לעניין זה קובעת תקנה 123(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961: "לא ירכב אדם על אופניים אלא על גבי המושב הקבוע המחובר אליהם", ואילו תקנה 124(א) קובעת, כי – "הרוכב על אופניים לא ירכיב עליהם אדם, אלא אם הם עשויים לרכיבתם של אנשים במספר הרוכבים עליהם, ולא ירכב אדם על אופניים נהוגים בידי אחר אלא אם הם עשויים כאמור". בהתאם לתקנה 124(ב) מותר להרכיב באופניים, על גבי מושב מיוחד המיועד לכך, ילד עד גיל 8.
נמצא, איפוא, כי הנתבעים רכבו על האופניים החשמליים תוך שהם מפרים הוראות שונות שבתקנות התעבורה לעניין רכיבה על אופניים (חשמליים ושאינם חשמליים): גילו של רוכב האופניים היה נמוך מהמותר על פי הדין ביחס לאופניים חשמליים, והוא הרכיב על האופניים, בנגוד לדין, שני רוכבים נוספים.
אינני מקבלת את הטענה של שימוש בטלפון סלולרי, לאור עדותה המהימנה של הנהגת בעיניין זה; ואילו נושא עקיפת הרכבים החונים (גם אם היו רכבים חונים מימין) אינו מביא למסקנה בדבר אחריותה של הנהגת לתאונה, כאשר מדובר בכביש רחב דיו, שגם אם חונות מכוניות בצדדיו אין בכך כדי להביא למסקנה שרכב נוסע היה במסלול הנגדי דוקא.
...
בנסיבות העניין אני קובעת, כי ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם יישא חנא באחריות בשיעור של 50%, ואילו שני חבריו, עבד ובילאל, יישאו כל אחד מהם באחריות בשיעור של 25%.
סוף דבר:
מצאתי כי הנתבעים, יחד ולחוד, חבים בשיפוי התובעת בגין הנזק שנגרם בתאונה.
התוצאה היא שהנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 40,186 ₪.
