ערעור בקשר לבקשת העוררים לבניית חניה בדירתם

לעניין זה הסתמכה ועדת הערר על פסק הדין בעיניין אופקים ב.י רוטשילד 70 בע"מ והוסיפה: "כפי שעמדנו לעיל, זכויות מכוח תמ"א 38 אינן זכויות מוקנות, ולועדה המקומית נתון שיקול דעת רחב כמפורט בסעיפים 21-22 להוראותיה של תמ"א 38 לבחון את הבקשה ולהחליט אם לאשרה כפי שהוגשה, אם בכלל. תמ"א 38 מחייבת את בחינתן של בקשות מכוחה בהתייחס למכלול שיקולים תיכנוניים כמפורט בסעיף 22 לתמ"א, ובין השאר, שיקולים תיכנוניים, אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות ועוד.... " התוספת המקסימליסטית המבוקשת מבחינת נפח המבנה: "נמצא שהבקשה להיתר כוללת מבחינת נפח המבנה - את המאקסימום שניתן לאשר מכוח תמ"א 38 (הרחבת קומות קיימות, בנייה בקומת עמודים ותוספת 2.5 קומות חדשות). תוספת זו מבוקשת בחריגה מהתוכניות המפורטות הקיימות, הן לעניין מספר הקומות, הן לעניין קוי הבניין, והן לעניין מספר הדירות". פיתרונות החניה המוצעים בבקשת ההיתר "מוקשים ביותר": "בכל הקשור לפתרונות החניה המוצעים במסגרת הבקשה להיתר אנו סבורים שמדובר בפתרונות מוקשים ביותר. בבקשה להיתר מוצע להוסיף 32 מקומות חניה באמצעות מתקן רובוטי. כמו-כן מתוכננים 12 מקומות חניה (2 מתוכם חניות נכה) בחזית הרחובות ההסתדרות ואחוזה. בסה"כ מתוכננים 44 מקומות חניה. מספר הדירות הקיים בבניין הוא 48 ומוצע להוסיף 32 דירות, כך שבסה"כ יהיו בבניין 80 דירות, ואילו בבקשה מוצע לתכנן 44 מקומות חניה בלבד...

