ערבות חובות נפטר כלפי מוסד פיננסי

הנאשמת ציינה בפני שירות המבחן כי היא ביצעה את העבירות בהיותה תחת לחץ כבד בשל קיומו של חוב שירשה מאימה, לגביו היא הייתה חתומה על ערבות, בשל הליכי עיקול ורצון לרכוש מיגרש לבניית בית מגורים במקום אחר היא ביצעה את העבירות כאן על מנת לא להפסיד את המיגרש, אותו רכשה בסופו של יום.

המדובר במעשי גזל, הגורמים נזק כלכלי כבד למוסדות הפינאנסיים ולפגיעה עמוקה ביחסי המסחר התקינים ושיבושם.

עוד אציין כי לפי שירות המבחן, הנאשמת חוותה, בהיותה קטינה, אירועים טראומטיים שהתבטאו באובדן הוריה, וכך גדלה במסגרת הנעדרת דמוית הורית תומכת ובתחושת בדידות עמוקה, ונקלעה למצוקה כלכלית קשה ביותר עקב חוב של אימה, עמו נאלצה להיתמודד לאחר מות האם, שעה שהיא שימשה ערבה לחוב זה. מצוקה כאמור אינה בבחינת הגנה או פטור מפני אחריות פלילית, אך תומכת היא במסקנה כי מעשי העבירה שביצעה הנאשמת חריגים לכלל אורחות חייה, וכי היא מנהלת, ככלל, אורח חיים נורמאטיבי, והרי גם שירות המבחן התרשם כי הנאשמת נעדרת דפוסי היתנהגות עברייניים.

...

בהתחשב בעובדה כי הנאשמת, שהינה נעדרת עבר פלילי לחלוטין וזו היא הסתבכותה היחידה בפלילים, תיקנה את הנזק הכספי שנגרם לבנק על ידי תשלום פיצוי בהסדר תשלומים שהושג בין הצדדים, ובהתחשב בכך כי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבורה, בבעיה הנפשית ממנה היא סובלת, שככל הנראה החמירה לאחר ביצוע העבירות, ועל רקע נסיבות חייה הקשות, כפי שתוארו בתסקיר, ולאור התרשמות שירות המבחן כי מיצוי הליך שיקומי יפחית ממידת הסיכון להישנות מעשה עבירה בעתיד, שוכנעתי כי נכון וצודק הוא לבכר את ההיבט השיקומי וליתן בידי הנאשמת את האפשרות למצות הליך זה, בו כבר החלה, בפיקוח גורם מקצועי, הוא שירות המבחן.

הימנעות מהטלת מאסר בפועל כלל אינה מקיימת אחר מטרות הענישה, כפי שציינתי מעלה, ומהווה חריגה קיצונית ולא ראויה ממתחם העונש הנ"ל. בית המשפט, בהגיעו למסקנה כי יש לחרוג ממתחם העונש משיקולי שיקום, אינו מבטל את הצורך לקיים אחר צורכי ההרתעה והגמול, אלא שעליו לאזן נכונה בין כלל מטרות הענישה, ההרתעתית והשיקומית.

אני דוחה את הדיון לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות ולמתן גזר דין ליום 21.1.16 שעה 09.00.

נוכח הרעה במצבה הפינאנסי של אלרן ולהבטחת התחייבויותיה כלפי הבנק, חתם דנקנר ביום 13.5.10 במסגרת הסדר חוב עם הבנק על ערבות לבנק בסכום של 7 מיליון ₪ ביחד ולחוד עם דורי דנקנר (להלן: "הסדר החוב").

לא התעלמתי מטענות דנקנר שלפיהן הערות האזהרה נועדו להבטיח את זכות המגורים שלו בנכס והן בטלות עם פטירתו (עמ' 17 שו' 11-14), וכי הוא בחר לעשות כן תחת עריכת צוואה מחשש שבני משפחתו יבקשו לתקוף את הצוואה (סעיף 40 לסיכומיו), אולם במכלול הנסיבות שלפניי, ובין היתר באשר להתחייבויות דנקנר כלפי הבנק וסמיכות העברת הנכסים למועד קריסת אלרן, מעדיף אני את גרסת הבנק על פני גרסת דנקנר.

כך, ככל שמדובר בנושה פינאנסי כמוסד בנקאי או בטוחי תחול לגביו הקפדת יתר בבחינת חובת בדיקתו אחר היתנהלות החייב לעומת נושה שאין הוא עוסק כרגיל במתן אשראיים שאז הדרישה הימנו להיתחקות אחר החייב תהיה פחותה.

