עקרון ההלימה בענישה בתאונת דרכים

לטעמו, לאור עיקרון ההלימה, מדיניות הענישה הנוהגת, ריבוי תאונות הדרכים, משיקולים של גמול והרתעה, מידת הרשלנות שלטעמו הינה ברף הגבוה ולאור תוצאות התאונה הקשות, יש להטיל על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ממושך, פסילה למשך 15 שנים, פסילה על תנאי, קנס ברף הנמוך של המיתחם ופצוי למשפחות המנוחות ולפצועה.

...

משכך, ועל רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה כפי שהובאו לעיל, סבורני כי הטלת מאסר בפועל בין כתלי הכלא, תחטיא את תכלית הענישה.

לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ואת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ומשלא ראיתי לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם, הנני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים, תוך איזון בין אופן ריצוי המאסר לבין משך תקופת הפסילה: ניתן בזה צו מבחן למשך 18 חודשים.

הנני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪, שלא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של גרם מוות ברשלנות בעת נהיגת רכב.

קביעת מיתחם הענישה (בתאונות דרכים שתוצאתן חבלות של ממש ברף הבינוני): סעיף 40ג(א) לחוק העונשין (תיקון 113) קובע כי מיתחם העונש ההולם את מעשה העבירה יקבע בהתאם לעקרון המנחה [עיקרון ההלימה] הקבוע בסעיף 40ב לחוק.

...

סיכום ביניים - קביעת מתחם הענישה במקרה שבפני: לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה דנן [בהתאם לרשימה הפתוחה שבסעיף 40ט(א) לחוק העונשין], לצד השיקולים האחרים בקביעת מתחם הענישה, תומכים למעשה בקביעת המתחם בגבולות להם טוענת המאשימה.

במכלול הנסיבות, בהתחשב בראש ובראשונה בתוצאות התאונה ובפגיעה הקשה במעורב מחד, תוך התחשבות מאידך בנסיבות שאינן קשורות לנסיבות התרחשות התאונה, בהן, גילו המבוגר של הנאשם, מצבו המשפחתי, מצבו הרפואי ובכלל זה נכותו הקשה (קטוע רגל), בהתחשב אף בהודייתו בכתב האישום ובהעדר רישום פלילי, תוך שנתתי משקל לשיקולי "שיקום" ולהמלצות קצין המבחן בתסקיר המשלים שערך, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם במסגרת ריצוי עבודות של"צ כפי שאכן בקשה המאשימה, אך זאת בהיקף גדול יותר מהמלצת שמ"מ (שהמליץ על 120 שעות).

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה המתבטאות ב-'חבלות של ממש' למעורב, ולאחר שהתרשמתי מנגד כי לנאשם נסיבות נוספות כמפורט, שאינו קשורות לנסיבות ביצוע העבירה, בהתחשב בגילו של הנאשם ובמצבו האישי, הרפואי והמשפחתי, בהתחשב בהודייתו של הנאשם, ובהתחשב בהמלצות קצין המבחן, אגזור את העונש ההולם לו לנאשם לדעתי במקרה זה, כדלקמן.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין ולפסיקה שהתוותה לאחריו, נקבע לצורך כך הליך תלת שלבי: ראה ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י, סו(2) 772 (2013); ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מ"י (נבו 18.07.2013)‏‏): על בית המשפט לעבור 3 שלבים כמפורט בסעיף 40ג. לתיקון 113 לחוק העונשין: בשלב הראשון : קביעת מיתחם העונש ההולם לתיק שבפניו, ובתוך כך היתחשבות בערכים החברתיים אשר נפגעו, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה/ות , כמפורט בסעיף 40ט. לתיקון 113 לחוק העונשין, והכל תוך מתן בכורה לעיקרון ההלימה בענישה.

בסופו של יום בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היותה אלמנה בת 86 וניצולת שואה, נימנע בית המשפט מהשתת של"צ או מאסר כפי שטענה לו המאשימה, והסתפק ברכיבי ענישה הכוללים מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, אשר יחול על עבירות גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלה של ממש ו/או נהיגה בזמן פסילה, פסילה בפועל בת 16 חודשים בנכוי 2 חודשי הפסילה המנהלית אותם ריצתה הנאשמת, פסילה על תנאי 12 חודשים למשך 3 שנים, זאת לצד ענישה נלווית.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.

קביעת מיתחם הענישה (בתאונות דרכים שתוצאתן חבלות של ממש ברף הבינוני): סעיף 40ג(א) לחוק העונשין (תיקון 113) קובע כי מיתחם העונש ההולם את מעשה העבירה יקבע בהתאם לעקרון המנחה [עיקרון ההלימה] הקבוע בסעיף 40ב לחוק.

...

אקדים ואומר כי בסיכומו של דבר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם ובהמלצת שרות המבחן, אני מוצא שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל וברכיב זה אגזור את עונשו ברף הנמוך בתוך מתחם הענישה שקבעתי.

אף אני סבור בנוסף להתרשמות קצינת המבחן, כי הנאשם לא יוכל להשתקם מריצוי מאסר שכזה.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי מחד את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות הקשות של התאונה, לסבל הרב שנגרם לנפגעת ולמשפחתה, ומאידך התרשמתי מנסיבות התרחשות תאונה כמתואר, ומתסקיר שרות המבחן, ועל רקע עברו התעבורתי, אגזור את העונשים ההולמים לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.

ראה ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י, סו(2) 772 (2013); ע"פ 2918/13 אחמד דבס נ' מ"י (נבו 18.07.2013)‏‏): על בית המשפט לעבור 3 שלבים כמפורט בסעיף 40ג. לתיקון 113 לחוק העונשין: בשלב הראשון, קביעת מיתחם העונש ההולם לתיק שבפניו, ובתוך כך היתחשבות בערכים החברתיים אשר נפגעו, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה/ות, כמפורט בסעיף 40ט. לתיקון 113 לחוק העונשין, והכל תוך מתן בכורה לעיקרון ההלימה בענישה.

ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 24.6.12), נאמר כי: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". יש ליתן משקל גם לנזק הכספי, הנגרם כתוצאה מתאונות דרכים על כל רבדיו.

...

אכן, בית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצות שירות המבחן ואולם, במקרה זה, מקובלת עלי המלצת שירות המבחן ולפיה אין מקום בנסיבות תיק זה להשית על הנאשם רכיב של מאסר בפועל, וכי עונש בדמות של"צ בהיקף של 200 שעות יסייע בתהליך של שמירה על אורח חיים נורמטיבי ויתמוך בהישגיו התפקודיים.

סבורני כי שילובו של הנאשם בקבוצה זו תהווה תרומה משמעותית לחברה ותהווה גם "צדק מאחה". באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, אולם לא מצאתי גם בטענת ההגנה לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 11.11.21): "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פיצוי כספי למעורב בסך 2,000 ₪.