עריכת והפרת חוזה ייצור הרכבה של מטבח

במהלך חקירתו הנגדית, הבהיר המומחה כי לצורך החלפת הריצוף בשלמותו, יש להוסיף על האמור בחוות דעתו סך של 6,000 ₪ בגין עלות פינוי הריצוף הקיים, סך של 4,000 ₪ בגין פירוק והרכבה של ארונות המטבח, סך של 1,200 ₪ בגין פירוק והרכבה של חדר הארונות (עמ' 10, שורות 5 - 7 לפרוטוקול) וכי עלות הריצוף עצמו, לרבות עבודה, מגיעה כדי סך של 200 ₪ למ"ר ולא סך של 300 מ"ר כטענת התובעים (עמ' 11, שורות 21 - 22 לפרוטוקול).

לאור קביעתי לפיה מקור הליקויים בריצוף הנו פגם בייצור האריחים, הרי שמוטל על הצד השלישי, ספק המרצפות, לשפות את הנתבעות בגין כל סכום שתחוייבנה בגינו בעיניין זה. חובתו של הצד השלישי לשפות את הנתבעות חלה הן מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין והן מכח כתב המחאת הזכויות שצורף כנספח ג' לתצהירו של מר אבי היינהורן, המצהיר מטעם הנתבעות.

על פי כתב המחאת הזכויות מיום 13.12.2013, המחתה שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ לטובת הנתבעות את זכויותיה כלפי הצד השלישי בכל הנוגע לאספקת החמרים ו/או זכויות השיפוי בגין הפרת ההסכם בינה לבין הצד השלישי, לרבות תיקון ליקויים.

לפיכך, יש להוסיף על עלויות תיקון הליקויים בחוות הדעת סך של 18,500 ₪, בצרוף עלות פקוח ומע"מ. עלות תיקון כלל הליקויים בדירה הנה, איפוא, כדלקמן: ליקויים שאושרו - 47,700 ש"ח פקוח הנדסי (7% במעוגל על פי חוות הדעת) - 3,339 ש"ח 51,039 ש"ח מע"מ - 8,677 ש"ח סה"כ - 59,716 ש"ח סכום זה, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעת המומחה (18.5.2014), עומד כיום על סך של 60,151 ₪.

...

סיכום סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, באמצעות ב"כ, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין ליקויי הבניה - סך של 60,151 ₪.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים, באמצעות ב"כ, את הוצאותיהם בגין אגרות התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, על פי קבלות שתוצגנה על ידי התובעים (בשערוך) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעות סך של 47,200 ₪.

על רקע טענות הגנתה של התובעת שכנגד הגישה האחרונה ביום 23/12/18 כתב תביעה שכנגד (שניפתח כתביעה נפרדת ועצמאית), ובמסגרתו, ביקשה להדגיש כי הצעות המחיר אשר הועברו לתובעים הפכו לחוזה מחייב בין הצדדים, ומשעה שהודיעו התובעים (באמצעות באת כוחם כאמור) כי אין בדעתם לקיים את ההסכם, הם למעשה הפרו אותו הפרה יסודית המזכה את התובעת שכנגד בפצוי כספי שישיב לה את הכספים שנמנעו ממנה עקב היתנהגותם חסרת תום הלב של התובעים.

כך או כך, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי חומרי הגלם שמהם הורכבו הפריטים שסופקו היו בבחינת הפרת הסכמה מפורשת שניתנה.

לא נעלמה מעיני טענת התובעת כי בדוא"ל שנשלח על ידי קוממי מיום 17/9/17 נקב האחרון במועד אספקה של מטבח המשרד "29-10-17", אולם גם אם אקבל את הדבר כהתחייבות שהתובעת לא עמדה בה בסופו של יום, אין עסקינן באיחור שיש בו לבסס הפרה בנסיבות ולבטח לא הפרה יסודית.

כן, יש מקום להכיר בטענת התובעת שכנגד לזכאות כספית אשר יהיה בה לגלם את עלות הפעולות השונות בהן נקטה ביחס לפריטים ושקדמו לפעולת הייצור עצמה ואשר באו לידי ביטוי במדידות שבוצעו, עריכת תכניות, כמו גם היתחשבות חלקית באיחסון של פריטים שיוצרו ושלא סופקו בשל הפסקת ההיתקשרות.

