ערב אישי לביצוע שטר חוב - העברת מניות והתחייבות לנטילת הערבויות

בנוסף, חתם הנתבע כערב בערבות אואל על שטר חוב בסך של 5.5 מ' ₪ שעשתה החברה לטובת הנושים פלדמן לשם הבטחת קיום היתחייבותה (נספחים 14 ו- 15 לתצהיר נס, ס' 13 לתצהיר הנתבע).

כן פירטו את הליכי ההוצאה לפועל שנקטו לבצוע השטר שניתן (בערבות הנתבע).

כפי שנקבע שם במפורש "לבעלי המניות של [החברה] ו/או לצדדי ג' אחרים עומדת הזכות לשלם את כל הסכומים הנזכרים [בהסדר הסילוק]. גם תשלום זה יבוצע לחשבון פלדמן..." (ס' 4 לנספח 17 לתצהיר נס).

בהקשר זה טען כי לא נגרמה לו זכייה כלשהיא נוכח פרק הזמן שחלף עד להסרת העיקולים בפועל ומשהוא נידרש להיתמודד עתה עם התביעה הנוכחית; כי לתובעת לא נגרם חיסרון כיס משום שהחברה תשיב לתובעת את הכספים ששילמה לפירעון החוב עם היתקדמות הפרויקטים שלה; כי התובעת נהגה בחוסר תום לב משלא דרשה את השבת הסכומים בין מבנו של הנתבע בין מהחברה עצמה; כי לנתבע עצמו אין עוד קשר לחברה ואף בשל כך ההשבה אינה צודקת; כי התובעת קיבלה לשליטתה, ללא תמורה, חברה בעלת שווי וזכויות וכי התובעת עצמה לא בדקה כראוי את מצבת התחייבויותיה של החברה קודם שהועברה אליה השליטה בה ובכך נטלה על עצמה סיכון כלכלי ויש לייחס לה אשם תורם לאשר ארע.

מכאן, שהשאלה אם ליתן פטור מחובת השבה היא, במידה רבה, השאלה האם להטיל את הסיכון לכך שהחברה לא תוכל להשיב את סכומי הפירעון על שכמו של הנתבע – שערב באופן אישי לחוב ושהליכי הגבייה הגיעו עד סף דלתו, או שמא על כתפי התובעת שפרעה את החוב מכיסהּ, בלא שחלה עליה חובה לעשות כן, לאחר שהועמדה במצב של כימעט אין-ברירה ובאופן שחילץ את הנתבע מהמצב אליו נקלע.

...

האפשרות שהחברה תוכל, אולי, ביום מן הימים, להשיב לתובעת את הסכומים ששילמה לפרעון החוב, מעבר להיותה ספקולטיבית ותלויה בהצלחתה העסקית של החברה, אין בה כדי לשנות מן המסקנה כי נגרם לתובעת חסרון כיס משמעותי.

נוכח כל האמור לעיל יש לדחות את טענות הנתבע לפטור מחובת השבה.

התוצאה נוכח כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת.

התביעה השנייה מקורה בבקשה לבצוע שטר חוב של החברה לכהן, שעליו ערבו גוזלן ודרעי ערבות אואל.

הנאמן יחזיק בנאמנות עבור הנהנה את המניות ויפעל לפי ההוראות הבלתי חוזרות שבהסכם הנאמנות; סעיף 2(ג) להסכם הנאמנות קבע: "1) הנאמן יעביר את המניות לבעלות החברה ויחתום על שטרי העברת מניות מתאימים עם קיום כל התנאים הבאים במצטבר (א) הועברו 8 הפרויקטים מהחברה אל הנהנה ו/או לפקודתו, כמפורט ברשימה נספח א' להסכם זה (או כל פרויקט אחר בהסכמת הנהנה והחברה ביחד) ; (ב) שיחרור הנהנה מכל הערבויות להלוואות הרשומות בספרי החברה, והחתומות על ידו כלפי בנקים ו/או צדדים שלישיים (למעט ערבויות כלפי דיירים בפרויקטים של החברה) ; (ג) אישור מאריק טראונר כי אין לו כל תביעות ו/או דרישות כלפי מר דוד כהן ; (ד) נחתם הסכם מכר מניות בין הנהנה לחברה". סעיף ג(2) להסכם הנאמנות קבע כי עד למילוי כל ארבעת התנאים שלעיל יוותרו המניות בנאמנות.

