ערעור בעניינו של משרד ראש הממשלה בנושא גמלאות

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 4222-10-13 ניתן ביום 18 יוני 2017 הרב משה אלחרר המערער/ המשיב שכנגד 1. מועצה דתית שלומי 2. שמואל רוזנגרטן – גזבר המועצה המקומית שלומי 3. מאיר שפיגלר – ממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה 4. מדינת ישראל 5. משרד ראש הממשלה המשיבה/ המערערת שכנגד המשיבים הפורמליים לפני: השופטת רונית רוזנפלד, השופטת סיגל דוידוב מוטולה, השופט משה טוינה נציגת ציבור(עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר עמית שטרייט בשם המערער עו"ד אביעד הכהן ועו"ד ישעיהו אברהם בשם המשיבים 1-2 עו"ד אריאל פלביאן, עו"ד אביטל אגמי שלומוביץ' בשם המשיבים 3-5 עו"ד איתמר הר אבן פסק דין

עם זאת "בהנתן כי המועצה הדתית היא גוף מינהלי אשר אופן ניהול ישיבותיה מוסדר בחקיקת משנה, גם מן ההיבט הדיוני קשה להיתעלם מהדרך בה התקבלה אותה החלטה, מבלי שהנושא הועלה כנושא על סדר היום של ישיבת המועצה מראש, מבלי שפורט הדיון שהתקיים ומבלי שפרוטוקול הישיבה הומצא לתובע או לשר הממונה". בית הדין קבע כי אף אם ביסוד ההחלטה על צימצום משרתו של המערער עמד שיקול עינייני ורלוונטי נוכח הנסיבות אליהן נקלעה המועצה, "הרי שבאופן קבלת ההחלטה נפלו פגמים, אשר למצער ולפחות ככל שהדברים נוגעים לזכות השימוע, לא ניתן להקל בהם ראש". בהסתמכו על תורת הבטלות היחסית קבע בית הדין כי למרות הפגמים שנפלו באופן קבלת ההחלטה על צימצום הקף המשרה, דינה להשאר על כנה, וזאת תוך פסיקת פיצוי כספי הולם למערער.

בהקשר זה מציין המערער, כי הוא הגיע לכהונתו מתוך הנחה שיכהן כרב עד פרישתו לגימלאות בגיל 70.

עמדנו על כך בפרשת פטמה מלחם, תוך סיכום ההלכה הפסוקה בנושא, ויפים הדברים בשינויים המחויבים גם להחלטת המועצה מושא דיוננו, כדלקמן: "הצורך בפיטורי צימצום במקום עבודה בא בדרך כלל לעולם מתוך אילוצים כלכליים של מקום העבודה, ובמגמה להבריאו. ... מדובר בהליך קשה וכואב, בו 'העובד מאבד את מקור פרנסתו ואילו המעסיק מאבד כוח עבודה מיומן' (הנשיא אדלר בע"ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ - רחל כהן, מיום 18.7.2003, בפיסקה 4, ...). על הצורך במתן ביטוי למימד האישי המתחייב מתכנית הבראה, לרבות בפיטורי צימצום במקום העבודה, עמד חברי השופט צור בעיניין החברה הממשלתית למדליות, בציינו כי 'יישומה של תכנית על עובד, מחייב את המעביד לבחון את עניינו של העובד הפרט, את הצורך בפגיעה בו או בתנאי עבודתו, את מידת הפגיעה הראויה, את השאלה האם אמות המידה שנקבעו מיושמות כהלכה בעיניינו של הפרט, את מצבו האישי וכיוצאים באלה שיקולים ועניינים עליהם יש לתת את הדעת ביחסים שבין המעביד לעובד הבודד. בחינה אישית זו מחייבת קיומו של דיון עם העובד עצמו, או - למצער - מתן היזדמנות לעובד להשמיע את דברו בטרם קבלת החלטה בעיניינו' ... דעתו של השופט צור באותו עניין שהייתה דעת מיעוט, הפכה לדיעה המקובלת על הרוב בפסיקה מאוחרת יותר. כך בפסק דין מפי סגנית הנשיא (כתוארה אז) אלישבע ברק בעיניין איגוד ערים לכבאות הודגש כי 'גם כאשר מדובר בפיטורין בגין מצב כלכלי קשה, הליך המכונה "פיטורי צימצום" או "פיטורין כלכליים" – redundancy – מדובר בסיום עבודתם של בני אדם.

...

