ערעור בזכות או ברשות על החלטה לדחיית התנגדות לביצוע שטר

הליך זה מיתנהל על פי חוק ההוצאה לפועל ותקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979, ועל כן אין בו תחולה להוראות תקנה 179 (ב) הקובעת עצירת מועדים בזמן פגרה, ואילו תקנה 128 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל הנ"ל מתייחסת אך ורק להגשת היתנגדות לבצוע שטר או היתנגדות לבצוע תביעה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולדחות העירעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שלא יהיה מועד עתידי להגשת ערעור בזכות על ההחלטות מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

...

על כן, בקשת הרשות לערער הוגשה באיחור, והיא נדחית מטעם זה. המבקשת הגישה בקשה לעיון מחדש ובקשה להארכת מועד ולחלופין – למחוק בקשת רשות הערעור במקום לדחותה.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שלא יהיה מועד עתידי להגשת ערעור בזכות על ההחלטות מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור.

דין הערעור להידחות לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

בפסק-דין חלקי שניתן ביום 16.3.2021 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' פורג) בת"א 38519-06-16 ובת"א 52728-11-16 (להלן: פסק-הדין החלקי) נדון עניינן של שתי תובענות שהוגשו על-ידי הצדדים: תובענת המבקש, שהיה בזמניים הרלוואנטיים סוכן ביטוח של המשיבה, בגין רשלנות והפרת התחייבות נטענת של המשיבה כלפיו (להלן: תובענת המבקש), ותובענה לבצוע שטר שהגישה המשיבה כנגד המבקש ורעייתו (להלן: תובענת המשיבה).

מן האמור בבקשה עולה כי המשיבה מיתנגדת לבקשה שכן לשיטתה אין לסווג את הרכיבים הרלוואנטיים בפסק-הדין החלקי (ביחס לתובענת המבקש) כ"החלטה אחרת" אלא כ"פסק-דין חלקי" שעליו יש לערעור בתוך שישים ימים מעת שניתן ולא במועד מאוחר יותר.

דין הבקשה להארכת מועד להדחות.

כשם שבית המשפט אינו מייעץ לצדדים – בטרם הגשת ההליך – האם עליהם להגיש במקרה מסוים ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור; כשם שבית המשפט אינו מייעץ לצדדים – בטרם הגשת ההליך – מהו סכום האגרה שעליהם לשלם ומהו שיעור הערובה שעליהם להפקיד כתנאי לבירור ההליך הערעורי; כך אין מקום שבית המשפט ייעץ לצדדים מהו המועד הנכון להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית שניתנה בעיניינם.

...

דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

בהינתן מסקנה זו לא ראיתי מקום להיעתר לסעד החלופי שעניינו הארכת מועד של שלושים ימים עד לאחר מתן ההחלטה בבקשה להארכת מועד.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"א 4630/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשת: אסתר זבורוב נ ג ד המשיב: עמיאל לוי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 27.04.2022, בע"א 41791-03-22 (כב' השופטת מ' בן-ארי) בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

בהחלטתו מיום 6.3.2022, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט) את בקשת רשות העירעור של המבקשת, משמצא כי החלטת בית משפט השלום להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדה, מן הטעמים שפורטו באותה החלטה, התקבלה תוך הפעלה סבירה של שיקול דעת המוקנה לבית המשפט, ועל כן אין להתערב בה. כמו כן, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בפסק הדין אשר דחה את ההיתנגדות ביחס לסכום של 138 ₪, מן הטעם שניתן לכך בפסק הדין.

משלא השלימה המבקשת עם ההחלטה האמורה מיום 6.3.2022, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, ביום 20.3.2022, ערעור בזכות (ע"א 41791-03-22) על פסק הדין של בית משפט השלום מיום 17.1.2022, במסגרתו התבקש ביטול פסק הדין הדוחה את היתנגדותה של המבקשת לבצוע השטר משלא בוצעה ההפקדה, וכסעד נילווה, ביטול ההחלטה מיום 13.1.2022 שדחתה את הבקשה לקבלת ארכה במועד ההפקדה.

...

במסגרת פסק הדין נדחה הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"ט45751-07-21 (הרשמת הבכירה ל' ירון), מיום 17.1.2022, בגדרו דחה בית המשפט את התנגדות המבקשת לביצוע שטר, והורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגדה.