...

המסקנה הצריכה מכל האמור לעיל הינה שגם אם הייתי מגיעה בסופו של יום לתוצאה לפיה התובעים זכאים להשבת סך כלשהו, לא הייתי מוצאת כי היה מקום להכיר בהטלת כל חבות אישית על פנסו לסך כספי זה. מערכת היחסים בין התובעים לבין ספקי שירות ומוצרים אחרים בפרויקט; לאורך כל כתבי טענותיה שבה והעלתה התובעת שכנגד טענות אודות דרך התנהלות דומה של התובעת גם עם נותני שירות ובעלי מקצוע אחרים בפרויקט של הקמת בית התובעים (ר' סעיפים 22-23 לכתב ההגנה; סעיפים 31-34 לתצהירו של פנסו; סעיף 2 לסיכומיה ועוד).

סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מורה על דחיית תביעת התובעים והוא הדין באשר לתביעת התובעת שכנגד.

נוכח תוצאות ההליך, הנני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו.

מעבר לכך, אין מחלוקת בין הצדדים כי נוצר מרווח בין הארונות לבין הקיר הסמוך, שיש לכסותו באמצעות "הלבשות", והמחלוקת הנה לגבי גודל המרווחים (סעיף 10 לתצהיר דוד כהן), ולא ברור מדוע חריגה של מספר סנטימטרים, לשיטתה של התובעת, וככל שאכן הייתה חריגה כזו, יוצרת בהכרח מרווחים מכוערים, מה גם שלפי העדויות שנשמעו בפני הוכנו "הלבשות" לצורך כסוי המרווחים בצבע וגוון תואמים לארונות המטבח.

הליקויים שנימנו לעיל הנם בגדר אי עמידה בתנאי ההסכם על ידי הנתבע, ובגדר הפרה של ההסכם, אלא שהמדובר בליקויים שהנם ברי תיקון, מבלי שתיקונם מחייב עריכת שינויים מבניים במטבח, ולפיכך, אינני סבור שניתן לראותם כהפרת יסודית של ההסכם היורדת לשורש העסקה, שיש בה כדי להצדיק את פירוק המטבח, והחלפתו במטבח אחר.

התובעת לא טענה כי ביקשה מבעלי המיקצוע שאליהם פנתה הצעות מחיר לצורך ביצוע התיקונים והשלמת המטבח לפי התכנית המקורית, ולא הוצגו מטעמה הצעות מחיר בעיניין זה. הנגרים משה דנינו, ואבנר פרץ (מטעם הנתבע), הצהירו כי התובעת ביקשה מהם להכין תכנית של מטבח חדש, מכיוון שהמטבח שהורכב על ידי הנתבע "אינו נראה לה" (סעיף 8 לתצהיר דנינו), וכי אינה שבעת רצון ממנו כי "... התיכנון לא מוצא חן בעיניה" (סע' 8 ו- 9 לתצהיר פרץ).

...

לעניין זה אציין כי התובעת לא העלתה בכתב התביעה או בתצהירה טענה כי היה מקום להחליף את המטבח בשל הסיכון שנוצר בשל הקרבה בין הכיריים לבין הארון הסמוך, מה גם שהתוכנית המקורית הוכנה ואושרה על ידה, ומעבר לכך, לאחר שבחנתי את הדברים, אינני סבור כי הקרבה בין הכיריים לארון הסמוך יצרה סיכון כלשהוא.

התובעת לא הציגה בפני תכנית או תמונות של המטבח החדש, אלא שלאור התכניות שהוצגו בפני, כאמור לעיל, יש מקום למסקנה כי זה הורכב לפי תכנית שונה מהתכנית שהוסכמה עם הנתבע, מה גם שבנסיבות העניין יש להעמיד כנגד התובעת את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שאם הייתה מציגה ראיות לגבי המטבח החדש, היה בהן כדי להעיד כי זה הותקן לפי תוכנית שונה מזו שאישרה לנתבע (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני; פורסם במאגרים משפטיים).

על כל פנים, סבורני כי יש מקום לאמוד את שיעור הנזק רק כל עוד ישנה נקודת אחיזה מינימלית, ולוּ בדל ראיה, עליה יכול בית המשפט להישען בהערכתו" (ע״א 8279/02 זאב גולן נ׳ עזבון המנוח דר מנחם אלברט ע״י דורה מנחם, פסקה 31; פורסם במאגרים משפטיים).

