ערבות על שטר חוב לטובת הלוואה

בסעיף 2.6 נקבע: "הלוואה בעלים – מלוא הלוואות הבעלים שרשומות בספרי החברה לטובת ארי ס"ד יועברו לשאטו מורמוז 10. לבדוק השלכות מסוי" (כך במקור – ר.פ.א).

משכך, נותר לידון בתביעת טראונר כנגד גוזלן בגין ערבותו להסכם ההלוואה שהועמדה על 623,422 ₪, בתוספת 100,000 ₪ בגין אי החזר המקדמה ששולמה ביחס להסכמי מכר הדירות (סע' 2 ו-8 לסיכומי טראונר); וכן נותרה לדיון ערבותם בסך 1.5 מיליון ₪ של גוזלן ושאטו מורמוז על שטר החוב שמחזיק כהן (סע' 12-13 לסיכומי כהן).

...

בסופו של דבר, כהרף עין לפני בקשת הפירוק, כהן העדיף להיפטר מהמניות (על אף שלא שוחרר מערבויות) שכן הללו הפכו לנטל ולא לנכס.

לאור האמור לעיל, נדחית גם התביעה של כהן נגד גוזלן.

סוף דבר התביעות נגד גוזלן נדחות.

כך, בהסכם ההלוואה בחלק שכותרתו "ערבות" צוין כי מר דואק והנתבע הינם ערבים כלפי התובעת לקיום התחייבויות הלווה (החברה): "אנו הח"מ ערבים בזאת, ביחד ולחוד, כלפי טמפו משקאות בע"מ... לקיום כל התחייבויות הלווה על פי הסכם זה, ומתחייבים לשלם לטמפו עפ"י דרישתה הראשונה, כל סכום אותו יהיה חייב הלווה לטמפו מידי פעם בפעם..". וכך גם בסעיף 17 להסכם מצוין כי כנגד התחייבות החברה תקבל התובעת שטר חוב חתום על ידי החברה ועל ידי שני ערבים מטעם החברה: "להבטחת התשלומים המפורטים לעיל מתחייב הלווה להפקיד אצל טמפו ולפקודתה, במועד חתימת הסכם זה שטר חוב צמוד מדד בחתימתו ובחתימת שני ערבים בסכום ההלוואה". בנסיבות אלו, ההסכמים שמכוחם ניתן שטר החוב מלמדים, כי הנתבע חתם על שטר החוב כערב.

וכלשונה: "הואיל כי ההלוואה הוקמה לטובת בית העסק קמפוס מוסיקה בר בע"מ.. קרי הלווה הינו תאגיד רשום בישראל.. פועל יוצא מן האמור דנן אין תחולה לחוק ההסדרה בהתקשרות בין הצדדים כאשר ההיתקשרות נערכה בין התובעת לתאגיד". קרי, התובעת עצמה טוענת כי עסקת ההלוואה הייתה בינה לבין החברה ולא בינה לבין הנתבע וכי הנתבע רק ערב לחוב החברה.

...

לאור כל האמור אני קבע, כי מעמדו של הנתבע הוא של ערב, הגם שחתם על שטר החוב בחלק של "עושה השטר" ועל כן עומדות לו ההגנות שבחוק הערבות.

קבלת טענה זו אינה תואמת את הוראות חוק הערבות והיא אף עלולה להוביל למסקנה, כי כמעט בכל פעם שיחתום אדם ערבות לתאגיד הוא ייחשב כ"בעל עניין" ולא יימצא מצב של "ערב יחיד" לתאגיד.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל - התביעה נדחית וכל צד יישא בהוצאותיו.

ביום 18.2.2015 הנתבע חתם על כתב ערבות לשטר חוב לטובת התובעת בגין הלוואה בסך 60,000 ₪ לטובת הגב' מלודי סו עמר ומר שרון עמר (להלן: "הלווים" או "החייבים").