מתחת נחתמה התחייבות של כהן: "הנני לאשר בזאת כי שטר חוב החתום על ידי החברה ובערבות אישית של בעלי המניות בחברה ושל מר דוד גוזלן על סך של 1,500,000 ₪ (להלן: "שטר החוב") נימסר לידי היום וזאת להבטחת שיחרור מכל התחייבות כלפי אריק טראונר.

לטענת גוזלן מדובר בתרמית, הטעה, עוקץ וגניבה שנעשו כלפיו ; לטענתו, טראונר שכיהן כרו"ח של החברה לא יכול היה להיות מעורב במתן הלוואות לחברה ; פרוטוקול הישיבה בה אושרה נטילת ההלוואה נערך שלא כדין, ללא תאריך וללא חתימת עו"ד (נספח ט להתנגדות) ; וגם לא ברור מדוע הגיש טראונר את התביעה הוגשה נגד הערבים ולא רק נגד כהן שנטל את ההלוואה ; עוד נטען שהסכם ההלוואה ותנאי הריבית הקבועים בו מכפיפים אותו למעשה לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: "חוק הלוואות חוץ בנקאיות").

...

בסופו של דבר, כהרף עין לפני בקשת הפירוק, כהן העדיף להיפטר מהמניות (על אף שלא שוחרר מערבויות) שכן הללו הפכו לנטל ולא לנכס.

לאור האמור לעיל, נדחית גם התביעה של כהן נגד גוזלן.

סוף דבר התביעות נגד גוזלן נדחות.

כל האמור לעיל, להלן המסמך: בבקשה לבצוע ציינה המבקשת כי הבקשה מוגשת על פי שטר חוב עליו נחזית הנתבעת להיות חתומה.

הוחלט שהעסק יהיה במסגרת חברה בע"מ. נילקחה חברה לא פעילה בשם אדרים צדק בע"מ, ובחודש 03/2016 שונה שמה ל"קבוצת **** גד".

עוד טוענת התובעת כי העברת המניות מהנתבעת לאמנון הייתה ב 8.6.2019.

מר אבי מנו בתצהירו ציין כי "בהתאם להנחייתי נחום החתים את בעלת החברה **** גולדברג...על טופס פתיחת לקוח, ערבות אישית להתחייבות החברה ושטר חוב"(ראה סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית.

...

סוף דבר נטל ההוכחה בנסיבות העניין הוא על התובעת.

המסקנה שאליה הגיעה המומחית מטעם הנתבעת בחוות דעתה היא שקיימת סבירות גבוהה שהחתימה שבחלוקת לא נחתמה ע"י הנתבעת.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 6,000 ₪ כולל מע"מ. בנוסף, 1,500 ₪ הוצאות.

בעלי העניין בחברה, התובע, הנתבע, וייס, זרף, ניר וחרובי – ערבו בערבות אישית להתחייבויות החברה כלפי הבנקים והקרן, אם כי לא כולם ערבו לכל החובות.

בינתיים, פעלה הקרן לגביית דמי השכירות המגיעים לה מהחברה וביום 1.12.02 הגישה לביצוע שטר חוב כנגד החברה וגם כנגד הערבים לה כלפי הקרן: התובע, הנתבע וזרף.

הגיונה של הלכה זו ברעיון לפיו כאשר שוקל אדם ליטול על עצמו התחייבות ביחד עם אחרים, חזקה שהסכים לקבל ההתחייבות על עצמו בכפוף לכך שגם האחרים יקבלו זאת על עצמם.

