ערבות צולבת בין שתי חברות שונות

מנגד קיים גם קושי להעריך את הקף התחייבויות החברה, אף זאת, בשל ריבוי סכסוכים כאמור, אי סימטריה בין טענות החברה לבין טענות הצד שכנגד, כימות התחייבויות בגין פרויקטים שמרביתם עדיין "על הנייר", ערבויות צולבות, עירבוב בין נכסי החברה לנכסי החברות הייעודיות ונכסי עקיבא, רישום חלקי בספרי החברה ועוד.

"חוות הדעת הכלכלית" שהחברה צרפה לתגובתה לוקה בשגגות מהותיות כגון היתמקדות בשווי תאורטי של פרויקטים שונים, מבלי להתייחס לסכוי התכנותם ולשאלת יציאתם אל הפועל ואינה נידרשת להבחין בין רווחיות לבין הסכומים שהחברה עתידה לקבל בפועל: - חוות הדעת גם מיתעלמת מכך שבפרויקט בועז 5 ר"ג לא צפוי רווח לחברה מאחר והזכות לרווחים נמכרה לחקשורי.

לצורך בחינת חידלות פרעון של חברה על פי סעיף 258(3) הנ"ל מקובל להבחין בין שני מבחנים: מבחן תזרימי שבוחן את יכולת החברה לפרוע את חובותיה במועד פרעונם.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובע"פ הגעתי לכלל מסקנה כי יש לאמץ את ממצאי הדו"ח המקיף של המשקיף ואת המלצותיו וזאת מהטעמים הבאים: סעיף 258(2) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") קובע כי רואים חברה כחדלת פירעון באם: "צו הוצאה לפועל או כתב בי-דין אחר שניתן על פי פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה של החברה לא קויים כולו או מקצתו". בענייננו, תלוי ועומד פסק דין בהעדר הגנה בתביעה שהגיש המבקש 6 (אבידן שנקולבסקי) כנגד החברה בגין שכר עבודה המגיע לו, לטענתו.

גם אם נבחן את שאלת חדלות הפירעון על פי סעיף 258(3) לפקודה הקובע כי רואים חברת כחדלת פירעון באם "הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, לאחר שהביא בחשבון את חבויותיה המותנות והעתידות, שאין ביכלתה של החברה לשלם את חובותיה" נגיע למסקנה כי החברה נעדרת כושר פירעון.

אני מורה על מינויים של רו"ח אריאל אלפסי ועו"ד רז מנגל כמפרקים זמניים לחברה.

בין שתי החברות קיימות ערבויות צולבות.

הדיעה הרווחת כיום היא, כי פירוק חברה וחיסולה, בכל מקרה, ובלא איבחנה, עלולים לפגוע לא רק בחברה עצמה, אלא גם בגורמים שונים הקשורים בפעילותה, ולעיתים אף בציבור הרחב.

...

בשלב בו ניתנת החלטתי עתה, ברור לכל שהיו הצעות אלה מעט בוסריות, ייתכן שאף טעו מעט הנאמנים בהגשתן, אין הן רלוונטיות עוד, וראוי להניח להן.

ועם זאת, בשלב זה, אין אחיזה למסקנה שעל הפרק חברות, חברת סיטי בפרט, שאין להן סיכוי ריאלי להשתקם.

ביחס לטענת המשיבים כי הערבויות בין החברות הן ערבויות צולבות, נטען כי בעוד ערבותה של חברת הנכס מגובה בנכס המקרקעין שהוא בעל שווי מוערך של 24-28 מיליון ש"ח [המבקש מפנה בעיניין זה לשתי הערכות שמאיות – מטעמו ומטעם המשיבים – המופיעות בנספחים 23-24 להמרצת הפתיחה], ערבותה של חברת השחל היא נמוכה בהרבה, שכן המשיבים טענו בתביעה שהגישו נגד המבקש ששוויה של חברת השחל הוא 4.7 מיליון ש"ח. לשיטת המבקש, העובדה שאין יחס ראוי והוגן בין סכום הערבות לבין שוויו של הנערב (חברת השחל), מרוקנת את ערבות חברת השחל לחובות חברת הנכס מתוכן, ומעמידה את חברת הנכס בסיכון של ממש.

לשיטת המשיבים, גם ההחלטה על עסקה זו חוסה כאמור תחת שיקול הדעת העיסקי – זאת, משום שנערכה בתום לב, והתקבלה ביידוע מלא, לאחר ביצוע בדיקות מקיפות על-ידי החברה בבנקים השונים, ולאחר קבלת מכתבו של רואה החשבון החוקר במסגרת בחינת מצבה הפינאנסי של חברת השחל, בו צוין כי מצב הדברים בו בעלי המניות נאלצו להעניק ערבויות אישיות בלתי מוגבלות בסכום, תרם לאנומליה העסקית-כלכלית שנוצרה כאמור.

לשיטת המשיבים, החלטה זו הובילה לשינוי שיטת העבודה מול הבנקים, כך שנוצרה ערבות צולבת בין החברות, שכן גם חברת השחל ערבה כאמור לחובות חברת הנכס בגין לקיחת ההלוואה למימון השיפורים במושכר.

...

