עסקינן, היה עליה לכתוב זאת על מנת שיוכל להתמודד מול קופת החולים לצרכי החזר אולם מקום בו היא מסרבת לרשום שקיים היה צורך רפואי וכי מרצונו החליט לנסוע באמבולנס – הרי שמדובר בסתירה פנימית.