שקלנו את טענות המערער כמו גם את אלה שבערעור שכנגד בהתייחס לסכום שנפסק ולא מצאנו בטענות מי מן הצדדים הצדקה להתערב בסכומים כפי שקבע בית הדין האזורי.

סוף דבר הערעור והערעור שכנגד נדחים בזאת.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למועצה הדתית בסכום של 15,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה כי הערעור שכנגד נדחה אף הוא.

המדינה הסבירה, כי טענות המערער מבוססות על כך שהמדינה הפרה לכאורה הסכם קבוצי אשר נחתם בחודש 8/00 בין המדינה לבין ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון ובמשרד ראש הממשלה, שעניינו קביעת סולם דרגות ושכר חדש לעובדי המחקר ביחידת הסמך רפא"ל. אולם, טענת הפרת ההסכם הקבוצי נדונה והתבררה כבר במסגרת תיק עס"ק 20449-04-12 מדינת ישראל - ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון (ניתן ביום 30.4.14).

כמו כן, הפגמים גרמו לטעות במועד תחולת תשלום התוספת לגימלה ; הנושאים להכרעה בתביעה הנוכחית לא נדונו ולא הוכרעו על ידי ערכאה שיפוטית; בהתאם לסעיף 3.5 להסכם 2000 למערער זכות תביעה אישית.

בית הדין האיזורי הוסיף וציין כי בתביעה הנוכחית מבקש המערער לקבוע שיעור תוספת לגימלה לה הוא זכאי, כאשר לטענתו ההליך שלפנינו הנו בעיניין "הנחות היסוד" שיעמדו בבסיס החישובים לקביעת שיעור התוספת לגימלה עבור "הפירות העתידיים" בהתאם להסכם 2000, ששונו בהתאם להסכמים קיבוצים החקיקה והצו שבאו לאחר מכן.

...

החלטה המקבלת בקשה לסילוק על הסף היא פסק דין, אשר ניתן במקרה זה על יסוד טענות הצדדים בכתב, ובדין שותפו במותב נציגי הציבור.

סוף דבר - צדק בית הדין האזורי בדחותו על הסף את תביעת המערער.

משכך, דין הערעור להידחות.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ק"ג 49753-10-13 06 יולי 2016 לפני: כב' השופט רועי קרת נציגת ציבור עובדים הגב' ציפי בר נציגת ציבור מעסיקים הגב' דלית רוטנברג-תקוע המערער 1. שמעון נחמה ת.ז. 000588319 ע"י ב"כ: עו"ד אברהם שמלה המשיבים 1. משרד האוצר/המשרד הראשי משרדי ממשלה 500100110 2. משרד ראש הממשלה/נציבות שרות המדינה משרדי ממשלה 500104823 3. משרד החינוך התרבות והספורט משרדי ממשלה 570000586 4. משרד המשפטים/פרקליטות המדינה משרדי ממשלה 500103353 ע"י ב"כ: עו"ד מיכל שלם פסק דין

בענין זה, נוכח הסתמכותו של המערער על הוראת סעיף 1(ב) בפרק הרביעי של נוהל חוזה בכירים, אנו מוצאים לנכון להביאו במלואו וכלשונו: נבהיר מעתה כי הפסקה האמורה אינה מתייחסת כלל לנושא הדרוג, אלא רק לנושא הרמות/דרגות.

אמנם, לא עלה בידי המדינה להסביר כיצד בדיוק התרחשה הטעות שאירעה בעניינינו של המערער [מחדל שניתן להסבירו רק בזמן הרב שחלף מאז התרחשה אותה טעות], אך אין בכך כדי לסייע למערער, מששוכנענו כי אכן מדובר בתשלום שהדין אינו מאפשרו, וכי לפי הוראות ההסכם והדין החל על המערער, יש לחשב את גמלת הפרישה שלו לפי הדירוג והדרגה בהם שהה ערב פרישתו כלומר- דירוג 057.

עם זאת, מצאנו לנכון להבהיר כי נוכח העובדה שהטעות נתגלתה על ידי המדינה רק לאחר 9 שנים מהמועד שבו התרחשה, שומה על המדינה לשקול בכובד ראש מחיקת מלוא חובו של המערער לגבי תקופות העבר, ובפרט שעה שמדובר בגמלאי, שגמלתו היא פרנסתו, והמוצא עצמו לפתע בפני שוקת שבורה, אחרי 9 שנים בהן טעה לחשוב כי הוא זכאי לגימלה בשיעור גבוה יותר מזה שהיה זכאי לו למעשה.

...