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 3136/14 יעל כבירי שמיע ואח' נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 28.01.2016) (להלן – עניין כבירי), בפסקאות 29-30: "לטענת המערערים, הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים בעת הדיון על הצעת הרכש, בשל זיקתו של הדירקטוריון לחברות אחרות הקשורות למשיבה, בהיות חבריו משמשים נושאי משרה גם בחברות אחרות. [...] כהונתם של דירקטורים במשיבה כנושאי משרה בחברות אחרות הקשורות למשיבה, אין בה לכשעצמה כדי להוכיח כי הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים או כי היה לו עניין אישי בהצעת הרכש. [...] אשר על כן, גם טענה זו דינה להידחות." (הדגשות לא במקור – מ.א.) טענותיו אלה של המבקש גם אינן מתיישבות עם טענותיו לפיהן יש להתעלם למעשה מהעובדה כי בעלי המניות בשתי החברות הם זהים, ואף מכך ששיעור החזקתם במניות שתי החברות הוא זהה ביחס למרבית סוגי המניות – ולהתייחס אל החברות כחברות נפרדות.

סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לדחות את המרצת הפתיחה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בתביעתו טען המערער, כי בהזדמנויות שונות בין השנים 2013 ו- 2014, הוא הלווה לחברת תכשיטי כפריס בע"מ (להלן – "חברת כפריס") סכומי כסף שונים, המגיעים כדי הסך 641,376 דולר ארה"ב. המערער הוסיף וטען, כי המשיב היה בעת ההיא בעלים במשותף של החברה, והחזיק ב- 25.2% ממניותיה, ואף שימש כסמנכ"ל. עוד טען המערער, כי ההלוואה ניתנה לבקשת חברת כפריס ולבקשת המשיב, "ולאחר [שהמשיב] הצהיר והתחייב בפני [המערער] כי הוא ערב באופן אישי להחזרתה של ההלוואה באופן מלא", והוסכם, שערבותו של המשיב תהיה לפי שיעור אחזקותיו במניות החברה.

אנו סבורים, שעל יסוד הראיות שהונחו לפניו היה רשאי בית משפט קמא להגיע למסקנות אליהן הגיע, ובראש ובראשונה בנוגע לכך שבין בעלי השליטה היה הסכם למתן "ערבויות צולבות" אשר לא יצא אל הפועל, ולכך שסכומי הכסף שהמערער העביר לחברה לא היו למעשה הלוואה של אדם חצוני לחברה, אלא היו למעשה סכומי הכסף שבני מישפחת סגל, שהיו חלק מבעלי השליטה בחברה, היו אמורים להעביר לחברה, כחלק מהסיכום עם שאר בעלי השליטה, בניסיון להציל את החברה.

...

אנו סבורים, שעל יסוד הראיות שהונחו לפניו היה רשאי בית משפט קמא להגיע למסקנות אליהן הגיע, ובראש ובראשונה בנוגע לכך שבין בעלי השליטה היה הסכם למתן "ערבויות צולבות" אשר לא יצא אל הפועל, ולכך שסכומי הכסף שהמערער העביר לחברה לא היו למעשה הלוואה של אדם חיצוני לחברה, אלא היו למעשה סכומי הכסף שבני משפחת סגל, שהיו חלק מבעלי השליטה בחברה, היו אמורים להעביר לחברה, כחלק מהסיכום עם שאר בעלי השליטה, בניסיון להציל את החברה.

כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, כי לאור סירובם של בני משפחת סגל לחתום על כתב ערבות זהה לטובת המשיב, הבטיח עו"ד יוסף סגל למשיב, שכתב הערבות עליו חתם ייגנז, אך הבטחה זו הופרה כחלק מניסיונה של משפחת סגל לעגן את החובות כלפיה, ולהתנער מהתחייבויותיה לבעלי השליטה האחרים, אגב העמדת בעלי השליטה האחרים מול שוקת שבורה.

נאסר ג'השאן , שופט אשר על כל האמור לעיל, הוחלט לדחות את הערעור, ולחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות המשפט בערעור בסכום כולל של 20,000 העירבון אשר הופקד על ידי המערער, להבטחת תשלום הוצאות המשפט בערעור, יועברו על ידי מזכירות בית המשפט למשיב, באמצעות בא כוחו (עו"ד אורן אוזן).

באגרת החוב נכתב כי היא "ניתנה להבטחת התשלום המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהחברה בכל דרך, צורה, אופן וסיבה שהם... בין שמגיעים מהחברה בתור חייב עקרי ובין שמגיעים מהחברה כערבה". כמו כן, חתמו אלברט פירות והשוק הגדול על ערבויות צולבות לטובת הבנק זו להבטחת התחייבויותיה של זו. גם סטיב ומשה חתמו על ערבויות אישיות לטובת הבנק להבטחת התחייבויותיהן של החברות.

עוד נטען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על הנחה שגויה בדבר טישטוש הגבולות בין שתי החברות - אלברט פירות והשוק הגדול.

בנסיבות אלה, ומשלא מדובר בבית מגורים (שאז הנטייה הייתה עשויה להיות שונה), לא נעתר בית המשפט לבקשה, ואיני סבור כי יש להתערב בהחלטה זו. נוכח האמור, דינה של בקשת רשות העירעור להדחות, ועימה הבקשה לסעד זמני.

...

עם זאת, אני סבור, כי לא נפל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

כידוע, שני שיקולים מרכזיים מנחים את בית המשפט בעת שהוא שוקל אם להיעתר לבקשה לסעד זמני אם לאו - קיומה של עילת תביעה לכאורית ומאזן הנוחות.

בנסיבות אלה, ומשלא מדובר בבית מגורים (שאז הנטייה הייתה עשויה להיות שונה), לא נעתר בית המשפט לבקשה, ואיני סבור כי יש להתערב בהחלטה זו. נוכח האמור, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, ועמה הבקשה לסעד זמני.