ערעור דחיית בקשה לעיין בתיק בית משפט עקב צורך בחידוש הנמקה

][] זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' הנדל, ד' מינץ ו-י' אלרון) בע"פ 8643/19 שניתן ביום 11.4.2021 (להלן: פסק הדין), אשר דחה את עירעורו של המבקש לעניין חומרת עונש המאסר שנגזר עליו בגין ביצוע עבירות מין במשפחה.

לגישתו, מקום שבו מדובר באינוס סטאטוטורי מחמת גיל הנפגעת, ולא מחמת העדר הסכמה, מיתחם הענישה צריך להיות נמוך יותר.

עוד נטען כי פסק הדין בעירעור לא דן בהשגותיו של המבקש לעניין החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי מיום 15.7.2019 בדבר הוצאת תסקיר נפגעת העבירה מתיק בית המשפט נוכח הפגמים החמורים שנפלו לטענת המבקש באופן הכנתו.

הליך הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג המיוחד לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה אשר סותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

עיון בפסק הדין מלמד כי בנגוד לטענת המבקש בפסק הדין לא נפסקה הלכה חדשה.

בית המשפט העליון בחן את העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המבקש בראי ההלכה הפסוקה לפיה הרשעה בעבירה המכונה "אינוס סטאטוטורי" אינה מהוה עילה להקלה בעונש (עניין גרז, פסקה 2) וקבע כי "הגם שהעונש נוטה לחומרה, לא מצאנו כי נפלה טעות בתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא. פסק הדין מנומק ומתייחס למלוא טענות הצדדים" (פסקה 3 לפסק הדין).

...

דין הבקשה להידחות.

בית המשפט העליון בחן את העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המבקש בראי ההלכה הפסוקה לפיה הרשעה בעבירה המכונה "אינוס סטטוטורי" אינה מהווה עילה להקלה בעונש (עניין גרז, פסקה 2) וקבע כי "הגם שהעונש נוטה לחומרה, לא מצאנו כי נפלה טעות בתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא. פסק הדין מנומק ומתייחס למלוא טענות הצדדים" (פסקה 3 לפסק הדין).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית משפט מחוזי דחה בקשתה ובית משפט עליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי.

, לאחר עיון קפדני בהחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בעיניין בוגומילסקי, אינני סבור כי עיכוב ההליכים לפניי יש בו משום סתירה לאמור שם. בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליך לפניי מחמת הליך תלוי ועומד, ומורה כדלקמן: עם מתן פסק דין בת"א 7066-11-12, (צריך להיות 7066-12-11-א.כ) תגיש התובעת הודעה לבית משפט זה, ובו תעתור, במידת הצורך, לחידוש ההליכים.

עיון בתביעת הפינוי בתיק קמא (סעיפים 8-39 לכתב התביעה) מעלה כי ירעת המחלוקת הנרחבת והמורכבת תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי.

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור ולדחות העירעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) על החלטה לעכב הליכים בשל הליך תלוי ועומד ניתן באופן ליבראלי יחסית ליתן רשות ערעור עוד טרם ניתן פסק דין, שכן ערעור על החלטת הביניים רק במסגרת ערעור על פסק דין לכשיינתן, ייבחן רק כאשר "עיכוב ההליכים" יהיה כבר בגדר "מעשה עשוי" בלתי הפיך.

...

, לאחר עיון קפדני בהחלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בעניין בוגומילסקי, אינני סבור כי עיכוב ההליכים לפניי יש בו משום סתירה לאמור שם. בנסיבות אלה, אני מורה על עיכוב ההליך לפניי מחמת הליך תלוי ועומד, ומורה כדלקמן: עם מתן פסק דין בת"א 7066-11-12, (צריך להיות 7066-12-11-א.כ) תגיש התובעת הודעה לבית משפט זה, ובו תעתור, במידת הצורך, לחידוש ההליכים.

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

העובדה שבעניין בוגומילסקי סברה הערכאה הדיונית כי אין לעכב את בירור ההליך אין משמעותה שמותב אחר בתיק אחר ובנסיבות אחרות (גם אם יש דימיון מסוים) יחויב להגיע לאותה מסקנה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

מעיון בתיק ההוצאה לפועל עולה כי היא דוורה למשרד ב"כ הזוכה בו ביום באמצעות תיקשורת עו"ד. לכן יש לראותו על פי לשון התקנות כמי שקבל זאת ביום השלישי לדיוור.

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות המבקשת, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות העירעור להדחות.

