ערבויות בהליכי סעד למניעת קיפוח בעלי מניות מיעוט

טוענת החברה כי המבקשים משתמשים לרעה בהליך המשפטי, על מנת להפעיל לחץ פסול על בעלי המניות האחרים, כאשר הדבר עלול לגרום נזקים בעיקר מול צדדים שלישיים.

כך למשל, נקבע לאחרונה, בהילכת ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט (16.4.20) בפיסקה 25: "חובת מניעת הקפוח היא דו-זרועית: האחת מופנית כלפי החברה מכוח סעיף 191 לחוק החברות והשנייה מופנית כלפי בעלי המניות מכוח סעיף 192(ב) לחוק החברות (ראו, למשל: יוסף גרוס חוק החברות כרך א' 368 (2016))...". "הוראת סעיף 191 לחוק החברות נועדה לענות על מצבים של חלוקת משאבים בלתי הוגנת בין בעלי המניות בחברה. קפוח כולל כל פעולה של הרוב המביאה לדילול אסור של זכויותיו של המיעוט... תכלית ההוראה להבטיח יעילות והגינות בניהול עינייני החברה. זו "הוראת מסגרת" המאפשרת לבית המשפט גמישות להתערב במקרים המתאימים.

בענין ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת, (1.9.15), (להלן: "הילכת אדלר"), נקבע בפיסקה 77, לגבי השאלה האם מדובר "במעין שותפות" כך: "מהי אותה מעין-שותפות שבה אובדן האמון בין בעלי המניות (ה"שותפים") יכול, במקרים המתאימים, להצדיק סעד של הפרדת כוחות אף אם הטוען לקפוח לא עתר לסעד זה ואף בהעדר קפוח? סיווגה של חברה כמעין-שותפות לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות במקרים דנן צריך להעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

יכול ונושא זה של הערבויות ראוי לרענון ובחינה, אולם איני רואה העלאת נושא זה כענין מהותי לצורך תובענה זו שעניינה טענות לקפוח גדעון כמיעוט בחברה כמו גם שלא מצאתי שהדבר מסייע לגדעון בנסיבות, לגבי אחד הסעדים החלופיים.

...

דין הבקשה לפיצול סעדים להידחות.

לכל הפחות, על המבקשים היה לפרט, אילו סעדים לא נתבעו בתובענה זו, ואיני סבור שיש הצדקה להותיר כפתוחה את השאלה, האם יש אילו סעדים שגדעון יכול היה לתבוע במסגרת עילת התביעה של קיפוח המיעוט, סעדים שלא התבקשו, ולכן הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

סיכומם של דברים, אני מורה על דחיית התובענה, (בכפוף לאמור בסע' 47 לעיל, ולזכותו של גדעון לקבל מידע הנוגע לערבויותיו).

לפני בקשה למתן סעד זמני למנוע מהמשיב לפגוע בפעילות של המבקשת, חברה בה הוא מחזיק במיעוט של המניות.

כיום תלויה ועומדת תביעה של המשיב בטענה של קפוח בעל מניות מיעוט (תמ"ש 7311-07-20).

הסעדים הזמניים שביקשה החברה הם למנוע מהמשיב מלאיים ולהטריד את בעלי המניות של החברה ונושאי המשרה בה, עובדיה ולקוחותיה; למנוע מהמשיב ליטול לשימושו האישי ו/או להשחית את רכוש החברה; למנוע מהמשיב לחסום את הגישה לחדרי הקרור של החברה מצויים במשק 26 במושב בית הגדי; ולמנוע מהמשיב ליצור קשר עם עובדי החברה, לקוחותיה, ושותפיה העיסקיים "ללא אישור מראש מצד המבקש 2" (יצוין כי הבקשה הוגשה ע"י החברה בלבד, ללא מבקש נוסף).

המשיב מוסיף כי חברה של בנו של מר שלמה חזן (חברת מיתר) הגישה תביעה נגד החברה ונגד המשיב עצמו, כערב לחובות החברה, בגין חוב נטען של הלוואה בסכום העולה על-2.5 מליון ₪.

מר שלמה חזן פעל בשם החברה בהליכים משפטיים רבים ובעלי המניות לא התכחשו לכך.

...

בשל מסקנה זו, אינני נדרשת בשלב זה לטענות בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

הבקשה לצו מניעה זמני נדחית אפוא.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 20,000 ₪.

הצדדים להליך המבקש, מר אלפרד מקמיל (להלן – המבקש או אלפרד), הוא הבעלים של 25% מהון המניות הרגילות בחברת השחל, ושל 25% מהון המניות לסוגיהן בחברת הנכס, והוא חבר דירקטוריון בחברת הנכס.

ליתן כנגד המשיבים כל סעד שייראה ו/או יימצא לנכון על-מנת למנוע קפוח ופגיעה במיעוט בעלי המניות, היינו המבקש, בחברת הנכס.

