ערך החזרת כספים במועד שונה ממועד ההלוואה

טענות התובעים התובעים טענו בכתב התביעה כי הנם אנשים פרטיים אשר נתנו הלוואה בסך של 100,000 ₪ כל אחד, לנתבע במחשבה כי החשבון אליו מופקדים הכספים הנו חשבון גמח בשם רבי אלתר יקותיאל בהתאם להסכם הפקדה וכי ניסיונות לאתר גמח בשם האמור עלו בתוהו, כך שבפועל, הנתבע קיבל כספים לחשבונו הפרטי באצטלה של גמח בשם "גמח אלתר יקותיאל הלוי". עוד טענו, שבהתאם להסכם על הנתבע להשיב את הכספים אשר הועברו אליו בתוך 45 ימים מהדרישה וכי משיחות שערכו עמו, עולה כי אין בכוונתו להשיב את הכסף במועד או בכלל.

בין: אבירם אלמוג ת.ז. 037692035 מרחוב בן עוזיאל 59, אלעד (להלן: "המלווה") -מצד אחד- לבין: חיים זאב הר כסף ת.ז. 033966250 מרחוב הרב קוק בני ברק (להלן: "הלווה") -מצד שני- הואיל: והלווה פנה אל המלווה בבקשה כי ילווה לו סך של 905,000 ₪ (תשע מאות וחמש אלף שקלים חדשים) (להלן – "ההלוואה"); והואיל: והמלווה הביע את נכונותו לסייע ללווה בהשגת מימון במתן ההלוואה בסך 905,000 ₪, בכפוף ובהתאם לתנאי הסכם זה להלן; לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן: המלווה נתן בעבר והשלים במספר פעימות סכומים בסך 905,000 ₪ (תשע מאות וחמש אלף ₪) במספר עיסקאות נפרדות בסכומים ובמועדים שונים והלווה מתחייב להחזיר את סכום ההלוואה במועדים אשר ייקבעו בין הצדדים ועד ולא יאוחר מיום 01.01.2023.

...

סוף דבר ביהמ"ש דוחה תביעת אבירם ומחייב אותו לשלם לנתבע שכ"ט בא כוחו בסך של 5,000 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

דיון והכרעה אין חולק כי בין התובע לנתבע שררו יחסי חברות במשך שנים, אשר במסגרתן הלווה התובע לנתבע סכומי כסף, במועדים שונים.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני הגעתי למסקנה כי הנתבע הלווה מהתובע סכומים שונים, ונותר חוב על סך של 92,511 ₪, כמפורט להלן; התובע נסמך על טבלה שערך, אותה צירף לתצהירו (סעיף 18 לתצהיר), שם מיפרט כי הלווה כספים לנתבע בסך של 279,484 ₪, הוחזר סך של 181,959 ₪, כך שנותר חוב של 97,525 ₪.

ואכן, בתו של התובע הגישה תצהיר מטעמה, ובתצהירה הצהירה כי היא ערכה את הטבלאות והחישובים (סעיף 2 לתצהיר), ושערכה שיחות עם הנתבע על מנת שישיב את ההלוואות (שם, סעיף 6).

...

כאשר הנתבע הגיש את התנגדותו לשטר (ראה: ת/10), הוא כתב במפורש: "החייב לא כתב את השיק". מאחר והנתבע טען תחילה כי הכתוב בגב השיק הינו כתב ידו של התובע, בית המשפט מינה מומחית, על מנת שתבחן טענה זו. כפי שהובא ברקע הדברים, ביום 02.01.2019 הוגשה חוות דעת מטעם המומחית, אשר הגיעה למסקנה כי כתב היד הינו של הנתבע, ובהקשר זה נשאל: "ש. ז"א שאתה חוזר בך היום מהטענה שטענת לכל אורך הדרך שכתב היד מאחורה היה שלו ואתה היום מודה שכתב היד מאחורה הוא שלך, נכון?

