עקיפת רכב אחר עבירה לפי תקנות התעבורה

ההליך בבית משפט השלום: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה – עבירה לפי סעיף 64 (א) (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); סרוב לבדיקת שיכרות ונהיגה בשיכרות – עבירה לפי סעיף 64ד + 64ב (א) (2) + 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 + סעיף 169ב לתקנות התעבורה; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין תשל"ז – 1977; נהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה לחבלת גוף ונזק לרכוש – עבירה בנגוד לסעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודה; סטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה; אי מתן זכות קדימה – עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה; אי ציות לתמרור – עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות + 21 (ג) לתקנות + 62 (8) לתקנות.

משעבר המערער את כיכר השושנים, החל לעקוף רכב אחר שנסע בנתיב אחר בכיוון נסיעתו, סטה לנתיב השמאלי, איבד שליטה ועלה על שטח ההפרדה.

...

אין בידינו לקבל את המלצת שירות המבחן בענייננו כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר השני.

בכל הנוגע לתשלום הקנס, שלגביו הוקדש חלק מן הטענות שבערעור, ובשים לב לכך שהמערער אמור לרצות 9 חודשי עבודות שירות החל מאוגוסט, אנו מורים כי הקנס בסך 3,000 ₪ (או 30 ימי מאסר תמורתו ) ישולם לא יאוחר מיום 15.6.20.

אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

ראיות לכאורה כתב האישום מייחס לנאשם עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה אשר מפורטת בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה, וקובעת כי: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". מעיון בתיק החקירה שהוגש לעיוני עולה כי קיימות ראיות לכאורה לבצוע העבירה של עקיפה בדרך לא פנויה.

...

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ולא מצאתי כי קיים כרסום כלשהו בראיות המוביל לביטול הפסילה המנהלית.

יפים לענייננו גם דברי בית המשפט העליון בהקשר זה בב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.07.86): "בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46לפקודה עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה,כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעבורתי של הנהג מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור. הווה אומר על בית המשפט לשקולבשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעייניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, אם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן לא ייתעלם בית המשפט גם מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף". לא נעלם מעיניי כי המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2015 ועברו נקי.

לסיכום כללו של דבר, משלא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע או בשיקול דעתו של הקצין הפוסל אני מורה על דחיית הבקשה.

האשמה ומהלך הדיון הנאשמת הודתה והורשעה בעבירות של: היתנהגות הגורמת נזק – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בביטחה – עבירה לפי תקנה 67 א' לתקנות התעבורה; נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); חבלה של ממש לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה – עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה; עקיפה לפני מעבר חציה – עבירה לפי תקנה 47(ה)(3) לתקנות התעבורה.

מדובר לטענתה ברף רשלנות גבוה שכן הנאשמת עקפה רכב אחר לפני מעבר חציה אשר עצר על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות את המעבר בביטחה.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בפסיקה הנוהגת, לרבות הפסיקה שהועברה על ידי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם בענייננו מתחיל ממאסר על תנאי, לצד פסילה משמעותית עד למאסר בפועל לצד פסילה ממשוכת של שנים.

בנסיבות דנן, הגעתי למסקנה כי העונש הראוי לנאשמת הינו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 300 שעות.

לפיכך, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה סטייה מנתיב נסיעה בנגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961, נהיגה בחוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21 ג' לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 והתנהגות הגורמת נזק עבירה לי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961.

אומנם קבעתי כי רוכב הקטנוע התרשל ואף פעל בנגוד לתקנה 47 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, שעניינה איסור עקיפה מימין, להלן ציטוטה: "א) נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב-נסיעה ובין אם לאו, אלא מצידו השמאלי." אך, כאמור, אין ברשלנותו כדי לנתק קשר סיבתי עם חוסר הזהירות מצידה של הנאשמת.

...

לאחר שמיעת הראיות, מצאתי כי אינני מקבל את גרסת המעורב לפיה הוא היה לפני הנאשמת ולא עקף את רכבה מימין, גם המאשימה בכתב האישום טענה כי הרוכב המעורב היה מאחורי הנאשמת ומימינה ולא מלפנים ובמרכז הנתיב כפי שהעיד המעורב.

הנאשמת מצידה העידה כי לא היה קטנוע מלפניה או בצידה ורק לאחר שפנתה ימינה חשה במכה (עמ' 12 ש' 1), בית המשפט מצא להאמין לנאשמת בנקודה זו. לאור האמור הריני לקבוע כי רוכב הקטנוע המעורב רכב כאמור בכתב האישום מאחורי הנאשמת ומימינה כאמור בכתב האישום, עוד אני קובע כי המעורב עקף את רכב הנאשמת מצד ימין.

לאור כל האמור הנני קובע כי רוכב הקטנוע המעורב נהג ברשלנות עת עקף את רכב הנאשמת מימין, ואולם אין בכך כדי לפטור את הנאשמת מאחריות שכן היה עליה להפגין זהירות רבה יותר טרם פנייתה ימינה לתוך החניה.

ראיות לכאורה כתב האישום מייחס למבקש עבירה לפי תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה אשר מפורטת בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה, וקובעת כי: "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". מעיון בתיק החקירה שהוגש לעיוני עולה כי קיימות ראיות לכאורה לבצוע העבירה של עקיפה בדרך לא פנויה אשר גורמת לסיכון.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק הראיות מטעם המשיבה החלטתי לדחות את הבקשה.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ולא מצאתי כי קיים כרסום כלשהו בראיות המוביל לביטול הפסילה המנהלית.

יפים לענייננו גם דברי בית המשפט העליון בהקשר זה בב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.07.86): "בבוא בית המשפט להחליט בבקשת פסילה לפי סעיף 46לפקודה עליו להעמיד לנגד עיניו בעיקרו של דבר את השיקול אם עובדותיו של המקרה,כפי שהן עולות לכאורה מחומר החקירה, ועברו התעבורתי של הנהג מביאים למסקנה כי יש בהמשך נהיגתו לסכן את הציבור. הווה אומר על בית המשפט לשקולבשלב זה לא רק אם ישנן ראיות לכאורה בדבר אשמתו של הנהג, אלא בראש מעייניו יעמוד השיקול הבא להגן על הציבור מפני אותו נהג, אם חומרתן של נסיבות המקרה ועברו מצביעים על סכנה אשר כזאת. אכן לא ייתעלם בית המשפט גם מנסיבותיו האישיות של הנהג, אולם אין באלה כדי להכריע את הכף". לא נעלם מעיניי כי המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2015 ועברו כולל 2 עבירות בלבד מסוג ברירת קנס.

לסיכום כללו של דבר, משלא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע או בשיקול דעתו של הקצין הפוסל אני מורה על דחיית הבקשה.