הסכמת הנתבע להעברת המניות ולהתפטרות מניהול החברה, איננה יכולה לבסס טענה למתן תוקף מחייב למסמך על ידי הנתבע ולקבלת התחייבות מצדו לפרעון חובות התובע בגין ערבותו לנושי החברה.

...

התובע תוהה מדוע לא הדגישו הנתבע וחרובי את היעדר המשמעות למסמך כל עוד לא חתמו עליו כל המעורבים, אך הגיונם של דברים מחייב לשאול את השאלה ההפוכה – מדוע לא הדגיש התובע כי המסמך מחייב את הנתבע גם אם לא ייחתם על ידי כל הצדדים? בנסיבות העניין איפה, לא זו בלבד שלא עלה בידי התובע לסתור את החזקה בדבר העידר תוקף מחייב למסמך שלא נחתם על ידי כל הצדדים, אלא שהמסקנה המתחייבת הינה שלא הייתה כוונה שכזו.

לסיכום, התובע בסס את תביעתו על טענה אחת ויחידה – תוקפו המחייב של המסמך.

משנדחתה טענה זו הרי שאיו מנוס מפני דחיית התביעה ואשר על כן אני דוחה את התביעה.

בין היתר נקבע בהסכם כך (ראו בסעיף 2.2): "אדרי מצהיר כי לא חתם על ערבות אישית כלשהי בקשר לחברה ו/או לעסקיה ו/או כלפי ספקיה, וכי אם אכן חתם על אחד מאלה, עליו להודיע לכל גוף רלוואנטי תוך 14 ימים כי הוא חדל מלהיות בעל מניות בחברה." ובסעיף 7.1.2 להסכם נרשם כך: "אדרי יפעל לשחרר עצמו מכל ההתחייבויות וימיני ישתף פעולה בעיניין זה לרבות חתימה על כל מיסמך שיידרש לשם שיחרור אדרי מערבויות אלה." על אף התחייבויותיו אלה, ואף שאדרי חתם זמן קצר קודם לכן על כתב הערבות, הרי שהוא לא הודיע לינאי מרכז הפרי על כך שחדל מלהיות בעל מניות בחברה החייבת ו/או כי חדל מלשמש כמנהל בחברה.

בהגנתו, תוך שהוא מעלה טענות שונות, חסרות כל יסוד, ביקש להיתכחש להתחייבות שלקח על עצמו לערוב לחובותיה של החברה החייבת, ולהטיל את העלות הכספית של מחדלו על ינאי מרכז הפרי, אשר סיפקה ירקות ופירות למרכול שנוהל על-ידי אדרי וימיני ולא קיבלה בגינה את התשלום המגיע לה. החתימה על כתב הערבות וחוסר האמון באדרי אין מחלוקת שאדרי חתום על כתב הערבות, כי פרטיו מופיעים בו, וכי בכתב ערבות נרשם, שאדרי ערב לכל חובותיה של החברה החייבת בגין סחורה שתספק לה ינאי מרכז הפרי, וכי האמור בספרי החשבונות של ינאי מרכז הפרי יהווה הוכחה מכרעת לגבי סכום החוב.

במהלך יוני 2020 לאור חילוקי דיעות עזבתי את החברה וכחלק מכך לקחתי את כלל הערבויות של ספקים שעבדתי עמם (מצ"ב קובץ המפרט) והסכם העברת מניות.