הודעת ההעברה שקבלה מהנתבעת, באופן חד צדדי, בנסיבות שבהן גב' אלהרר ידעה שהיא בהיריון, הוותה שינוי מהותי בתנאי עבודתה אשר הצריך עריכת שימוע, והיה ראוי שהנתבעת תיידע את התובעת מבעוד מועד על כוונותיה.

לכך השיבה גב' אלהרר: "שווה לשקול רכבת". התובעת השיבה "ואם חלילה יקרה משהו לא צפוי כמו פיתאום הילד חלה זה בעיה.. לא יכולה גם לסמוך על הרכבות. מבחינת לוחות זמנים כל יומיים הם שובתים". בחקירתה הנגדית (פרוטוקול 26.20.21, עמ' 11) ציינה התובעת שגב' אלהרר לא הסכימה לשלם לה הוצאות של בלאי ודלק אז האפשרות שתעבור להיות מועסקת בחולון לא הייתה רלוואנטית ומעדותה עולה שבשיחות שקיימה עם גב' אלהרר "זה לא היתקדם לשום מקום. כי אמרתי לה בלאי וכאלה זה מה שמונע ממני לנסוע לשם אז אם היא הייתה מעוניינת שאני אסע לשם היא הייתה אני מאמינה שהיא הייתה ממשיכה את זה". בהמשך חקירתה הנגדית טענה התובעת שהיא לא הייתה עוברת בכל מקרה לעבוד בחולון, ברמת גן או ברחובות.

אין כל מחלוקת על כך שבנסיבות שנוצרו, התובעת הייתה רשאית שלא לקבל את הודעת ההעברה למשרדי הנתבעת ברמת גן או ברחובות, מבלי שהדבר יהווה הפרת חוזה עבודתה.

בעע 673-01-19 המטבח של רמה בע"מ – מירב בן דוד (מיום 5.7.20), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין להחיל את הוראות סעיף 9(א) לחוק הגנת נשים על מקרים שבהם לא ננקט על ידי המעסיק אקט פיטורים, גם אם נוצרה הרעת מהותית של תנאי העסקת העובדת או שנוצרו נסיבות אחרות שבהן אין לצפות מן העובדת להמשיך בעבודתה, ועל כן היא רשאית להתפטר תוך זכאות לפצויי פיטורים.

...

בהתאם לכך, בית הדין דוחה את תביעות התובעת לפיצויים ממוניים ולא ממוניים בגין הפרת חוק עבודתם נשים, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן נדחית תביעת התובעת לדמי הודעה מוקדמת.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הבאים: פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 1,950 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.19 עד לתשלום בפועל.

הואיל ועבודת הרכבת המטבחים הינה חלק חשוב ועיקרי בתהליך הייצור הואיל והמרכיב בעל נסיון וידע בהרכבת ארונות מטבח והינו מעונין להרכיב את הארונות המיוצרים ע"י טופז בבית הלקוח" עוד נקבע בגוף ההסכם כדלקמן:-"1. ייצוג החברה בבית הלקוח 1.1 ידוע למרכיב שבעת ההרכבה בבית הלקוח הינו מייצג את חברת טופז.

2.8 מייד לאחר ההרכבה הראשונה או למחרת על המרכיב להעביר רשימה מפורטת החתומה על ידי הלקוח של הפריטים הפגומים או החסרים לצורך השלמה סופית של ההרכבה.

הפסקת עבודה 5.1 במקרה של הפרת סעיפים 1.2 1.4.

התשלום יועבר למרכיב 14 יום לאחר עריכת החשבון ואישורו ע"י אחראי ציוותי ההרכבה.

...

6.4 אנו סבורים כי התקיימו יסודותיו של הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

6.13 כמתחייב מהאמור לעיל, ולאחר שבחנו את מכלול הסממנים והעובדות, כמפורט בפסק הדין, אנו קובעים כי התמונה הכוללת והשלמה העולה מהמכלול, כאמור לעיל, מובילה למסקנה כי התובע היה בעל עסק עצמאי שבאמצעותו השתלב בפעילות הנתבעת, וכי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע.

סוף דבר 7.1 התביעה נדחית.