ביום 04.10.2019, היתקיימה אספת בעלי המניות של חברת הנכס במסגרתה הוחלט, ברוב קולות וכנגד דעתו החולקת של המבקש, לאשר העמדת ערבות לפיה חברת הנכס תערוב להבטחת חובות השחל כלפי הבנק הבנלאומי הראשון, וכן להסמיך את גיל, טל וגיא (כל שניים מתוך השלושה), לחתום על כל המסמכים הנדרשים לשם כך. בהמשך לכך, היתקיימה באותו היום ישיבת דירקטוריון של חברת הנכס, במסגרתה אושררו ההחלטות שהתקבלו באספה הכללית, ברוב קולות וכנגד עמדתו החולקת של המבקש.

...

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 3136/14 יעל כבירי שמיע ואח' נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 28.01.2016) (להלן – עניין כבירי), בפסקאות 29-30: "לטענת המערערים, הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים בעת הדיון על הצעת הרכש, בשל זיקתו של הדירקטוריון לחברות אחרות הקשורות למשיבה, בהיות חבריו משמשים נושאי משרה גם בחברות אחרות. [...] כהונתם של דירקטורים במשיבה כנושאי משרה בחברות אחרות הקשורות למשיבה, אין בה לכשעצמה כדי להוכיח כי הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים או כי היה לו עניין אישי בהצעת הרכש. [...] אשר על כן, גם טענה זו דינה להידחות." (הדגשות לא במקור – מ.א.) טענותיו אלה של המבקש גם אינן מתיישבות עם טענותיו לפיהן יש להתעלם למעשה מהעובדה כי בעלי המניות בשתי החברות הם זהים, ואף מכך ששיעור החזקתם במניות שתי החברות הוא זהה ביחס למרבית סוגי המניות – ולהתייחס אל החברות כחברות נפרדות.

סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לדחות את המרצת הפתיחה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

במסגרת תביעה שהגישו המבקש, מר מצרי והמשיב 3 מר אדרי, כנגד המשיבים 1 ו- 2, בבימ"ש זה (ת.א. 3015/09 בפני כב' השופטת ש. דברת) הם עתרו לסעדים למניעת קיפוחם כבעלי מניות המיעוט בחברה המשיבה 2 ולמתן צוים שימנעו מהמבקש דכאן לפגוע בזכויותיהם כבעלי מניות המיעוט.

במהלך ההיתדיינות (היה זה ביום 4.11.10 - התאריך הנקוב בפרק העובדתי שבפסק הבורר שגוי) הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה יועבר הדיון במחלוקות שבתובענה לבוררות בפני הבורר הנכבד, עו"ד אהוד ערב.

ביחס לעילה של העדר הכרעה בעיניין שנימסר לבוררות- ראוי לבחון, מהי הזיקה בין העניינים "שנמסרו להכרעתו" של הבורר, לבין אותם עניינים שהבורר קבע שלא יידונו בפניו, בין בשל חריגה מכתבי הטענות המקוריים ובין משום שתיקונם של כתבים אלה, או הכרעה בעילות שהרחיבו החזית, יכלה להשפיע על צדדי ג' שלא נטלו חלק בהליך.

...

מדובר, אפוא, בהחלטה שיכולה להיות נכונה או שגויה, בעיני ערכאה ערעורית, אך אין מדובר בעניין שנמסר להכרעת הבורר ושהוא לא החליט בו. אולם, חרף האמור לעיל, שלכאורה חורץ דינה של הבקשה להידחות, על שני ראשיה, ראיתי לנכון לבחון, לגבי כל אחת מהן, שאלה מסוימת, שאותה ניתן "לזקק" מתוך שפע טיעוני המבקש, ושלגביה אפשר לומר, שככל שיש בה ממש, יכול ותיכנס לגדרי עילות הביטול המוכרות.

מסקנתי היא, לאור האמור, שאם כי, אולי, נכון היה שהבורר ירחיב מעט את תיאור הילוכו בדרך שעשה לקביעות שנעשו בפסק הבורר, גם כך, הפסק עומד בדרישת "שלד הנמקה כללי" ומכיל את "אבני הדרך" שהוליכו לתוצאת הפסק.

המבקש מלין, למעשה, על כך, שהבורר לא נעתר לבקשה לתיקון ולהרחבה של כתבי הטענות שהתייחסו למחלוקת המקורית, ועל כך שלא הכריע בעניינים שבהם, לשיטתו, חזית ההתדינות הורחבה, לפחות כפי גרסתו הוא.

התוצאה היא, שהבקשה שלפני נדחית, על כל ראשיה, ופסק הבורר, עו"ד ערב, מאושר לפי ס' 28 של חוק הבוררות.

] לפנַי []בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו, סג"נ) בהפ"ב 18663-11-20 מיום 4.6.2021 במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר אהוד ערב (להלן: הבורר) ביום 25.3.2020.

ברקע להליך, סיכסוך שהתגלע בין הצדדים, בעלי מניות המיעוט במשיבה 2 (להלן: החברה) לבין משיב 1 (להלן: אדלר), בעל השליטה בחברה.

הובהר כי על פי הסכם הבוררות הועברה לבורר ההכרעה אך ורק ב"מחלוקת נושא תיק זה", היינו במחלוקת שהובאה לפני בית המשפט במסגרת ת"א 3015/09, בקשר לסעדים למניעת קפוח בעלי מניות המיעוט בחברה ולצווים למניעת פגיעה בזכויותיהם.

...

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית.