עקרון סופיות הביטול: חזרה מביטול חוזה

המשיב חזר על טענותיו כי הסכם הפשרה נגוע בהטעיה וכי דינו לבוא לידי ביטול.

על אף הרצון לשמר את עיקרון סופיות הדיון ועל אף המגמה שלא לעודד הליכים לביטול הסכמי פשרה ומבלי להביע עמדה לגבי טענות המשיב, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אף אם יוכיח את כל טענותיו, לא תקום לו עילה לביטול הסכם הפשרה.

...

עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד (ר' ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן [פורסם בנבו] (13.2.2008) בענייננו, לא מצאנו כי המקרה דנן מהווה מקרה חריג אשר מצדיק סטייה מהכללים המשפטיים שצוינו דלעיל.

כמו כן, קיימת במקרים כאלה חשיבות גדולה לשאלת מועד פנייתו של הצד שמבקש לבטל את ההסכם לבית המשפט, כאשר לעיתים עשויה התביעה להידחות עקב שיהוי ניכר בהעלאת הטענה, אף אם הוכח קיומו של פגם בכריתה [ראו, למשל: עמדת השופטת ד' דורנר בע"א 7664/00 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נו(4) 117, 140-138 (2002) (להלן: עניין רובינשטיין)".

על יסוד כל האמור הבקשה נדחית.

על שימוש בבררת הביטול חל עקרון הסופיות, ומכאן שאין אפשרות לחזרה מהביטול.

ככל שסברה כך התובעת, אין לאפשר חזרה מהביטול מחמת "טעות" כמובנה בסעיף 14 לחוק החוזים, וזאת לאור "עצימת עיניה" של התובעת בעת שחתמה, בעקבות בעלה המנוח, על הפוליסה הראשונה ועל מכתב הביטול מבלי שקראה אותם.

...

לסיכום, הוראת הביטול נותרה על כנה, ופטרה את מנורה מהתחייבויותיה על-פי הפוליסה השנייה.

סיכום משנדחו הטענות לאחריות הנתבעות ולחוב הראל ומנורה לשלם את תגמולי הפוליסות, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובעת מצטט בסיכומיו את ע"א 6907/16 אקרמן נ' כפיר קבלנות בנין, ושורה של פסקי דין נוספים, מחוזיים, לתמיכה בטענתו בדבר "ביטול של הביטול". בפסק דין אקרמן נקבע (בפסקה 28) כי – "אמנם, הכלל הרגיל הוא כי על שימוש בבררת הביטול חל עיקרון הסופיות, ונפגע שהיה רשאי לבטל חוזה, ובחר בדרך זו והודיע על כך למפר, לא יוכל לחזור בו מהודעתו ..... אולם כאשר שני הצדדים מעוניינים לחזור בהם מביטול החוזה ולקיימו, ניתן לעשות כן, בדומה לאפשרותם לכרות חוזה חדש. וכך היה במקרה זה בו התנהלותם של הצדדים מלמדת כי המערערים ביקשו לחזור בהם מהודעת הביטול המקורית. הדברים באו לידי ביטוי, בין השאר, בחלופת מכתבים עניפה בה המשיכו באי כוח הצדדים לנהל משא ומתן על ההסכם הסופי". פסקי דין נוספים שהובאו: ת.א. (י-ם) 40668-04-14 שפע זכיונות נ' שותפות ארומה (בפסקה 35: "התובעת הפעילה את זכות הביטול עקב הפרתו היסודית של ההסכם, אולם היתנהגותה במשך תקופה של שלוש שנים (חסר חודש) לאחר משלוח הודעת הביטול מצביעה על זניחת סעד הפינוי ויש לקבוע כי היא בחרה להמשיך בקיום החוזה, חרף הודעת הביטול, בכך שקבלה מדי חודש בחודשו את דמי התמלוגים ונהגה בהתאם להוראות ההסכם, כמפורט לעיל". וכן ראה ת.א. (י-ם) 62851-05-16 ארמוזה נ' גבעון החדשה, בפסקה 60, ת.א. (חי') 53239-02-16 טיולי מירא נ' דורון זר, בפסקה 29, ת.א. (מרכז) 54473-12-17 בן לולו נ' אדרי, בפסקה 73.

...

הסכום היחיד שהוכח שהתובע שילם הוא 400,000 ש"ח, והתובע זכאי כאמור לעיל להשבה של 240,000 ש"ח. סיכום (א) התביעה נדחית.

(ב) הנתבעת תשלם לתובע סך 240,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביטול ההסכם (7/6/20) ועד התשלום בפועל.

(ג) אני מורה על מחיקתה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובע ביום 27/7/20 על זכויותיה של הנתבעת בנכס הידוע כחלקה 239 בגוש 8120 לפי שטר מס' 17966/2020/1.

ר' בעיניין זה ד' פרידמן ונ' כהן, בספרם "חוזים" 1113 (כרך ב', 1992): "הפעלתה של בררת הביטול הנה פעולה חד צדדית, אולם משבוצעה היא חורצת את זכויותיהם וחובותיהם של שני הצדדים והמתקשר שהפעיל את בררת הביטול שוב אינו יכול לחזור בו". הטעם לכך הובא בע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, נז (4) 817, פס' 9 לפסק דינו של כב' השופט לוי (2003), שם נפסק: "עיקרון סופיות הביטול נועד לשחרר את הצדדים מחיוביהם החוזיים בעתיד וליצור ודאות ובטחון משפטי המאפשרים לצדדים לחוזה "לצאת לחיים חדשים" מתוך הנחה משותפת כי החוזה שהיו שותפים לו עבר מן העולם ולא יקום עוד לתחייה, וכי פתוחה בפניהם הדרך לכלכל את צעדיהם בהתאם להנחה זו. סופיות הביטול הנה חיונית לצורך יצירת שויון בין הצדדים ומניעת יתרון בלתי הוגן למי שביטל את החוזה על חשבון הצד האחר.

...

לסיכום נושא זה, ומהטעמים לעיל, על משקלם המצטבר אני קובעת, כי ההסכם המקורי בוטל.

נוכח קביעה זו, בדבר ביטול ההסכם המקורי ע"י יגאל עצמו, ממילא לא עומדות ליגאל טענות כלשהן בהסתמך על ההסכם השני והתחייבויות הצדדים שם, או מי מהם, לקיום הוראות ההסכם המקורי כלפיו, וממילא אף טענתו כי יש לראות בהסכם השני חוזה לטובת צד ג', דינה להידחות.

נוכח הקביעות לעיל בדבר ביטולו של ההסכם המקורי, מתחייבת המסקנה בדבר דחיית כלל סעדי התביעה בהיותם נסמכים בהליך דנן אך על הסכם זה. עם זאת, ובשולי פסק הדין מובהר, כי עניינו של הליך זה כאמור הכרעה בנוגע לסעדים שנתבעו במסגרתו, הנשענים כאמור כולם על טענת היסוד של התובע בדבר תוקפו של ההסכם המקורי.

כפי שנקבע בעיניין זה בפסיקה, "עיקרון סופיות הביטול נועד לשחרר את הצדדים מחיוביהם החוזיים בעתיד וליצור ודאות וביטון משפטי המאפשרים לצדדים לחוזה "לצאת לחיים חדשים" מתוך הנחה משותפת כי החוזה שהיו שותפים לו עבר מן העולם ולא יקום עוד לתחייה, וכי פתוחה בפניהם הדרך לכלכל את צעדיהם בהתאם להנחה זו. סופיות הביטול הנה חיונית לצורך יצירת שויון בין הצדדים ומניעת יתרון בלתי הוגן למי שביטל את החוזה על חשבון הצד האחר.

בצד האמור, הוכרה כעיקרון האפשרות לחזרה מהודעת ביטול: "האם בכלל אפשרית חזרה מהודעת ביטול? הודעת ביטול שמה קץ לחוזה: האם ניתן להחיות את החוזה לאחר שכבר "הומת" עת נימסרה הודעה על הביטול למפר? אפשרות לחזרה חד-צדדית היא בלתי אפשרית, באשר היא מעמידה את המפר במצב של חוסר ודאות, ומעניקה לנפגע יתרון בלתי רצוי – הוא יבטל את הביטול או ישאירו בתוקפו בהתאם לתנאי השוק.

...

הנה כי כן, שיקולי צדק מוליכים למסקנה שיש להכיר בזכותם של התובעים לאכיפה, אם כי בתנאים מסויימים (סעיף 4 לחוק התרופות).

סוף דבר על יסוד כל האמור, אני מקבלת את התביעה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי והיקף ההתדיינות בתיק, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪.