התובעת מצידה טענה כי שמואל אחראי לכל הנזקים עם מירב מאחר שהיה חתום עמה יחד על שני חוזי השכירות וכי הערבים הם בני משפחותיהם מדרגת קרבה ראשונה ולפיכך היו גם הם מודעים להארכות חוזה השכירות הראשון והסכימו להארכת ערבותם בהתאם ובהמשך אף לכך ששטר החוב והשיק יבטיחו גם את חוזה השכירות השני.
הצדדים חלוקים גם חלוקים ביחס לשאלה האם הוארכה גם תקופת ערבות הערבים לקיום התחייבויות השוכרים כלפי התובעת וזכותה לעשות שימוש בשטר ובשיק לצורך זה.
כפי שכבר צויין לעיל הערבים הם בני מישפחה מדרגת קרבה ראשונה של השוכרים, תמר היא אם שמואל וארז אחיה של מירב, ובנסיבות אלה ידעו – עובדה שאין הם חלוקים עליה – על כך שהשוכרים ממשיכים להתגורר בדירה גם לאחר תום תקופת השכירות הקבועה בחוזה השכירות הראשון.
לפיכך, חובה היתה על התובעת לכל הפחות ליידע אותם על כריתת חוזה השכירות השני למרות העובדה שחוזה השכירות הראשון כבר פקע ולמרות הפרות השוכרים את התחייבויותיהם על פיו, על השינויים בו לעומת החוזה מקורי ולקבל את הסכמתם להארכת תוקף ערבותם והזכות להשתמש בשטר ובשיק כבטוחות לקיום התחייבויות השוכרים על פי חוזה השכירות השני, ומשלא עשתה כן לא ניתן לעשות בהם שימוש בקשר לחוזה זה.
למען הסדר הטוב יאמר כי בהגינותה הודתה התובעת בחקירתה הנגדית כי לא בקשה ערבים חדשים ואף לא אמרה לערבים מאומה על הצורך בחידוש ערבותם כי סברה שזו הארכה ולא חוזה חדש (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 17-16), ויוזכר כי בחוזה השכירות החדש בסעיף 22 הועלתה שוב הדרישה לקבלת שטר חוב עם 2 ערבים.
...
סבורים אנו שקיים קושי בקביעתו של בית-המשפט קמא בענין זה .
"
לטעמנו, הארכת תקופת השכירות בחוזה השני, הצריכה, לכל הפחות, במידה שתוקף הערבות הוארך מכוח הסכמתו של המערער (בכתב הערבות שבנוסח חוזה השכירות הראשון), שהמשכיר יתן הודעה למערער על כך שמכוח הסכמתו שבחוזה השכירות הראשון, מוארכת ערבותו זו כך שתחול גם על תקופת השכירות השניה.
סיכום
לאור כלל האמור לעיל אני דוחה את התביעה נגד מר שמואל חן, מר ארז בן ישי והגב' תמר חסן ומחייב את הגב' מירב חן בלבד לשלם לתובעת סך של 37,565.24 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.7.16 ועד הפרעון המלא.
