ערבות בלתי מוגבלת להבטחת חובות כלפי הבנק

בעדותו הסביר כי התכוון להעביר לבנק פאג"י את היתרה לאחר שהבנק יגבה את המגיע לו. אם כך היה קורה, יש להניח כי חוב החברה כלפי בנק פאג"י היה גדול יותר.

יש לציין כי בכתב הערבות עליו חתם, מודגש כי מדובר ב"ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב" (ראו סעיף 3 לכתב הערבות, נספחים 4 ו-7 לתצהיר התובע).

...

סוף דבר אשר על כן, התביעות בשני התיקים מתקבלות.

הנתבע ישלם לבנק את יתרת הסכום לתשלום לאחר ניכוי הסכום שהועבר לה מאת מדינת ישראל ששימשה כערבה להלוואה.

בנוסף, ובהתחשב בסכום הזכייה ישלם הנתבע לתובע את אגרת בית המשפט בשיעור 2.5% מסכום הזכייה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 7,000 ₪.

מדובר בערבות קבועה, בלתי חוזרת ובלתי מוגבלת בזמן להבטחת תשלום חובו של החייב כלפי התובע ואין כל זיקה בין ביטול ההסכם ובין בטלות הערבות.

על פי הפסיקה בכדי לקיים את הוראת הסעיף די שתשלח התראה ע"י הנושה לחייב העקרי זמן קצר לפני הפנייה לערב ואין כל צורך בנקיטת הליכים משפטיים בפועל כנגד החייב העקרי כתנאי מוקדם לדרישת החוב מן הערב וכך נפסק: " סעיף 8 לחוק הערבות קובע איפוא כי הנושה אינו רשאי לנקוט בהליכים כנגד הערב אם לא דרש תחילה מהחייב את קיום חיובו. דרישה זו פורשה בפסיקה ובספרות באופן מצומצם ונקבע כי אין צורך לנקוט בהליכים משפטיים כנגד החייב העקרי כתנאי מוקדם לדרישת החוב מן הערב ודי במשלוח התראה לחייב העקרי זמן קצר לפני הפנייה לערב [ראו: רע"א 1873/05 דואק נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] (30.5.2005); שלו גנוסר חוק הערבות, תשכ"ז-1967 53-49 (פירוש לחוקי החוזים, ג' טדסקי עורך, 1979); רוי בר-קהן ערבות 391-389 (2006)]". (ראו לעניין זה: רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' אביב שקד (פורסם בנבו, 21.7.13): ע"א 1873/05 יצחק דואק נגד בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.05) ; ע"א (חי') 2106/05 הרוש אילן נ' רוזנברג דב (פורסם בנבו, 27.6.07).

...

יצוין כי לא נערכה חקירה חוזרת ביחס לסוגיה זו ובכלל וגם בסיכומים לא התייחס הנתבע להיבט זה. בנסיבות העניין ולאחר בחינת המסמכים ושמיעת העדויות בעניין זה שוכנעתי כי התובע יצא ידי חובתו לפי סעיף 8 לחוק.

בנסיבות המקרה דנן, ומשנקבע כי הנתבע אינו "ערב מוגן" הרי שטענתו לפיה התובע היה מנוע מלהגיש תביעה זו נוכח עמידתו של החייב בצו התשלומים כאמור שממילא לא נתמכה בתשתית משפטית ראויה - נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

המבקשת מוסיפה ומפרטת את הנכסים והזכויות, ברי העיקול, שברשותה וברשות הנתבע 1 אשר לטענתה יבטיחו את חובו של הבנק.

בין היתר מדובר בטענות לפיהן הבנק פעל שלא כדין ולא פעל להקטין את הסיכון של המבקשת; הבקשה הוגשה נגד המבקשת והיא בלבד ולא הוגשה נגד הנתבע 3 ללא הסבר לכך; היא והנתבע 3 הולכו שולל ע"י הבנק באי גילוי העובדות במלואן; המבקשת הוחתמה על ערבות מוגבלת לסכום של 20,000 ₪.

המבקשת אישרה בחקירתה כי חתמה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום ביחס לחובותיו של הנתבע 1 (הגם שטענה כי סברה שמדובר בערבות המוגבלת לסכום של 20,000 ₪ בלבד).

מצאתי כי טענת המבקשת ביחס לחוסר מעש מצד הבנק כלפי הנתבע 1 לאחר מתן פסק הדין כלא מדוייקת ואניח כי נפלה טעות כלשהי בענין זה וכי לא הייתה כל כוונה מצד המבקשת להטעות את בית המשפט.

...

למען הסר ספק, כל יתר טענות המבקשת בבקשת הביטול - נדחות.

סוף דבר הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן ביום 13.4.21 - נדחית.

בשים לב לאופי הבקשה, אופן הגשתה וההוצאות שנדרשו לבירורה - אני מורה כי המבקשת/הנתבעת 2 תישא בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורך דינו בסך כולל, מופחת, של 3,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

( המנוח (הליך א"פ 5260-09 בחלוף כארבעה חודשים ממועד פטירת המנוח, ביום 28.06.2011 , פנה התובע לבית 2 , משפט זה והגיש בקשה, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב 1962- 3 לאישור בדיעבד של הסכם עם הבנק הבנלאומי הראשון להסדרת חוב (א"פ 48279- 06-11 ).

כן חתם המנוח על ערבות שאינה מוגבלת בסכום להבטחת התחייבויות החברה.

עוד נטען על ידו, כי הוחל בנקיטת הליכי מימוש של הזכויות במיגרש נוכח התחייבויותיו כלפי הבנק הבנלאומי הראשון וכי בנוסף הוטל עליהן שיעבוד להבטחת התחייבויות 33 .

...

בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי האפשרות המסתברת יותר היא שהעסק היה בבעלות התובע והאסמכתאות שצורפו על ידו לתצהירו מעידות כי הוא נשא בהוצאות הקשורות במגרש, לרבות עלות החיבור של המבנים בו לאספקת המים והחשמל (נספח 5 לתצהיר התובע), הוצאות הפיתוח (נספח 12 לתצהיר התובע בו מופיע אמנם שמו של המנוח הרשום כבעלים, אך בפועל החתימה היא של התובע).

כן שוכנעתי, כי התובע רכש את מכונת ייצור הנסורת.

כפי שהובהר לעיל, אמנם הגשת התביעה דנא לאחר פטירת המנוח מגבירה הנטל הרובץ על כתפי התובע, אך מצאתי שהוא עמד בו. סוף דבר נוכח האמור בהרחבה לעיל, מצאתי לקבל התביעה ולהצהיר, כי התובע זכאי להירשם כבעליהן של מלוא הזכויות במגרש כפוף לזכויות עפ"י המשכון הרשום עליהן ותוך החרגת חלקו של נתבע 13 בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בתיק פש"ר .

במועד זה נידרש הנתבע 2 לחתום על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לטובת הבנק להבטחת חובות הנתבעת 1.

אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .