(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפרעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי היתקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".
בפרשת טוקו שף, הדגיש בית הדין כי על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה, על המבקש להוכיח בראיות היתנהלות המצדיקה את חיובו האישי דוקא, כאשר לגבי העילה המצדיקה את הרמת המסך, יש להניח תשתית עובדתית המלמדת כי החברה: "נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו". ראו גם 26295-01-16 Tesfalem Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (פורסם בנבו, 25.12.2017).
במסגרת ע"ע 39047-11-22 בטון נבאלי בע"מ ואח' – סוויטי נאפז (פורסם בנבו, 20.6.23; להלן –"פרשת בטון נבאלי"), אשר ניתן לאחרונה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי גם בנסיבות בהן המעסיקה נכתה את חלק העבדים ולא העבירה אותם ליעדם והמערער נתן ערבות אישית לחובות החברה כלפי בנקים ושילם מכיסו לנושים נוספים, אין בהכרח עילה להרמת מסך.
...
לסיכום הדברים -
אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל:
· תלושי השכר פיקטיביים - בסך של 20,000 ₪;
· החזר תשלומים מל"ל – בסך של 3,546 ₪.
כן תשלם הנתבעת את הסכומים הבאים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום יחסי העבודה ועד למועד התשלום בפועל:
· פדיון חופשה והבראה: בסך של 8,200 ₪;
· הפרשות לקצבה - בסך של 18,694 ₪.
יחד עם זאת, אנו קובעים כי בנסיבות העניין, על התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, וזאת לאור דחיית התביעה כנגדו, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.