המערער קיבל הודעה על כך. עיקר המחלוקת המשפטית שבפנינו נוגעת אם כן, לשאלה האם חושבה [ושולמה] גמלתו של המערער כדין, כטענת המערער, או שמא נפלה טעות במועד פרישתו של המערער לגמלאות, טעות שבעטייה שולמה גמלתו ביתר [כטענת המדינה], טעות שמעת שנתגלתה אין מנוס מלתקנה.

אליבא דהמערער, אין היתכנות סטטיסטית לטעות הקלדה מהסוג שלו טוענת המדינה [יצויין כבר עתה כי לטעמנו, טענה זו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם הטענה העובדתית שפורטה בסעיף הקודם.

הטענה שהעלתה המדינה, כאילו היה על המערער לדעת שמדובר בטעות- מגלגלת את האשם לפתחו של מי שלטעמנו, אינו אמור לשאת בו. המערער הבהיר מדוע הוא סבור כי אין מדובר בטעות כלל, ונוכח מורכבותו של הנושא כפי שנפרש בפנינו, והשנים הרבות שחלפו מאז התרחשה הטעות [ומבלי שנתגלתה בכל אותן שנים], נקל להבין מדוע סבר כך. אשר להוצאות ההליך- לא התעלמנו מהתנהלות המערער, ש"העמיס" על ההליך טענות ובקשות למכביר, לרבות כאלו שלא נדרשו לשם ברור יעיל של השאלה שבמחלוקת.

מכל מקום, אף שהערעור נדחה, אין לאמר כי מדובר בערעור סרק, וממילא ברי כי ערעור זה לא היה בא לעולם מלכתחילה, אלמלא שגתה המדינה אי שם בשנת 2004.

נוכח האמור, מצאנו לנכון לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זוהי בקשה למתן פטור מתשלום אגרת ביהמ"ש לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007- טענת המבקש: המבקש טוען כי אינו יכול לשאת בתשלום האגרה בשל מצבו הכלכלי הרעוע ובכלל זה: המבקש מבהיר כי הוא מיתקיים מקיצבת ביטוח לאומי- בסך 4,115 ₪; כי ישנה דירה הרשומה על שמו ברחוב הרצפלד 5 (מעיון בכתב העירעור נלמד כי הדירה ממוקמת בעיר פתח-תקווה) יוער כי המבקש לא צירף נסח רישום לישכת המקרקעין ; כי פנה אל קרובי מישפחה ומכרים ואין ברצונם של אלו לסייע לו. כמו כן, מבהיר המבקש כי נושא בתשלום חודשי לנושיו בסך של 150 ₪.

לעניין זה ראה גם טענת היועמ"ש בסעיף ג' לפיה ההליך עוסק באותה מסכת עובדתית בגין הליכים שהוגשו ונדחו בעבר ויפים דברי השופט גו'בראן שניתנו בבקשת התובע- עמוס ליאור בבש"א 3970/15 עמוס ליאור נ' משרד ראש הממשלה (פורסם בנבו: ביום 21.6.2015): "סבורני כי ההליך לא מגלה עילה במידה שתצדיק פטור מתשלום אגרה, וקל וחומר שלא היתקיים התנאי הנידרש לצורך קבלת בקשה לפטור מערבון.. במקרה שלפניי, המערער מיקד את עירעורו בסוגיה העיקרית והקדיש אך שורות קצרות למצבו הכלכלי, מבלי להציג תשתית עובדתית חדשה בעיניין מצבו. המערער היתעלם מהערתו של הרשם לעניין נכס המקרקעין שבבעלותו- ושאלה זו עדיין מעלה ספקות בדבר קשייו הכלכליים. כמו כן, המערער לא גיבה באסמכתא כלשהיא את הטענה שמשפחתו אינה מעוניינת לסייע לו. יצוין, כי קושי זה הועלה לא מזמן עוד בבשג"ץ 4088/15 ליאור נ' היועץ המשפטי לממשלה (17.6.2015), וניכר כי המערער לא מפנים את הערותיו החוזרות של הרשם, אף כי יש בהן כדי להכווינו" (ראה: בש"א 3970/15 עמוס ליאור נ' משרד ראש הממשלה (פורסם בנבו, 21.6.2015).

...

טענות היועץ המשפטי לממשלה: עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי יש לדחות את הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, ולחייב את המבקש לשלם את האגרה הנדרשת בגין הודעת הערעור בסך של 896 ₪.