העדר שטחי שטחי גינון וצמחיה מספיקים לכיוון הרחובות והעדר ממשק ראוי בין הבניין למרחב הצבורי: "...12 מקומות חניה מתוך 43 המקומות שמוצע להוסיף בתחום המיגרש מסומנים בתחום החזיתות של המיגרש (מרביתם לכיון רחוב התחיה), וזאת באופן שאינו הולם תיכנון ערוני ראוי.  באופן זה כימעט שלא נותרת כל צמחיה לכיוון הרחובות, מלבד רצועה צרה ביותר, אם בכלל. נציין כי בבקשה המתוקנת, שהוגשה לאחר הליך הגישור שהתקיים בין הועדה המקומית לבין מגישת הבקשה להיתר, בוצעו שינויים, שלכאורה מהוים שיפור גם בהיבט זה... לטעמנו התיכנון המוצע אינו מייצר ממשק ראוי בין הבניין לבין המרחב הצבורי, דבר הפוגע הן באיכות המגורים בבניין מושא הערר, והן באיכות הרחוב והסביבה.... אין צורך להכביר מילים בדבר החשיבות של שילוב צמחיה, לרבות עצים במרחב העירוני. כיום לצד הבניה המרקמית שמלווה את הרחובות ההסתדרות והתחיה קיימת רצועת גינון רחבה ביותר בחזית הבניינים, בדומה לזו הקיימת בבניין מושא הערר. בכל הבניינים האמורים החניה לעולם לא ממוקמת לכיוון חזית הרחוב. באופן זה מתקבל מרחב מגונן ואיכותי, התורם לעיצוב הרחוב ולחווית המשתמשים בו. המרווחים שנקבעו באמצעות קוי הבניין בתוכניות החלות על המקרקעין נועדו, בין השאר, לשם יצירת תווך ירוק כאמור. נזכיר שגם תוספת הממ"דים המוצעת פוגעת במרווח זה באופן מסוים. אלא שהפגיעה הנוספת המוצעת באמצעות מיקום חניות בחזית הבניין, יוצרת תוצר בעייתי ומוקשה ביותר בעינינו. ההשלכות של אי שמירה על מרווחים איכותיים כאמור (בין הבניינים, ובין הבניין לרחוב) מועצמות נוכח העובדה שמוצע להוסיף לבניין גובה ודירות. העצמת הזכויות והצפיפות במיגרש אך מגבירה את הצורך במרווחים איכותיים כאמור". התוכנית המופקדת ח/ 619: "בהתאם להוראות סעיף 23 לתמ"א 38 רשאי מוסד תיכנון להכין תוכנית מפורטת שמטרתה חזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, שיש בה הוראות התואמות למאפייני הישוב. בהתאם לזאת מקודמת בעיר חולון תוכנית ח/619 ... שהיא תוכנית כוללת להתחדשות עירונית וחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה האמורה להגיע לכלל הפקדה בקרוב. התכנית נערכה תוך התאמתה לתנאים הייחודיים של העיר, ומטרתה התחדשות המרקם הוותיק בעיר באופן מבוקר, תוך שמירה על איכות החיים בעיר וחיזוק המרחב הצבורי. בהמשך לאמור, מתייחסת התוכנית להיבטי תיכנון שונים הנוגעים לעיר חולון. בין השאר, קובעת התוכנית עקרונות תיכנון שישמרו על הזהות ומאפייני העיר (הנוף העירוני), נפח הבניה (לרבות גובה) המתאים לבניינים באזורים השונים של העיר, קוי הבניין הראויים, לרבות המרווחים שראוי לשמור בין ביניין לבניין, שימת דגש לרחוב העירוני, לממשק בינו לבין הבניינים לאורכו ועוד. עקרונות שנועדו להבטיח שחידוש המבנים יהיה תוך שמירה על מרחב ערוני שיש בו מענה לכלל צורכי התושבים, לרבות קיומן של תשתיות ציבוריות. נציין שבמסגרת הכנתה של תוכנית זו החליטה הועדה המחוזית מכוח הוראות סעיף 78 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה 1965 על קביעת מיגבלות במתן היתרי בניה מכוח תמ"א 38. מיגבלות אלה אינן חלות על בקשות שהוגשו בעבר, לרבות הבקשה מושא הערר. יחד עם זאת, עקרונות התיכנון המגולמים בתוכנית ח/619 מהוים חלק מהשיקולים התכנוניים שראוי שיובאו בחשבון בבקשות להיתר מכוח התמ"א (ר' סעיף 22 לתמ"א). בהתאם לתוכנית המקודמת, המיגרש מצוי במיתחם 'רחובות ראשיים עם חזית פעילה. במיגרש כאמור ניתן לבנות, במקרה של חזוק באמצעות עיבוי, תוספת של עד 1.5 קומות, דהיינו ביניין של 7 קומות (קומה עליונה חלקית). במקרה של הריסה ובניה מחדש ניתן להגיע לבניין בגובה של עד 10 קומות. בבקשה מושא העירעור מוצע ביניין בגובה של 8 קומות. ביחס לקווי הבניין קובעת התוכנית שקו הבניין הצדי לא פחת מ-2.7 מ', וקו הבניין הקידמי העילי לא יפחת מ-3 מ' (כולל מרפסות), כאשר בקומת הקרקע יש לשמור על קו בנין קדמי של 7.5 מ', שכן מרווח זה נועד לשמש, בין השאר, לזיקת הנאה לציבור, עקרון שנועד ליצור מרחב צבורי ראוי לצד הצפוף המוצע. התוכנית מאפשרת חריגה מקוי הבניין לצורך הוספת ממ"ד בפרויקט של עיבוי בניה, אולם אוסרת הקלה בקוו ביניין קדמי או אחורי לממ"ד, ומחייבת בכל מקרה שמירה של לפחות 1.3 מ' בקוו הבנין הצדי, והרחקת הממ"ד לפחות 8 מ' בחזית המיגרש. עוד נקבע בתכנית, שככל שלא ניתן להוסיף ממ"ד בתחום קוי הבניין האמורים, ניתן להוסיף ממ"ד בחריגה מקוו הבנין הצדי, וזאת רק כשמדובר בפרויקט של עיבוי בניה, וגם זאת עד 1.30 מ' בלבד. נקבע שלא ניתן לחרוג מקוו הבנין הקידמי והאחורי, אף לצורך ממ"ד". אי- ההתאמה לעקרונות התיכנון הרצויים המגולמים בתוכנית המופקדת ח/ 619 : "התיכנון המוצע בבקשה מושא הערר חורג כאמור מהקבוע בתוכניות המפורטות החלות על המקרקעין, ונימצא שהוא חורג גם מעקרונות התיכנון המוצעים במסגרת תוכנית ח/619, הן לעניין גובה המבנה, והן לעניין קוי הבניין. מגדלי הממ"דים מוצעים כולם בחריגה מקוי הבניין. קוי הבניין שנקבעו בתוכניות החלות בעיר נועדו לצורך יצירת מרווחים בין מבנים למגרשים גובלים, ובכך לשמור על איכות חיים נאותה לדיירי הבניינים, ולמשתמשי הדרך. מאידך, מגדלי הממ"דים מהוים אלמנט חזוק מובהק במבנים העוברים חזוק לפי תקן ישראלי: ת"י 413 ״תכן עמידות מבנים ברעידות אדמה". בנוסף הממ"דים מוסיפים מיגון לדירות הקיימות מפני התקפות טילים וכיו"ב על ישראל.

...

בסופו של דבר החלטת ועדת הערר שביטלה החלטה של וועדה מקומית לאשר בקשה להיתר בניה נותרה על כנה.

בנוסף עמדה ועדת הערר על מאפייני תמ"א 38 כתכנית ארצית ללא תשריט שאינה מכשיר תכנוני "רגיל" המתייחס למגרש מסוים ועל המסקנה הנובעת מכך שלפיה אין התמ"א יכולה לספק "אמירה תכנונית" פרטנית או להבטיח מתן היתרים מכוחה לכלל המבנים הלא מחוזקים, ובקביעות אלה לא נפל כל דופי.

התוצאה העתירה נדחית.

כפי שיתבהר מן הדיון להלן, העתירה היא ברובה חזרה על הטענות שנידונו בועדת הערר; ולמעשה, היא מעין ערעור על החלטתה של ועדת הערר (ואף משובצת לרוב באמירה כי "שגתה ועדת הערר").

כך אכן קבעה ועדת הערר: "בכל הנוגע למסתורי הכביסה מקובלת עלינו עמדת הועדה המקומית לפיה בד"כ בדירות גן וגג אשר הנן דירות המשופעות בשטחים פתוחים, ניתן להתיר פיתרון כביסה בשטח חצר או בשטח מרפסת גג בהתאם להנחיות מרחביות/מדיניות, שכן בקומות אלו פיתרון הכביסה בשטח מרפסת הגג או החצרות, הנו פיתרון שאינו בולט ממישור חזיתות הבניין. במסגרת הבקשה נשוא הערר הוצע בדירות שאינן בקומות טיפוסיות פיתרון כנדרש (פיתרון שאינו בולט ממישור החזית). נציין כי הבקשה מציגה מיסתורי כביסה בכלל הקומות הטיפוסיות בתוך קונטור המבנה, ללא הבלטה ממישור החזית, בהתאם להוראות התכנית, ובדירות הגג והגן במיקום שאינו מהוה סטיה מהוראות התכנית כמוסבר לעיל". אין כל מקום להתערב בהחלטה בקשר עם מיסתורי הכביסה ואני דוחה את טענות העותרות בעיניין זה (שנדמה כי ניתן לומר שהן קטנוניות וקשה להלום כי תפסו כעמוד וחצי מהעתירה).

במיוחד יפים הדברים בעתירה מנהלית, שעה שעל העותר להצביע על עילת היתערבות על פי כללי המשפט המינהלי וממילא, בהפניה לטענות שהועלו לפני ועדת הערר, לא די. תקן חניה בעיניין זה קבעה ועדת הערר כי "הדבר נבחן על ידי הועדה המקומית ונימצא כי המבוקש תואם את תקן החניה. לפיכך, טענות העוררות בהקשר זה נדחות". לטענת העותרות, נתפסה ועדת הערר לכלל טעות, שכן בטבלת מאזן הבניה שהציג היזם הוצג כאילו יש 2 דירות בשטח הגדול מ- 120 מ"ר, בעוד שקיימת רק דירה אחת כזו.

...

לא פורש מדוע וכיצד ואני דוחה גם טענה סתומה זו. לא מצאתי ממש ביתר טענות העותרות והן נדחות, גם אם לא נזכרו במפורש.

סוף דבר, העתירה נדחית.

העותרות תשלמנה לכ"א מהמשיבות 1, 2 ו- 3 הוצאות בסך של 15,000 ₪ (בסך הכל 45,000 ₪).

לצורך יישום ההסכמה בפסק הדין המשלים פנתה התובעת לועדה המקומית לתיכנון ולבניה ברמת גן, בבקשה למתן היתר, בין היתר, לצורך שינוי מיקום נישת בלוני הגז המשמשים את גוילי (להלן – בלוני הגז), באופן שאלו יועברו מהחצר הסמוכה לדירתה אל הגדר החזיתית שמול דירתה, כפי שהוסכם.

התובעת טענה כי גוילי נכנסים לחצרה ללא הסכמתה או תאום עימה, במקרים רבים ותכופים, "ככל הנראה לרדת לחיי התובעת – שהנה אשה מבוגרת ומתגוררת בגפה – להטריד אותה, לפגוע בפרטיותה, לערער את ביטחונה, לשבש את שגרת חייה ולהלך עליה אימים על מנת שתעזוב את הבניין ותמכור את דירתה" (סעיף 22 לכתב התביעה).

לטענתם, לא עלה בידם להגיע להסכמות מול התובעת בכל הנוגע למיפרט העבודות (סעיף 4 לעמוד 7 לכתב ההגנה) וכי לאחר שנדחתה בקשת התובעת למתן היתר לבצוע העבודות (לרבות דחיית הערר), החליטה התובעת "לעשות דין לעצמה" (סעיף 10 לעמוד 8 לכתב ההגנה), תוך הפרת הוראות פסק הדין המשלים, והודיעה על כוונתה להסיט את מיקום בלוני הגז באופן שהגישה אליהם תהא משביל הגישה המשותף לבניין.

גוילי טענו כי עיקר המחלוקת בהליך הקודם "נגעה לאופן חלוקת השמוש בחצר הקדמית הצמודה לדירת התובעת (חניה)" (סעיף 7 לסיכומי גוילי; ההדגשה במקור – י.נ.), וכי הם נכנסים לחצר "רוב ועיקר בקשר לבלוני הגז" (סעיף 11 לסיכומי גוילי; ההדגשה במקור – י.נ.).

...

איני נעתר לסעד המבוקש על ידה בהקשר זה. אין עילה לחיוב כספי כלשהו, בשעה שהתובעת ביצעה עבודה על דעת עצמה, מבלי לקבל הסכמות ואישורים רלוונטיים.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד כדלקמן: סך של 25,000 ש"ח לנתבעים 2-1, ביחד ולחוד, וכן סך של 25,000 ש"ח לנתבעים 5-4, ביחד ולחוד.

ביום 17/4/2019 אישרה הועדה המקומית לתיכנון ולבניה בקשה להיתר בניה להקמת ביניין מגורים בן 8 קומות (16 יח"ד) וכן קומה חלקית מעל מרתף החניה בהתבסס על התוכנית הנ"ל. בעקבות זאת הוציאה הוועדה המקומית למערערת הודעת חיוב בהיטל השבחה על יסוד שומה מטעמה (השמאים אוהד דנוס ורועי אייל), ע"ס 2,669,700 ₪ (מתוכם 68%, 1,886,950 ₪ בגין מרכיב המכר, והיתרה, 32%, 782,750 ₪ בגין מרכיב ההיתר).

קביעת השווי הממוצע למ"ר מבונה בסך 5,600 ₪ ע"י השמאית המכרעת בפועל מיטיבה עם המערערת ומשקפת ממוצע אחיד של כלל הדירות – נתון סביר, שאינו מבסס פגם מהותי במובן הילכת גלר הנ"ל. לעניין הטענה, שתחשיב השמאית שגוי בשל אי מתן "מקדם תמורה" בעסקת קומבינאציה המשקף את עלויות שירותי הבניה, מבהירה המשיבה שעמדה זו נדחתה בפסיקה, ועל כן לא נפל פגם בדרך פעולת השמאית (ו"ע (חי') 24859-01-16 מנחם שוורץ נ' מסוי מקרקעין חיפה).