...

סוף דבר ממכלול הטעמים שאותם פירטתי בפסק הדין הוכח שקיים חוב של אלרן כלפי הבנק שלו ערב דנקנר.

עם זאת, דין הבקשה להידחות שכן הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 7(3) לפקודה בהינתן שהוגשה בחלוף שלושה חודשים מהמועד הנקוב בסעיף שבמסגרתו היה על הבנק להגיש את בקשת כינוס הנכסים והכרזת דנקנר כפושט רגל.

לפיכך, דין הבקשה להידחות.

האם כנגד כל הפקדה שמתבצעת בחשבון התחייב הבנק להגדיל את מסגרת האשראי, ובאיזה סכום? האם היה עליו לעשות כן כל אימת שתבוצע הפקדה בחשבון או בכל פרק זמן מסוים? ואם כן, אימתי? האם היה עליו לעקוב באופן יזום ויומי על הפעילות בחשבון לשם כך? לאיזו תקופה תועמד מסגרת האשראי בחשבון? לא סביר כי הבנק, שהנו מוסד פינאנסי המונע משיקולים עיסקיים כלכליים ועליו להגן גם על יתר לקוחותיו, יעניק אשראי ללא הגבלת זמן או סכום וללא בחינת בטחונות קונקריטיים.

ויצוין כי, הגם שהבנק קיבל הודעה על פטירת השותף בחודש 04/14 וכי נוצר קיפאון בפרויקט וניסיונות הנתבעת להגיע להסדר עימו נעשו כבר אז, הוא העמיד לפרעון מידי רק בחודש 06/14.

הנתבע 3 טען כי הנו ערב יחיד, מאחר שאין הוא בעל ענין בחברה, בעת חתימתו על כתב הערבות לא נאמר לו על-ידי הבנק כי מדובר בחשבון שהועבר מסניף שינקין או כי קיים חוב של החברה לבנק.

...

הפרש מחירים בין עלות כרטיס הטיסה המקורית לעלות כרטיס הטיסה בטיסה הנדחית – 1,415 ₪.

הפרש מחירים בין עלות מלון לנסיעה המקורית לעומת הנסיעה הנדחית – סך 1,489 ₪.

הוצאות בשים לב שתביעת הבנק נתקבלה בחלקה רק ביחס לנתבעים 1 ו – 2, לאור דחייתה כנגד הנתבע 3 ובשים לב לקבלת תביעתה של קמחי כנגד הבנק, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עם זאת יובהר כי ממילא זכותו וחובתו של הבנק להבטיח את האשראי הבנקאי באמצעות בטוחות ראויות, לרבות באמצעות שיעבוד כספים המוחזקים בתכניות חיסכון בחשבון של ערב לחוב המובטח כמו גם באמצעות כל בטוחה אחרת לשביעות רצון הבנק, וממילא אין כל פסול בשיעבוד כספים נזילים, בודאי כאלה המוחזקים בתכניות חיסכון והנושאים תשואת ריבית כנד אשראי, ובפרט כאשר כך הוסכם בין הצדדים.

הנחת התובעת כאילו מוסד בנקאי חייב ליתן אשראי בדרך כזאת ולא אחרת, הנה מופרכת ואינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד בדיני הבנקאות, החוזים, והקניין, בודאי כאשר טענה בעיניין זה עולה לאחר מעשה, כאשר האשראי הוענק עפ"י בקשת התובעת ובהתאם למוסכם בין הצדדים.

הבנק הוא שדרש את העברת הבטחונות שהפקידה התובעת בבנק הפועלים As Is וכן דרש פתיחתו של החשבון הפרטי על מת שהתובעת תעיר ליו את החסכונות הפרטיים.

כן טוענת התובעת כי היא לא ידעה, ולא יכלה לדעת על האפשרות לקבל אשראי כנגד תכניות החסכון בדרך של הלוואות גב אל גב. לטענתה, על אף שבבנק היה המכשיר הפינאנסי האמור של הלוואות גב אל גב, ועל אף שאילו הייתה מבקשת, הייתה מקבלת הלוואה כאמור, לא האיר הבנק את עיניה בדבר אפשרות זו. לטענתה, הסתיר ממנה הבנק אפשרות זו, בשל כך שהעדיף את הרווחים הגבוהים יותר שנצברו לו מהאשראי היקר שהתובעת קיבלה מהבנק בפועל.

...

אינני מקבלת טענה זו. אכן, על התובעת לפרט את רכיבי הנזק אולם במידה וביהמ"ש מגיע למסקנה כי נגרם נזק, וכי על חלקו חלה התיישנות, רשאי ביהמ"ש לקבוע במסגרת פסק הדין הנחיות לגבי אופן חישוב הנזק, כך שהפיצוי יינתן רק בגין התקופה שלא חלה עליה התיישנות.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה במלואה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל ניתן היום, ח' אלול תשע"ו, 11 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.

לטענת התובע, מקום שמחדליו של הנתבע הם שהביאו אותו לנהל בוררות חסרת תוחלת עם נתנזון הרי שעליו לשאת בתוצאת הפרת הסכם הבוררות ובשכ"ט הטוען הרבני שייצג אותו בהליך שם. מקום שהתובע יכול היה לסיים חוב של 508,000 ₪ (לפני חישוב הריביות הגבוהות שנקבעו בהסכם הערבות) בסכום של 250,000 ₪ בלבד, הרי שרשלנותו של הנתבע היא שגרמה להחמצת שעת כושר זו .

התיק לא הסתיים בפסק דין הכולל הכרעות פוזיטיביות או ממצאים עובדתיים כלשהם, אלא נמחק לאחר מותו של מר אברהם סנדומירסקי המנוח.

הנתבע ניסה לטעון כי הסך של 200,000 ₪ הועבר אליו ביום 8.5 ולא 5.8, אך איני מקבלת טענה זו. מדובר בתאריך שנירשם על ידי מוסד פינאנסי בארה"ב, שם היום והחודש נרשמים בסדר הפוך למקובל בארץ.

...

ברם, הנתבע, בדבריו, אישר כי לתובע נגרמה עוגמת נפש: "בזמנו, לא סיפרתי ליהודה הלל על מה שקרה עם הכסף. באותה עת לא היה צורך בכסף ולא רציתי לצער אותו. הרב הלל הינו אדם רגיש שכאב לי לראות אותו חווה סבל ותוגה. אכן, במהלך התקופה ביקש ממני יהודה הלל את הכסף להשקיע בדירה כדי שהכסף יישא תשובה בתקופה עד שייסגרו החובות. עניתי ליהודה הלל שאני סבור שהקרן שהעבירה לו את הכסף מעוניינת שהכסף ישמש להעברה לנושים ולא להשקעות" (סעיף 29 לכתב ההגנה) וכן: "גם בשעה זו שאני כותב את כתב ההגנה, אני פועל נמרצות להשיג את הכספים ולסיים את הכאב והסבל שנגרם לתובע" (סעיף 31 לכתב ההגנה ור' גם סעיף 34 לכתב ההגנה).

יצוין כי הנתבע טען ששילם בעצמו לעורך הדין שטיפל בתיק ההוצאה לפועל של התובע, ברם הוא לא צירף חשבונית/קבלה או כל ראייה אחרת שאכן מעידה על כך, ומשכך אין בידי לקבל טענה זו. סוף דבר, הנתבע יפצה את התובע בסכומים הבאים: 258,000 ₪ כאמור בסעיף 11 לעיל, 30,000 ₪ שכ"ט עו"ד ללום, וסכום נוסף של 15,000 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בשל התנהלות הנתבע: הן באובדן אותם 200,000 ₪ שהועברו אליו מהקרן הפילנטרופית עליהם לא חלק, הן באי גילוי הדבר בהמשך לאורך הדרך, עובר בעידוד התובע להגעה להסכם בוררות עם נתנזון שעה שהנתבע ידע היטב כי התובע לא יקבל מידיו את הסכום של 200,000 ₪ החיוניים להסכם, וכלה בכך שהיה צורך בניהול הליך זה. כן נלקחה בחשבון העובדה שהנתבע הודה בחבותו לסכום של 200,000 ₪ ולכך שהסכים לניהול מזורז של ההליך תוך ויתור על חקירות מצהירים ולא התנגד להגשת תצהירים במועד הסיכומים.

סה"כ הנתבע ישלם לתובע בפסק דין זה (בנוסף לסכום שנפסק בפסק הדין מיום 17.4.19 ובניכוי שכה"ט שנפסק שם) סך של 303,000 ₪ ואגרת בית משפט.