(1) רשם ההוצאה לפועל רשאי לתת הודעה לזוכה לבוא ולתת טעם מדוע לא ייסגר התיק; (2) לא נתן הזוכה כל טעם, בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, ייסגר התיק; (3) האמור בתקנת משנה זו לא יפגע בזכותו של הזוכה להגיש בקשה לפתיחה מחדש של תיק סגור; (4) בוער התיק לפי תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בית משפט ובתי דין דתיים), התשמ"ו-1986, רשאי הזוכה להגיש בקשה חדשה לבצוע החוב בתיק שבוער; לבקשה יצורף גם חשבון מעודכן ומפורט של יתרת חובו של החייב לרבות פירוט התשלומים שביצע החייב או מי מטעמו על חשבון החוב, חתום בידי הזוכה או בא כוחו; תקנת משנה זו לא תחול על תיקי משכנתה ותיקים למימוש מישכון.

נראה כי ניתן להקיש לגבי הליך של מחיקה לפי תקנה 126 (ד) הנ"ל, מן ההלכות בדבר מחיקת הליך בבית המשפט מחמת חוסר מעש.

בנגוד לנוסח התקנה קודם תקונה בתיקון 2, בו נקבע כי סגירת תיק כאמור לא תיפגע בזכותו של הזוכה "להגיש בקשה חדשה לבצוע פסק הדין". היינו, זוכה שתיקו ניסגר מחמת אי נקיטת הליכים, והוא מבקש לחדש את ההליכים, צריך היה להגיש בקשה חדשה לבצוע פסק הדין, נכון לנוסחן המקורי של התקנות זכאי הזוכה להגיש בקשה לפתוח את אותו תיק שניסגר מחדש.

חרף האמור, אין מקום גם לקבל את טענת המבקשת, לפיה לאחר שניסגר תיק ההוצאה לפועל "מחוסר מעש" לפי תקנה (ד)126(2) לתקנות ההוצאה לפועל, רשאי הזוכה ללא כל נימוק לפתוח את התיק מחדש.

" ומן הכלל אל הפרט: בקשת רשות העירעור אינה נסובה סביב ההחלטה בדבר סגירתו של תיק ההוצל"פ, אלא הנה מתייחסת להחלטה מיום 1.2.22 בה מתבקשת המבקשת לפעול לצורך החייאת ההליך בהתאם להוראות תקנה 12 (ז) ולבצע מסירה של הבקשה למשיבים.

...

בכל הנוגע לטענת המבקשת להיעדר תחולת הוראות תקנה 12 (ז) ביחס להוראות תקנה 126, איני מקבל את טענתה של המבקשת.

משכך, במסגרת השיקולים בבקשה להחייאת הליך, יש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים וסבורני כי לא נפל כל דופי בהחלטה להורות על ביצוע המסירה במסגרת מכלול שיקולים אלו מהטעמים שפורטו לעיל.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

מאחר שהטענה הזו נטענת רק לאחר הדיון, ועל מנת שלא לסרבל עוד את ההכרעה בעיניינם של ההליכים המקדמיים בשל הצורך לקבל את תגובת הנתבע לטענה זו, אני מורה שהתובעות ימציאו את הדוחות המבוקשים, בתוך 5 ימים מהיום.

לטענתן, עמדתן התקבלה בהחלטה שניתנה ביום 29.3.20, על ידי כב' השופט הס (שדן בתיק זה עד למינויו לבית המשפט המחוזי), ואושרה בהחלטות שניתנו בבקשות רשות ערעור הוגשו על החלטת כב' השופט הס לבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.

החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה רשאית לעיין בה מחדש ואף לשנותה: "כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין [1]; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב [2]; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי [3]). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר היתרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל [3]; ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי [4]). מובן שקיים חשש כי בעל-דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בייחוד אם מדובר בבקשות חוזרות (ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [5], בעמ' 796). בעניינינו מדובר בהחלטה על עיכוב ביצוע הנתנת, מטבע הדברים, לאחר פסק-הדין, אולם אין בכך כדי לשלול את אופייה כהחלטת ביניים, אשר איננה יוצרת מעשה-בית-דין (ע"א 6146/00 עריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל [6])" (הדגש שלי, ה.א.).

הינה כי כן, שינוי נסיבות הוכר כנימוק המצדיק עיון מחדש, ובחינה מחודשת של בקשות, גם אם הוכרעו כבר בעבר (והשוו גם: רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (נבו 7.03.2017), רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (נבו 14.07.2011).

...

מאחר שהטענה הזו נטענת רק לאחר הדיון, ועל מנת שלא לסרבל עוד את ההכרעה בעניינם של ההליכים המקדמיים בשל הצורך לקבל את תגובת הנתבע לטענה זו, אני מורה שהתובעות ימציאו את הדוחות המבוקשים, בתוך 5 ימים מהיום.

אכן, כפי שטוענות התובעות, כב' השופט הס החליט בסופו של דבר, בהחלטתו מיום 29.3.20 ,שלא לחייב את התובעות לחשוף מסמכים הקשורים לצדדי ג', ובכלל זה לגב' חכמי, אולם לנוכח כתבי הטענות המתוקנים אני מגיעה עתה למסקנה שונה.