בעיניין זה, ביקשה ועדת הערר מהשמאית "להסביר את התחשיב בשומתה" (קרי תחשיב היטל ההשבחה האמור), וכן "להתיחס לטענה שגובה היטל ההשבחה ... למעשה מניח את המבוקש". בתשובה הציגה השמאית את התחשיב ובו פירטה את נתוני הנכס וכן צרפה טבלה המפרטת את עלות שירותי הבניה (כנדרש, וכפי שנקבע בו"ע (חי') 24859-01-16 מנחם שוורץ נ' מסוי מקרקעין חיפה (נבו, 30/11/2017), פס' 34).

אפשר שעצם הפער הגדול בין השומה לשומות אחרות (מאוחרות יותר) מצדיק עיון זהיר, אולם משהעמידה השמאית הסברים מקצועיים, והבהירה, שהערכתה מבוססת על מאפייני הנכס הספציפי, על הבחנות רלוואנטיות בינו לבין הנכסים שבשומות מכריעות אחרות ועל נתוני מכירות בפרויקט – קרי: על מסד עובדתי אמיתי ובשיטה שמאית מקצועית – לא נידרשת ועדת הערר להכנס לנעליה כשמאית-על. משכך, בכל הקשור לטענה העיקרית באשר לפער בין השומה דנן לשומות המציגות ערך נמוך כדי מחצית (טענת ה-200%), מצאתי שלא הוצג פגם היכול להצדיק את התערבותו של בית המשפט בהכרעתה של ועדת הערר, דחתה את הערר על יסוד חוות דעתה של השמאית המכריעה.

...

מטעמי יעילות, אני מורה לשמאית להשיב באופן מפורט ומנומק לפניית ועדת הערר לעיל בעניין "אמדן היטל ההשבחה". הסבריה יבואו בפני ועדת הערר, אשר תתן החלטה משלימה בענין זה. באשר לטענת המערערת להתעלמות השמאית מהבדלי הצפיפות במצב התכנוני החדש ומאי קביעת מקדם הפחתה בגין כך, השיבה השמאית במענה לשאלות ההבהרה שהציגה ועדת הערר, כי טענה זו הועלתה לראשונה בערר ושהיא לא גובתה בתימוכין בעסקאות להשוואה, ולכן לא היה מקום לקבוע הפחתה בגין שוליות.

לפיכך, ומטעמי יעילות, אני מורה לשמאית המכריעה להשלים את תשובתה בעניין מקדם הצפיפות.

משהעתירה מתקבלת אך בחלקה, ולא בחלק העיקרי שלה, מצאתי להורות על הוצאות בצד הנמוך, ואני מורה למערערת לשלם למשיבה סך של 8,000 ש"ח בגין הוצאות ושכ"ט הליך זה. ניתן היום, ד' אייר תשפ"ג, 25 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.

נטען כי רצונו של העותר היה לבצע בעצמו את החלופה לחזוק, על מנת לקבל לידיו את זכויות הבניה על גג הבניין וחלקים מהרכוש המשותף, וכאשר הצעתו לגבי החלופה לא התקבלה, החליט העותר לעשות כל שלאל ידו על מנת לייצר דחיות יש מאין בכל הקשור לפרויקט.

עוד נפסק בעיניין מקורות (פסקה 36), כדלקמן: "מטרת סעיף 157 לחוק התיכנון והבנייה היא לאפשר דיון מהיר בבקשה לקבלת היתר שהועדה המקומית ממאנת לקיים בו דיון עינייני תוך פרק זמן סביר. בכך ביקש המחוקק למנוע נזק שעלול להגרם למבקש ההיתר שבקשתו אינה נדונה על ידי מוסד התיכנון המקומי, מסיבה כזו או אחרת." כלומר, לפי פסק הדין בעיניין מקורות אין צורך להוכיח היתעמרות מצד הועדה המקומית או וועדת המשנה כפי שטוען העותר אלא יש להראות כי הועדה המקומית "ממאנת" לקיים דיון כפי שקרה בעניינינו (וראו כי בעיניין מקורות הוגש ערעור - עע"מ 7686/17 מקורות חברת מים בע"מ נ' ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה (10.4.2019) – בו ניתן פסק הקובע כי הוועדה המקומית קיבלה את המלצת בית המשפט ותנפיק היתר בניה למערערת ללא תנאים וזאת תוך 48 שעות, ולכן, אין הכרעה של העליון בטענות של הצדדים).

