ערעור אין קשר סיבתי על החלטת ועדה רפואית

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה מיום 8.7.2021, אשר דחתה את הערר שהגישה המערערת וקבעה שאין קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה שהתפרצה אצל המערערת לבין התאונה.

...

לאור כל אלה, סבורה המערערת שהוועדה התנהלה בצורה צורמת, בשל היותה נעולה בדעתה, ומשכך אין מנוס מלבד להחליף את הרכב הוועדה.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו, בתגובת המשיב ובטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2022, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים בענף נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 8.7.2021, על מנת שתשקול מחדש את נכותה של המערערת בגין הפיברומיאלגיה, תוך התייחסות לטענות המערערת ולפיהן הפיברומיאלגיה התפרצה בעקבות הניתוח שעברה בחודש ספטמבר 2019, כתוצאה של התאונה.

ועדת הערר הבהירה כי אין כל קשר בין הפיברומיאלגיה לבין הארוע התאונתי והמערער לא הציג ראשית ראייה לקשר סיבתי.

עם זאת, הראומטולוגית שללה את הקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה לנוכח הזמן שחלף ממועד התאונה ועד להופעת התסמינים: "היועצת עיינה במסמכים מראומטולוגית דר' בן סעיד מ-11/2020 ומ-2/2021 ומסכימה כי הנ"ל סובל מתסמונת פיברומיאלגיה אך לאור הזמן הממושך בין התאונה (31.1.2017) לבין הופעת התסמינים, היועצת שוללת את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין תיסמונת הפיברומיאלגיה". לאחר שהועדה הרפואית מדרג ראשון שללה את הקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה לתאונה הגיש המערער ביום 26.9.2021 ערר על החלטתה והתייחס באריכות לליקוי זה בסעיפים 24-33 לכתב הערר (צורף כנספח 4 לכתב העירעור).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי המערער התלונן גם בפניה, באמצעות בא כוחו, על הפיברומיאלגיה, וציין בהקשר זה: "אי אפשר להתעלם מנושא כאב הדומיננטי אצל המערר מטופל כבר שנים במרפאות כאב טופל בתרופות מקבל קנביס ברישיון מטופל בזריקות בעבר תחת שיקוף היום סטרואידים, לדוקאין במקביל לכל זה אובחן כסובל מפוסט טראומה והתפתחו אצלו תנועות של דיכאון כעסים עצבנות קשיי שינה עייפות כרונית ירידה במשקל וכאבים קשים לכל הגוף. היות ורק בשנת 2020 צוות מרפאת הכאב הפנה אותו לבדיקה ראומטולוגית הוועדה הראשונה שללה קשר סיבתי עקב הזמן הרב שחלף לתאונה. כך יוצא שלמעשה המערר שמטופל באינטנסיביות כבר הרבה שנים נופל בין הכיסאות בין ועדה אורטופדית שקבעה 5 אחוזי נכות בלבד לבין ועדה ראומטלוגית שמצאה פיברומיאלגיה אך לא קושרת אותו לתאונה." לאחר כל אלה ועדת הערר ציינה במסגרת מסקנותיה: "הוועדה אינה מוצאת קשר סיבתי בין התלונות הקשורות לפיברומיאלגיה לתאונת הדרכים הנידונה". קביעת ועדת הערר כי לא מצאה קשר סיבתי בין התלונות לפיברומיאלגיה והתאונה היא קביעה סתמית, לאקונית הנעדרת הנמקה מינימאלית ומשך היא בגדר מסקנה ולא הנמקה עליה ניתן להעביר ביקורת שיפוטית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל ביחס לפיברומיאלגיה כדלקמן: עניינו של המערער יוחזר לוועדת הערר (נפגעי עבודה ) בהרכבה מיום 13.4.2022 על מנת שתשקול בשנית את קביעתה בעניין שאלת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לפיברומיאלגיה לאחר שתיוועץ עם ראומטולוג.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.6.22 (להלן: "הועדה") אשר קבעה, כי לא נותרה למערער נכות החל מיום 20.2.17 (להלן: "ההחלטה").

חוות דעת המומחה שמונה בהליך ההכרה אינה רלוואנטית בשים לב לכך שהועדה מושא העירעור אינה שוללת למעשה קשר סיבתי בין תיסמונת התעלה הקרלפית לבין תנאי העבודה, אלא קובעת שלא נותרה נכות בגין הפגימה המוכרת.

...