מהאמור, יוצא אפוא, כי הנתבע לא הגביל את השיק.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא החזיר את מלוא סכום ההלוואות שלווה מהתובע.

בפגישה שנערכה בחודש יולי 2017 במשרדו של הנתבע ברחוב ברדיטשב 2 בירושלים, ערכו השניים סיכום חשבון והגיעו להסכמות ביניהם, במסגרת ההסכמות התובע השיב לנתבע את כל השיטריות והשיקים של חברת גרפומדיה שהיו ברשותו ובמקביל, הנתבע חתם על מיסמך ההודאה בחוב שהוכתר כ"שטר חוב", כבטוחה להשבת הכספים.

חמישית, כרטסת הנהלת החשבונות (נספח א' לתצהיר הנתבע), הופקה ביום 25.10.2018, והוכתרה "פנחס כהן – החזר הלוואה". בכרטסת מופיע, כי במועדים שונים, החל מיום 01.01.2015 וכלה ביום 02.06.2015 נמשכו כספים בסכומים שונים (להלן: "הכרטסת").

התובע טען כי הכרטסת אינה אותנטית ולהוכחת טענה זו, צירף כרטסת מקפה המושבה -בית עסק בשכונת המושבה הגרמנית בירושלים, בכרטסת זו יש שורה המתייחסת להשבת הלוואה שהתובע נתן, כביכול, לחברה המפעילה את קפה המושבה, והרישום בה הוא כזה שההלוואה מופיעה בשורת הזכות (כלומר, החברה חייבת לתובע) ואילו בכרטסת שצרף הנתבע (נספח א' הנ"ל) ההלוואה מצוינת בשורת החובה, כאילו התובע חייב לגרפומדיה כסף.

...

יפים לעניין זה דברי כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 640/73 מרדכי גלבנק נ. עזבון המנוח ניסן גילאי (פורסם בנבו) : "העדר הציון של זמן פרעונו של השטר אינו פוגם במהותו כשטר, כי הרי סעיף 9 (א)(2) לפקודה מורה כי שטר שלא נאמר בו שום זמן פירעון הוא שטר בר פירעון עם דרישה; במילים אחרות, גם בהעדר ציון של זמן פירעון, יש לראות את המסמך כשטר בו נתקיימו כל התנאים המנויים בסעיף 3 לפקודה, והאוחז בשטר אינו צריך למלא את תאריך הפירעון כדי להפוך את השטר לבר פירעון". לאור כל האמור, אף אם טענת הנתבע הייתה רלוונטית לעניינו היא אינה הייתה מתקבלת, ומשכך אף דין טענת הנתבע לפגמים מהותיים בשטר המביאים להעדר נפקות משפטית – להידחות.

סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 203,600 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד מועד מתן פסק הדין.

ביום 5.09.2021 הוגש כנגד מבקש 1 כתב אישום האוחז 6 אישומים ומייחס לו עבירות של מעשים מגונים במועדים שונים כמפורט בכתב האישום.

טענות הצדדים המשיבה טענה כי יש לדחות את טענותיו של המבקש 1 על הסף שכן המשיבה תופסת כספים חלף רכב ששוחרר למבקש 1 בהסכמה ובעניין זה הפניתה להחלטת בית המשפט מיום 3.1.22, ולבקשה המוסכמת שלפיה "... המשיב פנה למבקשת בבקשה לשיחרור הרכב התפוס בכפוף להפקדה בסך 132,146 ₪...... במידה והמשיב יורשע במיוחס לו המאשימה תבקש לחלט את הכסף שהופקד לו (שווי של הרכב התפוס). בעיניין טענת המס שאינו חלק ממחיר הרכב, טענה המשיבה מספר טענות. ראשית, שככלל עוסק שמוכר רכב חייב במע"מ בגין מכירה. במצב הדברים הרגיל, רכיב המע"מ מגולגל על קונה הרכב. זאת ועוד הפניתה לתקנה 14 לתקנות מס ערך מוסף שקובעת שעוסק אינו רשאי לנכות את מס התשומות בגין רכישת רכב, כאשר תקנה 14 (ב) לתקנות ערך מוסף קובעת מספר חריגים מצומצם לכלל האמור שאחד מהם הוא מורה נהיגה הרוכש רכב לצורכי הוראת נהיגה כאשר בעת רכישת הרכב אינו משלם את רכיב המע"מ. בהקשר הזה, טענה כי מאחר שהמבקש יכול לנכות את מס התשומות בגין רכישת רכב וכלכלית אינו נושא בתשלום המע"מ בגין העסקה, אין בכך כדי להשליך על חבותו במס כמורה נהיגה בעת מכירת הרכב. מכאן, החיוב במס שהוטל על המבקש 1 בשל החלטתו למכור את הרכב, אינו קשור לכספים שהתקבלו בקופת החילוט (כספים בשווי הרכב וחלף הרכב).

