מתחת לחתימת המערערת והחברה על הסכם שכר הטירחה נכתב:
"אני החתום מעלה, תומר אקרמן, ת.ז.... מאשר בזאת, כי אני מורשה החתימה של החברה, הלקוח, ואני מתחייב, כי החברה תעמוד בחיוביה. חתימה (---)".
הנתבע 2 – המשיב 2 חתם במקום המיועד לחתימה.
בכתב ההגנה נטען, כי אין חבות אישית לנתבע 2 והוא אינו ערב לחוב החברה.
בהיעדר אסמכתות כלשהן בנוגע לשעות, ניתן היה לדחות רכיב זה.
בנוגע להיעדר חבותו של מר אקרמן כערב:
בצדק נקבע בפסק הדין, כי הסכם יש לפרש לרעת המנסח, ובמקרה דנן לרעת התובעת – המערערת שהיא חברת עורכי דין האמונה על ניסוח מסמכים.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) יש ממש בטענות המשיבים ולפיהן הערעור הוגש באיחור בשים לב לכך שפסק הדין נצפה על ידי ב"כ המערערת ביום 7/11/19 בשעת לילה והערעור הוגש רק ביום 24/12/19, גם אם ניתן להקל בעניין זה עם המערערת כיוון ש- 7/11/19 היה יום חמישי לאחר שעת חצות, ומיום ראשון שלאחר מכן ועד הגשת הערעור חלפו 45 יום בלבד.
לא אכריע בסוגיה בשים לב לכך שדין הערעור להידחות לגופו.
בהתאם לתקנה 446 (ד) לתקסד"א, כאשר לא מוגשים עיקרי טיעון במועד, דין בעל דין כמי שלא התייצב לדיון במועד שנקבע "זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".
במקרה דנן, משביקשה המערערת כי הודעת הערעור תשמש גם עיקרי טיעון וכל טיעוני המערערת היו ידועים למשיבים טרם הגישו עיקרי טיעון מטעמם, לא מצאתי סיבה של ממש שלא להיעתר לבקשת המערערת לראות בהודעת הערעור גם כעיקרי טיעון ואין מקום לראות את המערערת בנסיבות אלו כמי שלא התייצבה לדיון.
ג) דין הערעור להידחות לגופו.
לסיכום:
1) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.