" לסיכום, קבעה הוועדה: "לנוכח תוצאות הבדיקה הקלינית הוועדה דוחה את הערר לא נותרה נכות." על החלטת הוועדה הוגש הערעור דנן.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

טענות המערער הן רפואיות ומבקשות לחתור תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ומשכך דינן להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

יתרה מכך, הוועדה רשאית להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה על ידה, על פני ממצאים שהודגמו בבדיקות הדימות (ראו: בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.3.14), קל וחומר עת עסקינן בפגימה מסוג CTS שאף פריט הליקוי הרלוונטי (31 לרשימת הליקויים) קובע בהערות, כי "(1) בקביעת דרגת נכות לפי סעיף זה ייעשה שימוש בקריטריונים הקליניים; בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, כגון בדיקת הולכה עצבית, בדיקתemg, בדיקה ממוחשבת של כוח השרירים וכיוצא באלה, ישמשו לפי הצורך כעזר לשיקול הדעת הקליני בקביעת הנכות". במצב דברים זה, החלטת הוועדה היא סבירה ומאפשרת התחקות אחר הלך מחשבתה ומשכך לא מצאתי מקום להתערב בה. סוף דבר אשר על כן – הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 28/11/2022 אשר קבעה למערער 0% נכות.

בתחום הנורולוגי- על הועדה לשוב ולדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעצב המדיאני ביד שמאל, אשר בנוגע אליה המערער עבר ניתוח ביום 8/3/2021 ולנמק את החלטתה מדוע אין קשר סיבתי בין הפגיעה האמורה לבין התאונה מיום 17/3/2019.

אמנם הועדה הפניתה לשתי בדיקות EMG, אך מעיון בתעוד הרפואי עולה כי קיימים צילומים וכן תעוד רפואי נוסף שלא ברור אם הועדה הייתה ערה לו. בנסיבות אלה ומאחר והחלטת הועדה בכל הקשור לשלילת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעצב המידיאנוס לבין התאונה אינה מספיק מנומקת ובשים לב להשלכות שיש לקביעה זו, הנני סבור כי יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה באותו הרכב על מנת שתשוב ותבחן את שאלת קיומו של הקשר הסיבתי לאחר שתאפשר למערער ובא כוחו לטעון בעיניין זה בפניה.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שהוועדה תעיין במכלול החומר הרפואי ותשקול את קביעתה בכל הקשור לקשר הסיבתי בין התאונה לניתוח לשחרור עצב המידיאנוס.

למותר לציין כי לא מצאתי הצדקה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, שכן לא שוכנעתי כי הוועדה נעולה בדעתה, כך גם לא מצאתי כל הצדקה למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין.

בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 15.8.21 (להלן בהתאמה – הועדה והחלטת הועדה), אשר אימצה את קביעת הועדה מדרג ראשון וקבעה כי החל מיום 1.4.19 למערער לא נותרה נכות בגין כתף ימין וכי מימצאי ההדמיה בכתף ימין אינם קשורים לתאונה מיום 1.11.18 שהוכרה כתאונת עבודה (להלן – התאונה).

הועדה סיכמה מסקנותיה וציינה בפרוטוקול את הדברים הבאים [ההדגשה הוספה]: "מדובר בגבר בן 64, אשר לפי מנגנון הפגיעה המתוארת על ידו אינו מנגנון אשר יכול לגרום לנזקק למסובבי השרוול. העובדה שב US סמוך לארוע קיים תאור של נזק של 7 מ"מ ב SS, ב US שנעשה בהמשך ב 2021 נתגלה קרע מאסיבי בסובסקפולריס ואילו ב SS לא היה קרע. כמו כן, נראה קרע גם בצד שמאל שלדבריו לא נפגע אך טווחי התנועה היו תקינים למרות הקרע. מדובר בממצאים שאינם קשורים לארוע הנפילה. העובדה כי קיים שוני בין 2 הבדיקות במרחק כ 3 שנים מעיד כי מדובר בתהליך נווני תלוי גיל המשתנה ככל שעולים בגיל. הועדה מאמצת החלטת הדרג ה 1 ודוחה את הערר". טענות הצדדים בתמצית עיקר טענות המערער: הועדה חרגה מסמכותה שכן הלכה למעשה שללה הועדה את ההכרה בתאונה וביטלה את קביעת פקיד התביעות בדבר קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף לבין התאונה.

...

עיקר טענות המשיב: דין הערעור להידחות, משלא נפלה טעות בהחלטת הוועדה.

סבורני כי מסקנת הוועדה ברורה ומנומקת.

נוכח כל האמור לעיל סבורני כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

מטעמים אלה הערעור נדחה.