ערעור איבוד כושר להשתכר בהחלטת וועדת עררים

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 26.8.2021 (להלן: הועדה), אשר קבעה למערערת אי כושר בשיעור 100% בגין אובדן כושר עבודה (בשל מצב לאחר ניתוח גב) מיום 6.11.2021 ועד ליום 31.12.2021 וכן כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להישתכר, החל מ – 1.1.2021.

...

דיון והכרעה : לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן: בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי  [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד.

סיכומו של דבר, לא מצאתי טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה.

לפיכך, הערעור נדחה.

ועדה רפואית קבעה למערערת נכויות רפואיות זמניות בשיעורים אלו: עד 30.11.2019 – 0% 01.12.2019 – 31.05.2021 – 10% 01.06.2022 – 14.06.2021 – 28% 15.06.2021 – 31.03.2022 – 64% (ראו פרוטוקול וועדה – עמ' 18 לקובץ הודעת ערעור מנומקת) באותו תאריך נקבע כי המערערת איבדה את כושרה להישתכר בשעור 100% החל מיום 15.06.2021 ועד יום 31.03.2022 עקב שברים ונפילות חוזרות.

הועדה מדרג ראשון קבעה למערערת נכות צמיתה משוקללת בשיעור 56%, לפי הפרוט שלהלן: הפרעת היסתגלות – 10% לפי סעיף 34(א)(2) תכיפות מתן שתן – 5% לפי סעיף 23(2)(א)(1) מחלת ריאות חסימתית כרונית – 10% לפי סעיף 5(1)(א) אוסטופורוזיס – 10% לפי סעיף 35(1)(ב) כאב גב תחתון – 20% לפי סעיף 37(7)(ב) שבר סגור בצלע/ות – אין נכות 38(1)(ב)(1) רעד פנים וצואר – 10% לפי סעיף 29(8)(א)(I) רעד גפיים וגוו – 10% לפי סעיף 29(8)(ב)(II) תאונה נפילה – 0% לפי סעיף 35(1)(א) על החלטה זו הוגש ערר מטעם המערערת.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים ובטענות שהועלו בדיון, מצאתי כי דין הערעור לתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

בהקשר זה, ולאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתדון בתלונות המערערת בנושא האורטופדי.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), בהרכבה מיום 22.05.22, על מנת שתדון בתלונות המערערת בנושא האורטופדי.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 8.6.2022 (להלן: הועדה), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להישתכר, החל מ – 1.11.2020.

...

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה.

לפיכך, הערעור נדחה.

אשר להוצאות ההליך - בנסיבות העניין, בהתחשב בתוצאת ההליך ולכך כי הובהרו למערערת סיכויי הערעור כעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים בהליך, ורק לנוכח העובדה כי מדובר בנכות כללית, תשלם המערערת למשיב, הוצאות בשיעור מופחת בסך של 1,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 4.6.23 (להלן – "הועדה" או "הועדה לעררים"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר.

...

לאור האמור טען המערער כי החלטת הוועדה מהווה מסקנה בלבד, וביקש כי עניינו יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שזו תנמק את החלטתה.

עוד אבהיר, כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיב בכתב התשובה ולפיה "טענת המערער כי השינוי באחוזי הנכות לא משמעותי ואין הסבר לפער בין הנכות הזמנית לקבועה דינה להידחות. ראשית, פער של 10% בנכות לבבית הוא משמעותי מאוד מבחינת תפקוד. שנית, מדובר בוועדה שבוחנת את אי הכושר בהתאם למצב הקיים בפניה כעת והיא אינה צריכה להסביר את קביעותיה ביחס לשיעורי נכות קודמים או החלטות קודמות". ראשית, לא נקבעו למערער דרגות נכות רפואיות יציבות כלל אלא דרגות נכות זמניות בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל, כלהלן – עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 4.6.23, אשר תשוב ותשקול את קביעתה בשאלת אי כושרו של המערער להשתכר בשים לב לליקוי בו לקה בליבו ונתוניו האישיים (גיל, השכלה, עבר תעסוקתי).

תשומת לב הוועדה לכך ששורת הנמקה אינה בבחינת מסקנה, וכי עליה לנמק ולהסביר את החלטתה כך שגם מי שאין עיסוקו בתחום מומחיותה יוכל לרדת לסוף דעתה.

בסעיף 'דיוני הועדה ונימוקים לקביעה' קבעה הועדה כך – "בן 43, הועדה עיינה בפס"ד האיזורי לעבודה 8.9.22, מתכנסת בהרכב חדש ומעיינת בפרוטוקול הועדה הרפואית, מסמכים מתיקו הרפואי, דו"ח שקום ורופא מוסד ומאזינה לדברי העורר והמלווה. מדובר בעורר צעיר בעל השכלה תורנית, בוגר ישיבה, ניסיון תעסוקתי כחלפן כספים עוזר מטפל בילדים ומדריך בריאות השן בבי"ס יסודי. בגין מ.א. שבר כף רגל שמאל ומצב לאחר שבר כף רגל ימין נקבעו 20% לכל ליקוי, כאבי גב תחתון 15%, דלקת באוזן תיכונה, צלקות כיפוף קוליוזיס 10% לכל ליקוי, הגוס ולגוס מימין ומשמאל, ליקוי שמיעה 5% לכל ליקוי. סך הכל נכות רפואית משוקללת 61% עם השלכות תפקודיות המגבילות את העורר במאמץ גופני משמעותי, עמידה ממושכת, תנאי שטח לא נוחים, הרמת משקלות כבדים, אולם הועדה אינה מוצאת עילה לשינוי החלטת הדרג הראשון לפיה לא איבד 50% מכושרו להישתכר לעבודה. יכול לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות. לעורר לא נקבעו ליקויים נפשיים או קוגנטיביים, עבודות כגון: שומר לא חמוש בחדר ממוזג, עבודות פנים מפעליות קלות ופשוטות כאריזה מיון והרכבה בסמוך לשולחן עבודה, מבקר קבלות ביציאה ממרכול. הועדה דוחה את הערער". לאור זאת קבעה הועדה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר, ודחתה את הערר.

...

במסקנה זו, המושתתת על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה, לא רואה בית הדין כי יש הצדקה להתערב.

לחיזוק מסקנה זו יצוין, שבפני פקידת השיקום ציין המערער שהוא "עוזר מטפל בילדים במעון כ-4 שנים, עובד כמרצה לבריאות השן בבי"ס יסודי במודיעין עלית, ישוב בו מתגורר. לדבריו עובד כבר מספר שנים בהיקף של כ-70 שעות בחודש, בשל הקצאת שעות שאינה תלויה בו". מכאן עולה שעל פני הדברים, היקף משרתו של המערער אינו מושפע מנתוניו שלו ולא צומצם בעטיים, אלא נובע מהיבטים חיצוניים של הקצאת שעות.

סוף דבר משאין הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה ואין טעות משפטית באי התייחסותה לליקויים רפואיים בגינם לא נקבעה דרגת נכות רפואית - הערעור נדחה.