בנוסף, עילת התביעה הנה ערבות המנוח לחשבון העו"ש של החברה , והלכה מושרשת היא כי הערבות פוקעת עם מותו של הערב ומאותו יום, ואילך, לא ניתן לתבוע מכוחה פירעון חובות, שנוצרו לאחר מכן , ושעה שח-ן העו"ש של החברה, נתבעת 1, לאחר פטירת המנוח, היה ביתרת זכות , כך שלא ניתן להגיש תביעה כנגגד העזבון בעילה של חוב הנובע מערבות שפקעה .
במועד פטירת המנוח, יתרת ההלוואה היתה גבוהה יותר מסכום התביעה, שכן לאחר פטירת המנוח במשך כ 8 חודשים, המשיכה החברה באמצעות מנהל העזבון הראשון, לנהל את הח-ן, לרבות משיכת סכומים מהחשבון , ומשך תקופה מסוימת, לפרוע את תשלומי ההלוואה עד שחדלה, כך שהתביעה כאן, הלכה למעשה ביחס ליתרת ההלוואה שהמנוח היה ערב אליה בחייו, ולא ברור כיצד נטען שהיה על הבנק לפרוע במיידי את ההלוואה לחשבון העו"ש של החברה , כאשר הח-ן מנוהל כסדרו.
...
במקרה דנא, אני סבור כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן על פי תצהיר הבר"ל שיהווה כתב הגנה.
.
אני סבור כי יש לברר את הטענות בכלל , ובפרט את הטענה העיקרית של המבקש ולעניין פקיעת ערבותו של הערב המנוח, לאחר פטירתו ,ושעה שבמועד פטירת המנוח, היתרה בח-ן החברה, היתה בזכות, ויתרת החובה בח-ן נוצרה רק מספר חודשים לאחר פטירתו של המנוח.
משניתנת הרשות כאמור אני מורה להמשך:
הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 60 יום מהיום.