מנגד שוכנעתי כי סיכויי התביעה נמוכים, מפנה גם לעמדת היועמ"ש לפיה ההליך אינו מגלה עילה וראה גם מכתב מלשכת הסיוע מיום 26.7.2016 לפיו הוחלט לא להעניק שירות משפטי למבקש "מחמת אי הוכחת סיכוי משפטי". כמו כן, המבקש לא הגיש מסמכים לבדיקת הסיוע המשפטי זאת חרף מכתבים שנשלחו אליו ואין לו להלין לעניין זה אלא על עצמו.

לעניין זה ראה גם טענת היועמ"ש בסעיף ג' לפיה ההליך עוסק באותה מסכת עובדתית בגין הליכים שהוגשו ונדחו בעבר ויפים דברי השופט גו'בראן שניתנו בבקשת התובע- עמוס ליאור בבש"א 3970/15 עמוס ליאור נ' משרד ראש הממשלה (פורסם בנבו: ביום 21.6.2015): "סבורני כי ההליך לא מגלה עילה במידה שתצדיק פטור מתשלום אגרה, וקל וחומר שלא התקיים התנאי הנדרש לצורך קבלת בקשה לפטור מעירבון.. במקרה שלפניי, המערער מיקד את ערעורו בסוגיה העיקרית והקדיש אך שורות קצרות למצבו הכלכלי, מבלי להציג תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבו. המערער התעלם מהערתו של הרשם לעניין נכס המקרקעין שבבעלותו- ושאלה זו עדיין מעלה ספקות בדבר קשייו הכלכליים. כמו כן, המערער לא גיבה באסמכתא כלשהי את הטענה שמשפחתו אינה מעוניינת לסייע לו. יצוין, כי קושי זה הועלה לא מזמן עוד בבשג"ץ 4088/15 ליאור נ' היועץ המשפטי לממשלה (17.6.2015), וניכר כי המערער לא מפנים את הערותיו החוזרות של הרשם, אף כי יש בהן כדי להכווינו" (ראה: בש"א 3970/15 עמוס ליאור נ' משרד ראש הממשלה (פורסם בנבו, 21.6.2015).

מכל הנימוקים הללו, הנני מורה בזאת על דחיית הבקשה לפטור מאגרה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 6054/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המערער: דוד מזרחי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. השר לביטחון הפנים 3. נציבת קבילות שוטרים 4. משטרת ישראל 5. מפכ"ל משטרת ישראל 6. ראש אמ"ש, משטרת ישראל 7. חשב משטרת ישראל 8. יועמ"ש משטרת ישראל 9. מחלקת משמעת במישטרה 10. תובע בי"ד למשמעת במשטרת ישראל 11. נציב שירות המדינה 12. ביטוח לאומי 13. רשות המיסים 14. הממונה על השכר במשרד האוצר 15. ראש אגף תיכנון, תיקצוב ובקרה במשרד לביטחון הפנים 16. משרד הבטחון 17. הנהלת בתי המשפט 18. פרקליטות המדינה 19. בית משפט מחוזי מרכז 20. בית משפט מחוזי ירושלים 21. בית הדין הארצי לעבודה 22. בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב 23. בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים 24. רשם המהנדסים במשרד התמ"ת 25. משרד מבקר המדינה 26. משרד ראש הממשלה 27. ועדת המעקב עפ"י החלטת ממשלה ש/33 28. ועדה בינמשרדית משרד האוצר ומשרד לבט"פ 29. הממונה על הגימלאות במשרד האוצר ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופטת נ' בן-אור) בעת"מ 13555-07-16 מיום 7.7.16 תאריך הישיבה: ה' בניסן התשע"ח (21.3.2018) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אילנית ביטאו ][]פסק-דין

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן-אור) מיום 7.7.2016 במסגרתו נדחתה עתירתו של המערער על הסף בשל כריכת נושאים רבים ומגוונים שאינם קשורים זה בזה; בשל כך שחלק מהם אינו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים; בשל כך שחלק מהם נגועים בשיהוי ניכר; ובשל כך שהעתירה כללה טענות שונות המופנות נגד גופים שונים, טענות שאינן ממוקדות ובלתי נהירות.

...

עיינו בערעור ובתשובת המשיבים ולאחר שמיעת הטיעונים בעל-פה של הצדדים נחה דעתנו שדחיית העתירה על הסף הייתה נכונה.

בנסיבות אלו, מצאנו שדין הערעור להידחות לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החל במקרה זה לפי תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

בנסיבות אלו, הערעור נדחה.