עוד עולה מתצהיר מבקש 2 כי בינואר 2021 רכש בנו את הרכב (להלן: הרכב) ומימן את רכישת הרכב ממכירת רכב אחר שנרכש באמצעות כספי הלוואה אותם הלווה מבקש 2 למבקש 1 מיום 1.2.19, וכן מהלוואה נוספת שהלווה לבנו בסך 90,000 ₪ מיום 28.12.20.

הסדרי החילוט השונים מאפשרים כאמור לחלט רכוש באופן זמני ועד להכרעת ההליך הפלילי- וזאת במטרה לשמור על מצבת נכסיו של המבקש כמות שהיא, כך שניתן יהיה לבצע חילוט בבוא העת ככל שהמבקש יורשע [ראו, ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל (11.08.2019), שם נדון הסדר חילוט בעיניין חוק איסור הלבנת הון, אולם התכלית והרציונאל דומים לעניינו], ובסופו של דבר, ככל שכספי המע"מ יושבו, יש בכך לגרוע מקופת החילוט, זאת משום שהצדדים סיכמו על שווי הפקדה בסכום מסוים, השבת כספי המע"מ מקטינה הן הכספים התפוסים והן הכספים שניתן יהיה לחלט בשיעור של 17%.

...

הסדרי החילוט השונים מאפשרים כאמור לחלט רכוש באופן זמני ועד להכרעת ההליך הפלילי- וזאת במטרה לשמור על מצבת נכסיו של המבקש כמות שהיא, כך שניתן יהיה לבצע חילוט בבוא העת ככל שהמבקש יורשע [ראו, ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל (11.08.2019), שם נדון הסדר חילוט בעניין חוק איסור הלבנת הון, אולם התכלית והרציונל דומים לעניינו], ובסופו של דבר, ככל שכספי המע"מ יושבו, יש בכך לגרוע מקופת החילוט, זאת משום שהצדדים סיכמו על שווי הפקדה בסכום מסוים, השבת כספי המע"מ מקטינה הן הכספים התפוסים והן הכספים שניתן יהיה לחלט בשיעור של 17%.

נקודה נוספת היא שלצורך היקף חילוט אין לקחת בחשבון תשלומי מס שנוצר מפדיון רכוש בהליך זמני, וזאת כפי שנקבע בע"פ 6339/18 בלווא נ' מדינת ישראל (15.1.2020): "הכנסת התדיינות מיסויית למסגרת הדיונית של הליך החילוט הפלילי, שבגדרה תיבחן השפעתו של הסכום שבו בוצעו העבירות על נטל המס שבו נשא נאשם תביא לתוצאה לא רצויה של הכבדה ניכרת על הדיון בהליך ובאופן בלתי נמנע – להארכתו ולהגדלת העלויות הכרוכות בו. כפי שציין השופט י' עמית בהליך החילוט הזמני בעניין תענך, חילוט של הסכומים האמורים "נטו" הוא משום התערבות בדיני המס, שאין בית משפט של פלילים יכול או ראוי שידרש להם" כמו כן, ניתן לאסור על ניכוי הוצאות הכרוכות בעבירות על החוק [ראו, ע"א 6077/20 פקיד שומה יחידה ארצית לשומה נ' רועי חיון (29.05.2022)], כאשר לדידה של המשיבה , בקשת המבקש 1 להחזר המס היא בגדר התחמקות מהמס שהוטל עליו, וזאת רק בשל העובדה שרכבו נתפס, נוכח מעשיו הפליליים ואין לאפשר את ניכוי ההוצאות.