אני סבורה כי קביעה, לפיה חרף טענות התובעות בכתב התביעה המתוקן, התובעות רשאיות להסתיר מהנתבע הסכמים והסדרים שעשו עם חייבים אחרים, ובכללם הגב' לאה חכמי, או תוצאה שלפיה שהן לא יחויבו לחשוף בפני הנתבע את ההתחשבנות בינן ובין החייבים האחרים, חותרות תחת הוראות סעיפים 55,56 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973.

לנוכח טענות אלה, הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע זכאי לקבל את המסמכים שביקש, אף שמדובר בכרטסת הנוגעת לצד ג' – הגב' לאה חכמי.

לכן, אני מקבלת את הבקשה בעניינו של סעיף 14.1 לבקשה ומורה לתובעות להעביר לנתבע את הכרטסת בקשר לגב' לאה חכמי.

לנוכח כל האמור עד כה, ברור שעל התובעות להשיב לשאלה זו, ככל שמדובר בחוב שמקורו בעובדות נשוא התביעה שבפני.

להלן נימוקיי: תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית המשפט), התשס"ג- 2003 (להלן: "התקנות") קובעת כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובילבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". בנסיבות תיק דנן, לא נטען ע"י התובעת כי קיים איסור בדין לעיון המבוקש.

זאת ועוד, מציינת המבקשת בבקשתה כי העיון במכלול החומר בתיק שבכותרת נידרש לה באופן אישי כמייצגת בהתדיינות משפטית בתביעה ייצוגית שהגישה כנגד המשיבה אשר נמחקה ותלוי ועומד כנגד החלטה זו ערעור שהגישה בפני ביהמ"ש העליון, ומכל מקום עפ"י אותה החלטה באפשרות המבקשת ובא כוחה הנוכחי לחדש את התביעה הייצוגית כנגד המשיבה באמצעות הגשת תביעה חדשה נפרדת.

גם הטענה שחשיפת המידע אודות מישפחות הנפטרים עשוי לשמש עבור המבקשת כמאגר לתובעים פוטנציאליים אינה מבוססת בהנתן שהמבקשת וב"כ כבר הגישו תביעה ייצוגית נגד המשיבה ללא צורך או שימוש במידע המבוקש.

גם טענתה השנייה של המשיבה ולפיה יש הצדקה למנוע מהמבקשת את זכות העיון לאור הבדלים מהותיים בין הסוגיות בהן עוסק התיק שבכותרת או הסעדים המבוקשים במסגרתו לבין התביעות הייצוגיות בהן מטפלת המבקשת דינה להדחות.

אין מקום להורות על אפשרות גישה של המבקשת לתיק באמצעות נט המשפט בשל החרגת מסמכים כאמור הכוללים מידע לגבי מישפחות הנפטרים ובהיעדר היכולת לדעת מראש מה יוצג במסגרת תצהירי העדות ראשית או מסמכים נוספים שיוגשו בהמשך.

...

זכות העיון - המסגרת הנורמטיבית בית המשפט העליון עמד על המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשת צד ג', שאינו צד בתיק, למתן זכות עיון בתיק בית המשפט בהרחבה במסגרת עע"מ 3195/18 אורן יצחקיאן נגד המועצה המקומית שהם – רשות הרישוי לעסקים (ניתנה ביום 10/6/19), ולהלן עיקרה: "המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מעוגנת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון). ככלל ובהיעדר איסור שבדין נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. בעלי הדין להליך רשאים כמובן להביע התנגדותם לעיון המבוקש אולם בשים לב לנקודת המוצא שלפיה יש ככלל לאפשר עיון בתיקים שהתנהלו באופן פומבי בבית המשפט, הרי שעל המתנגד לעיון מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ראו למשל, ע"א 8849/01 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 4 (20.6.2017)). בבוחנו בקשת עיון אשר אחד מבעלי הדין מתנגד לה, נדרש אפוא בית המשפט לאזן בין זכות העיון לבין זכויות ואינטרסים נוגדים, ובכלל זה זכויות ואינטרסים של בעלי הדין, של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו, כמו גם סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה (ראו תקנה 4(ד) ותקנה 4(ו) לתקנות העיון; בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (23.4.2009))". דיון והכרעה אקדים תוצאה לדיון ואציין כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ולאחר שעמדתי על הוראות החוק והפסיקה הרלבנטיים, מצאתי להיעתר לבקשה בכפוף למגבלות שיפורטו בהמשך ההחלטה.

גם טענתה השנייה של המשיבה ולפיה יש הצדקה למנוע מהמבקשת את זכות העיון לאור הבדלים מהותיים בין הסוגיות בהן עוסק התיק שבכותרת או הסעדים המבוקשים במסגרתו לבין התביעות הייצוגיות בהן מטפלת המבקשת דינה להידחות.

סיכום: סיכומו של דבר – בקשת העיון מתקבלת.