לעניין התניית מתן הרשות למבקשת להתנגד לביצוע השיק בהפקדת הסכום האמור, בית משפט השלום נימק את החלטתו, כדלקמן: "בנסיבות מושא העניין, ראיתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בהינתן שלא שוכנעתי כי ההתנגדות הוגשה במועד. בהקשר זה אבהיר כי המבקשת נמנעה מלציין את המועד המדויק בו נודע לה אודות הליכי ההוצאה לפועל, שנפתחו נגדה עוד בשנת 1990, הן במועד חקירתה והן במסגרת תצהירה. אוסיף כי בחקירתה של המבקשת נשאלה האם הגישה בקשה מטעמה לתיק ההוצאה לפועל בשנת 1996, ולא מצאתי כי בתשובתה שללה האמור." זה המקום לציין כי בהחלטתו זו הלך בית משפט השלום כברת דרך ארוכה, לפנים משורת הדין, לטובת המבקשת, בהינתן השיהוי יוצא הדופן בהגשתה של ההתנגדות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

על בסיס כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולדחות העירעור לגופו תוך הפחתת סכום הערובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שיש להחלטת הביניים השפעה ממשית על זכויות המבקשים, מצאתי לנכון לתת רשות ערעור על ההחלטה.

בסיכומי שני הצדדים לא עלה נושא החיוב בהפקדת ערובה ובית משפט לא ביקש מהמבקשים להתייחס לעניין זה. ב"כ המשיבה מפנה בתשובתו לפסק דיני מיום 6.10.22 ברע"א 35428-09-22 אקרמן נ' בריטקס – בר בע"מ, שם דחיתי ערעור על החלטה לחייב מבקש בהפקדת ערובה, אך שם בית משפט השלום בסוף הדיון שהתקיים בהתנגדות לבצוע שטר הורה על הגשת סיכומים וכתב בהחלטתו: "... כן יתייחסו המבקשים, ככל שהם חפצים בכך, לעניין מצבם הכלכלי, ככל ואחליט להתנות את הרשות להגן בתנאים מבלי שיש באמור ללמד שכך ייעשה" (מתוך החלטת כב' השופט הקר מיום 1.5.22 בת"ט 25867-01-21 בריטקס-בר בע"מ נ' אקרמן).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו תוך הפחתת סכום הערובה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) כיוון שיש להחלטת הביניים השפעה ממשית על זכויות המבקשים, מצאתי לנכון לתת רשות ערעור על ההחלטה.

על סמך מכלול הראיות שלפני, אני סבורה כי אין מדובר במבקשים שאינם יכולים להפקיד ערובה כתנאי לקבלת רשות להתגונן.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה, אך סכום הערובה יופחת לסך של 250,000 ₪.

בית משפט השלום קבע, ביום 4.7.2022 (כב' השופטת ד' ורד), כי נופלים קשיים לא מבוטלים בטענות המבקשים, ועל כן היתנה את הרשות להיתגונן בהפקדת ערובה בסכום של 500,000 ש"ח. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ביום 11.1.2023, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט השלום, בגדרה התבקשה דחיית ההיתנגדות לבצוע שטר, מחמת אי-הפקדת ערובה.

טענתם העיקרית של המבקשים בבקשת רשות העירעור היא כי סכום הערובה שנקבע, הגם שהופחת בבית המשפט המחוזי, עודנו בלתי סביר ואין ביכולתם לעמוד בו; ומשכך נחסמת למעשה זכות הגישה לערכאות.

אמות המידה למתן רשות להיתגונן בתנאים, במסגרת היתנגדות לבצוע שטר, קבועות בהלכה הנוהגת; ועל כך עמדתי בעיניין קודם: "על חייב בתיק הוצאה לפועל, המתנגד לבצוע שטר כנגדו, לזכות תחילה ברשות להיתגונן (ראו: סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967; ראו גם תקנה 20(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). על פי ההלכה הנוהגת, מקום בו מתברר כי הגנתו של המבקש אינה אלא 'הגנת בדים', לא תנתן לו רשות להיתגונן; אך "כל עוד יש בידי מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך" (ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ, פסקה 5 (6.3.2008)).

...

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלת רוחב שמצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי"; וכן לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש במקרה זה על מנת למנוע עיוות דין.

על יסוד האמור – לא מצאתי טעם להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן בקשת רשות הערעור נדחית.