לטענתה, הנתבע חתם גם על שטר החוב, כפי שגם מצוין בס' 1 לכתב הערבות (עליו חתם הנתבע) לפיו, הערבים מתחייבים כלפי התובעת "כמשמעה בשטר החוב שמעבר לדף (להלן: "שטר החוב") לתשלום כל סכום כסף עד לסך של 60,000 ₪". על שטר החוב מודפס הסכום של 60,000 ₪ ובכתב הערבות מופיעים פרטי סכום ההלוואה והתנאים לפרעון ההלוואה, פרטי הלווים ופרטי הערבים כשהם כתובים בכתב יד.

...

אשר על כן, ולנוכח האמור, דין התביעה כנגד הנתבע להידחות בשלב זה. יובהר, כי ככל והתובעת תקבל החלטה מרשם ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכים כנגד החייבים, תוכל להגיש תביעתה בשנית כנגד הנתבע.

אין בידי לקבל טענות אלו של הנתבע באשר להוספה מאוחרת של הסכום ואי גילוי פרטי עסקת ההלוואה.

סיכום אשר על כן ולאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות בשל היעדר מיצוי הליכים כנגד החייבים.

בסעיף 9 להסכם ההלוואה הוסכם כי "בתי המשפט המוסמכים לידון בכל סיכסוך בין הצדדים להסכם זה יהיו בתי המשפט המוסמכים בעיר תל אביב בלבד." בהתאם לסעיף 4.1 להסכם ההלוואה רובינשטיין חתם על כתב ערבות כפי המופיע בסיפא להסכם ההלוואה; וכן חתם על שטר חוב לטובת המלווים על מלוא סכום ההלוואה ובו צוין שזאת "בעיניין הסכם ההלוואה מיום 5.8.13 לטובת ישראל פינקלשטיין." הנתבעת היא זו שנטענת להיות חתומה כערבה בערבות אואל על גבי שטר החוב, כאשר בהתנגדותה טענה כי חתימתה זויפה.

...

לאור המסקנה האמורה הרי שהסמכות המקומית לדון בתובענה דנן תיקבע בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי.

מכאן, היות שבענייננו בקשת הארכה וההתנגדות הועברו בהחלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל י' טימנס לבית משפט זה, ובהינתן שבית משפט זה הוא בעל סמכות מקומית לדון בתובענה, אין להיעתר לבקשה התובע להעברת הדיון לבית משפט מוסמך אחר.

בקשת התובע להעברת מקום דיון נדחית.

במעמד חתימתי כערב להסכם ההלוואה נתבקשתי , ביחד עם הלווה, לחתום על שטר חוב לטובת המשיבה על סך של 200,000 ₪". בתצהיר עדות ראשית של הנתבע נאמר כי שטר החוב לא כלל סכום במעמד החתימה עליו וכי הוא ידע כי הוא ניתן להלוואה בסך של 90,000 ₪. הסכום, 200,000 ₪ הוסף במועד מאוחר יותר מאוחר , לאחר חתימתו עליו (סעיף 8 לתצהירו). הנתבע בחקירתו אמר כי לא נירשם סכום בשטר החוב וכי כל הרשום בו אינו בכתב ידו, למעט החתימה עליו (עמ' 17 שורות 15-16 בפרוטוקול מיום 22.10.12). השטר היה ריק כאשר חתם עליו וכאשר הוא שאל "מדוע אני חותם על שטר ריק כי מדובר בסכום מוגבל של 90,000 ₪" נענה שזה הנוהל ואמרו לו שזה לבטחון (עמ' 17 שורות 26-27).

...

לאור כל האמור נימצא כי פרטים מהותיים בערבות של הנתבע ובכלל זה : סכום השיקים ומועדי הפרעון הרשומים עליהם לא הוצגו לנתבע עובר לחתימה על שטר החוב למרות היותו ערב להם וכן לא הוצג לו הסכם ההלוואה הרלוונטי לערבות ולתנאיה לרבות שאלת הריביות בגין ההלוואה והאשראי שהתובעת מבקשת להטיל על הנתבע מכוח שטר החוב.

לאור כל האמור, לא הוכח קיומו של הסכם הלוואה לעניין הערבות של הנתבע באופן ספציפי וכן לא הוכח כי הערבות ניתנה להלוואות או לאשראי בסך של 200,000 ₪.

לאור כל האמור דין התביעה להידחות.