לעניין זה נפסק:
"...אי-קיום התנאי בדבר הגשת ערבות או אי מילוי אחר פרטי הדרישה מבחינת הצורה או התוכן, פוסלים את ההצעה, ומונעים הישתתפותו של המציע בעת בדיקתן של ההצעות, זו לעומת זו. לעניין זה, אין נפקא מינה אם כלל לא צורפה ערבות כנדרש או אם צורפה ערבות אשר אינה מקיימת את הדרישות, כפי שפורטו במיכרז: בכל אחת משתי מערכות של נסיבות, כאמור, ייפסל המציע" (פרשת גוזלן, שם, בעמ' 512) (ההדגשות אינן במקור).
בענין בג"צ 2400/91 בוני בנין ופיתוח בפתח תקווה בע"מ נ' עירית נתניה, פד"י מה(5) 69, 74 (1991), ניסח השופט ברק את הכלל בענין זכות הטיעון בפני ועדת המכרזים באומרו:
"דיני המכרזים מהוים שילוב ואיזון של שני שיקולים - יעילות והגינות... . ייתכן שבמקרים מסויימים, יחייב האיזון הראוי בין שני שיקולים מנחים אלו פגיעה כלשהיא באחד מן השניים. אלא שהמקרה שלפנינו אינו אחד מהמקרים הקשים הללו - שכן לא ההגינות ולא היעילות מחייבים להעניק למציעים באופן כללי זכות לטעון לענין סבירות האומדן. אכן, למשתתף במיכרז נתונה 'זכות טיעון', וזכות זו מתמצית בהגשת ההצעה ובמתן הסברים לה - אם הסברים אלה מתבקשים כדין במסגרת הליכי המיכרז (זכות טיעון ראשונית). זאת ועוד: היה וועדת המכרזים תחליט לפסול את הצעתו של אדם מטעמים הנוגעים לגוף בעל ההצעה או ההצעה - למשל, משום שיש ניסיון רע עם בעל ההצעה, או שההצעה היא מטעה או לוקה בחוסר הבנה - הרי שחובה עליה לאפשר לו לטעון לענין זה (זכות טיעון מישנית). ההגינות מחייבת את שמיעתו של מציע, שהצעתו, למרות היותה הזולה ביותר, אינה זו המומלצת, וזאת מטעמים הקשורים במציע עצמו - כושרו, ניסיונו, יכולתו וכו'... . אלו הם עניינים ושיקולים שנוגעים בהערכת המציע או הצעתו, ומכאן שהן ההגינות והן היעילות מחייבות שמיעת המציע הן בדרך של שמיעה 'ראשונית' והן בדרך של שמיעה 'מישנית', טרם קבלת ההחלטה. ... אין האמור בתקנות אלו באשר לקיומה של הזכות להשמע בנסיבות מסויימות, שולל את תחולתם של כללי הצדק הטבעי על הענין, והדין הכללי יכול שיחייב מתן זכות טיעון גם בנסיבות אחרות...".
(ראו גם בג"צ 685/78 עומרי מחמוד נ' שר החינוך, פד"י לג(1) 767 (1979)).
...
סוף דבר:
המערערת לא הצביעה על טעות שנפלה בפסיקתו של בית המשפט קמא, אשר ראה לדחות את עתירתה ממכלול הטעמים שהובאו.
המערערת תשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח.
ת
השופט א' רובינשטיין:
בנסיבות רואה אני נאלץ להצטרף לחוות דעתה של חברתי השופטת פרוקצ'יה. זאת, אף שלטעמי לקה המכרז באי בהירות, כפי שהוסבר בפסק דינה של סגנית הנשיאה (כתארה אז) ארד בעת"מ (י-ם) 588/04 אחים שרבט נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם).
על כן התוצאה שאליה הגיעה חברתי מקובלת עלי.