כל רכיבי ההחלטה לגבי בקשת ההיתר, הקף הבנייה, סוגית החניה, סוגית שימור העצים ושאר הנושאים הכלולים בתנאים להיתר, הנם נושאים תיכנוניים מובהקים, המצויים בשקול דעתה המקצועי של ועדת הערר, והעותר לא הראה שהמדובר בהחלטה שחורגת ממיתחם הסבירות באופן קצוני או שהתקבלה בחוסר תום לב, משיקולים זרים וכו'.

במסמך המדיניות של הועדה המקומית נקבע שמספר מקומות החניה בבקשות להריסה ובניה מחדש במיתחם הכרמל עומד על 1.3-1.5 מקומות חניה לכל דירה, ובבקשות בהן נידרש לתכנן דירה קטנה עד 70 מ"ר – מקום חניה אחד לכל דירה, וכן כי חניות גישות לבעלי מוגבלויות יותקנו בנוסף למספר האמור.

...

אפנה בהקשר זה לעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד (30.10.2016), שם נקבע במקרה דומה כי ככלל סוגית הקצאת השטח למקומות חנייה לא תהווה חסם למתן היתר, וכך נפסק: "מקובלת עליי גישתם זו של גדרון ונמדר, אשר עולה בקנה אחד עם מטרתה של תמ"א 38. בחקיקתו של סעיף 158א3 לחוק התכנון והבניה, הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, מקומות חנייה נוספים, שלא ניתן להתקינם בתחום הנכס, לא יהוו חסם למתן היתר לביצוע עבודה ברכוש משותף, לפי תמ"א 38... באיזון בין הצורך בקידום יישומה של תמ"א 38, לבין האינטרס הציבורי כי יימצאו פתרונות חנייה בתחום המגרש הנדון, גובר הצורך ביישום תמ"א 38 (וראו, החלטות של ועדות הערר ברוח אותם הדברים: ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 198/15 רועי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה 2.9.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 340/14 יעקב נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (12.3.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 153/14 גליקסמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (15.1.2015)).‏" משכך, סוגיית החניה נוגעת להיבט תכנוני מובהק ונמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של מוסדות התכנון.

הוועדה המקומית התייחסה לטענת זו של העותר וטענה כי יתכן והיו דיונים בוועדות שכנים אחרי ההחלטה העקרונית להפסיק את הנוהג, במקרים בהם הוגשו בקשות חודשים ארוכים קודם לכן והבקשות כבר שובצו לפני שינוי הנוהג, אלא שהבקשה נשוא העתירה הוגשה לאחר שכאמור הפסיקה הוועדה לשמוע משיבים במסגרת "ועדת השכנים". טענות אלו של הועדה המקומית לא נסתרו על ידי העותר וממילא, אין זכות קנויה לקיום אותן "ועדות שכנים", במסגרת החוק או התקנות, לא מצאתי שנפגעו זכויות העותר בשל אי קיומה של ועדה כאמור בעניינו, מכלול טענותיו נשמעו בפני כל הגורמים הרלבנטיים והתבררו לגופן, ועדת הערר ממילא אינה מחויבת לנוהג שהיה קיים בוועדה המקומית - ואין מקום להורות על בטלות ההחלטה נשוא העתירה מחמת כך שלא הייתה "ועדת שכנים" במקרה זה. סיכום – לאור האמור מעלה במקובץ, העתירה נדחית.

העותר ישלם הוצאות משפט למשיבה 1 – בסך 3,000 ₪, למשיבה 2 – 3,000 ₪, למשיב 3 – 4,500 ₪, ולמשיבים 4-8 ביחד – 6,000 ₪.