סיכומם של דברים, אני דוחה את כלל בקשות המבקשים ביחס לכספי הפיקדון שהופקדו לצורך חילוט אפשרי עתידי, ככל שהמבקש 1 יורשע במיוחס לו. ביחס לבקשתו של המבקש 1 להקלות בתנאי שחרורו הרי שחרף החלטתי מיום 1.5.22 לא התקבלה התייחסות שרות המבחן לעניין זה. לפיכך אני מורה לשירות המבחן להגיש התייחסותו לאפשרות הקלת תנאי השחרור בעניינו של המבקש 1 וזאת עד ליום 8.8.22.

התובע טוען כי הלווה כספים בדרך של העברה בנקאית לחשבון העסק, במועדים שונים, כמפורט בתצהירו אשר לווה באסמכתאות לבצוע העברות בנקאיות בסכום כולל של 474,000 ₪, בנוסף לסך של 72,000 ₪ שאינו שנוי במחלוקת אותו שילם כערב.

לוגסי העיד שהנתבעים היו שותפים, ולכן מה שאולי לא הבין מאחיו בודאי הבין מלוגסי, ואגב לוגסי העיד שכולם ישבו ביחד "בערך עשר פעמים" ולא פעם אחת כדברי התובע (פרו' עמ' 17 ש' 14).

התובע קיזז מסכום החוב 10,000 ₪ ששילם לו נתבע 1 במזומן, בעת שהחזיר לו הלוואה פרטית של 60,000 ₪, וכן קיזז סכומים שונים שהופקדו בחשבונו במועדים הבאים: 16.8.15, 8.1.17, 6.2.17, 2.3.17 ו-27.3.17, ובסה"כ 21,681 ₪.

...

אשר על כן אני קובעת כי התובע זכאי לפירעון מלא של הסכומים שהלווה לעסק "לבוש מרדכי". לא הוכחה כל כוונה של התובע להיכנס לעסק כשותף או כמשקיע, לא הוכחה כוונת הרווח של התובע ולא תנאי "ההשקעה". התובע לא אמור היה לקבל רווחים או משכורות מהעסק, ומעמדו שונה בתכלית מזה של אחיו.

טענת ב"כ הנתבע 1 בסיכומיו לפיו לא סביר שמי שלווה כספים ולא מקבלם חזרה ימשיך להלוות, ולכן מדובר במשקיע ולא במלווה, דינה להידחות, משום שהגיון זה אינו חל כשמדובר בבני משפחה, וההסבר של התובע לפיו ניסה לסייע לאחיו להציל השקעתו ולהציל גם את הלוואותיו הראשונות, מקובל עלי ("אם אתן לעסק לקרוס ויחזרו שיקים, אז בטוח אפסיד", פרו' עמ' 13 ש' 20).

הטענה של נתבע 1 בסיכומיו לפיה התובע לא קיים את הוראות חוק אשראי הוגן תשנ"ג-1993, דינה להידחות לא רק משום שמדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן בכתב ההגנה לא מופיעות טענות אלו, אלא גם משום שהחוק אינו חל על התובע (ס' 15), הוא אינו מלווה כספים כחלק מעיסוקו, ובנוסף ההלוואה ניתנה לאחיו ולנתבע 1, שהיו שותפים בחשבון העסק אליו הועברו הכספים ביחד ולחוד.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 423,738 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.