ד"ר ר' בר-קהן בספרו ערבות (שירז הוצאה לאור, תשס"ו-2006) כתב בעיניין תוקפה של ערבות נוכח הוראת סעיף 15 לחוק הערבות, את הדברים הבאים (ראו בעמ' 322 - 323): "סעיף 15 עורך איבחנה בין שתי מערכות היחסים בהן מעורב הערב. סעיף 15(א) דן במערכת היחסים שבין הערב לבין הנושה וסעיף 15(ב) דן במערכת היחסים שבין הערב לבין החייב העקרי. סעיף 15(א) מבחין בבירור בין ערבות לחיוב קיים, לבין ערבות לחיוב עתיד לבוא. בעוד שחיובו של הערב לגבי חיוב קיים מגובש ומהוה חלק מהתחייבויותיו של הערב, הרי לגבי ערבות לחיוב עתידי קמה לערב בהתאם להוראות הסעיף האפשרות לבטל ערבות זו. יודגש כי אין מדובר במצבים שבהם החיוב נוצר, אף שטרם הגיע מועד הבצוע שלו, אלא במקרים שבהם החיוב עצמו טרם נוצר. לאחר יצירת החיוב נולד אינטרס מוקנה ומוגן לטובתו של הנושה, ושוב אין הערב יכול להשתחרר מערבותו. זכות הערב לפי סעיף 15(א) לחוק נובעת מהרצון לאפשר שימוש נרחב וגמיש במוסד הערבות כבטוחה זולה ויעילה, תוך התאמתה למצבים מסחריים נפוצים. הסעיף נועד ליתן מענה בעיקר למצבים בהם קיימת מסגרת חוזית בין הצדדים בנוגע להקף ואופי החיובים במסגרתה, גם במצב בו חיובים אלו עדין לא נוצרו, אך הצדדים מצפים כי יווצרו בעתיד, ואינם מעוניינים מטעמי נוחות ויעילות להיתקשר בחוזה ערבות נפרד בגין כל חיוב וחיוב נפרד. בסעיף ניכר רצון לאזן בין האינטרסים הנוגדים המעורבים. מחד גיסא, אינטרס הצפיה של הנושה, אשר מצפה כי האשראי שהעניק לצורך יצירת החיובים העתידיים יגובה בערבות, ומאידך גיסא, אינטרס הערב כחייב משני להשתחרר מערבות כזו, כל עוד היא לא גובשה בעקבות יצירת החיוב. האיזון אותו עורך הסעיף הנו באמצעות הכרה בתוקפה של ערבות לחיוב עתידי, תוך מתן אפשרות לערב להשתחרר מערבותו לחיוב כזה, כל עוד לא נוצר, אך תוך חיובו של הערב בפצוי לנושה, אם נגרם נזק כתוצאה משחרור הערב. סעיף 15(א) קובע כלל הפטר יחודי, התואם את עיקרון ההפטר העצמאי. הסעיף מכיר, אפוא, באופיה המישני של הערבות כחיוב הראוי לכלל הפטר מיוחד במצב של ערבות לחיוב עתידי". [ההדגשה שלי – י.ל] עולה מן האמור שכתב הערבות נועד להיות כלי שימוש ויעיל לצדדים המתקשרים בהסכם מסחרי, ואין יסוד לטענת אדרי (ראו ס' 34 - 35 לסיכומיו) שעולה מכתב הערבות נשוא הליך זו, שטבועה בו כוונה שבטרם כל רכישה הייתה מוטלת חובה על ינאי מרכז הפרי לערוך עם אדרי בירור באם הוא עומד על ערבותו.

לכך אוסיף, שכמתואר בספרו של ד"ר ר' בר-קהן בספרו ערבות (שירז הוצאה לאור, תשס"ו-2006) (ראו הציטוט בסעיף 39 לעיל), כי חתימה על כתבי ערבות ושטרי חוב היא פראקטיקה הנוהגת בהקף נרחב, כאשר מדובר ביחסי ספק לקוח.

...

לאור כך, אני דוחה את הטענה, כי בין ימיני לבין ינאי מרכז הפרי נוצרה התקשרות נפרדת מזו שסוכמה בחודש פברואר 2020 בין אדרי לבין ינאי מרכז הפרי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שינאי מרכז הפרי הסתמכה על כתב הערבות עליו חתם אדרי, שעה שסיפקה ירקות ופירות למרכול שהופעל על-ידי החברה החייבת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.