עקיפה תוך חציית קו הפרדה הקלה: עונש מופחת

כעולה מכתב האישום, ביום 21.12.2014, בשעה 17:10 או בסמוך לכך, בכביש 505 מכיוון מזרח למערב, בסמוך לכיכר אריאל, עקף המבקש עם רכבו משאית, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, מבלי שנימצא לצידו קו הפרדה מקוטע.

בפתח דבריו, ציין בית המשפט המחוזי כי "טרם נתקלתי בעבר של 261 הרשעות קודמות". נתון זה, לשיטתו של בית המשפט המחוזי, מעיד כי נהיגתו של המבקש יוצרת סיכון ממשי לכלל משתמשי הדרך, ומכאן שאין מקום להפחית את עונשו, ובודאי שלא להמנע מפסילת רישיונו לתקופה ממושכת.

משאלה הם פני הדברים, אין כל הצדקה להקל בעונשו של המבקש, אף לא לתקופה בת כשבועיים (כפי שבקש בפני בית המשפט המחוזי), ועונשו הראוי היחיד, בנסיבות העניין, הוא פסילת רישיונו לתקופה ממושכת, כפי שהושתה עליו, בסופו של יום.

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד), בעפ"ת 20383-08-15, מיום 6.12.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ט' אוסטפלד נאוי) (להלן: בית המשפט לתעבורה), בתת"ע 6959-01-15, מיום 29.7.2015.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

במקרה שלפניי, נחה דעתי כי לא נגרמה כל סטייה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות, ובוודאי שאין מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות זו. מטעמים אלו, כשלעצמם, אין בידי להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

בפני ערעור כנגד פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת הבכירה ר' שוורץ), בגדריו הורשע המערער, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף, בנגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

המערער מלין בנוסף על חומרת עונש הפסילה, ומבקש להפחית מעונש זה, ולהורות על הפעלה בחופף של עונש הפסילה המותנה, כדי שיוכל להמשיך בעבודתו כנהג, ולא תפגע פרנסת משפחתו.

לא ראיתי מקום להקלת העונש.

...

נוכח האמור, נדחה הערעור.

למרות התמשכות הסטייה לנתיב הנגדי, מצא בית המשפט העליון בדעת רוב כי מדובר באובדן שליטה זמני, המצדיק הקלה: "נהיגתה של המבקשת הובילה לתוצאה טראגית בדמות קפוח חייהם של שני אנשים ופציעתם של אנשים נוספים. המציאות מלמדת כי פעמים רבות התרשלות רגעית או אי תשומת לב עשויים להסתיים באסון כבד ביותר...נהיגתה של המבקשת הביאה לתוצאה קשה מינשוא...עם זאת, לאור היותה של היתנהגות המבקשת סוג של אובדן שליטה זמני...". בע"פ (ב"ש) 4208/07 מדינת ישראל נ' נאפוז אבו שריקי מדובר היה בנאשמת אשר הגיעה לגשר צר, סטתה שמאלה, חצתה קו הפרדה רצוף ופגעה ברכב שהגיע מן הכוון הנגדי.

המנוח היה חברו הטוב של הנאשם והנאשם שומר על קשר עם מישפחת המנוח ותומך בה. רשלנותו של המבקש היתה בדרגה "שאיננה מן הנמוכות" ולא דובר בחוסר תשומת לב רגעית, לחובתו 3 הרשעות קודמות בעבירות קנס וממועד התאונה ועד לפסק הדין, במשך כשלוש שנים, לא צבר עבירות נוספות מלבד עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה שצורפה לתיק זה. ברע"פ 4732/02 ענת סורפין (לביא) נגד מדינת ישראל נדונה בקשת ערעור של המבקשת שגרמה למותו של רוכב אופניים שנסע בכיוון נסיעתה.

בית המשפט העליון הפחית את תקופת המאסר משנים עשר חודשי מאסר בין כתלי הכלא והעמידה על 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, צו מבחן לשנה והותיר את העונשים הנלווים על כנם.

לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בבצוע העבירות ואת הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות, ומשלא ראיתי לנכון לחרוג ממיתחם העונש ההולם, הנני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים, תוך איזון בין אופן ריצוי המאסר לבין משך תקופת הפסילה: ניתן בזה צו מבחן למשך 18 חודשים.

...

משכך, ועל רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה כפי שהובאו לעיל, סבורני כי הטלת מאסר בפועל בין כתלי הכלא, תחטיא את תכלית הענישה.

לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ואת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ומשלא ראיתי לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם, הנני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים, תוך איזון בין אופן ריצוי המאסר לבין משך תקופת הפסילה: ניתן בזה צו מבחן למשך 18 חודשים.

הנני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪, שלא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של גרם מוות ברשלנות בעת נהיגת רכב.

באשר לרכיב הפסילה בפועל עתרה המאשימה לעונש שלא יפחת מעונש המינימום הקבוע בצד העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בעוד שב"כ הנאשם טען להסתפק ביתר הרכיבים שהוצעו בהסדר, מבלי שהעונש יכלול רכיב של פסילה בפועל.

באשר לעבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, אין מדובר בעבירה שבצידה חובת פסילה וככל שלא מדובר בעבריין תעבורתי, העונש המוטל בצידה של עבירה זו אינו כולל רכיב של פסילה בפועל, בדרך כלל.

נסיבה זו יש בה כדי להקל באופן משמעותי על העונש שייגזר על הנאשם, שכן כפי שציין ב"כ הנאשם, עם הסרת המחדל, הסיכוי לבצוע עבירה דומה, של נהיגה ללא רישיון נהיגה ישראלי, לא קיים.

...

יפים לעניין זה דברי כבוד השופט בן יוסף בעפ"ת (ת"א) 24931-05-14 אלעזה בלאל נ' מדינת ישראל, (להלן – בלאל) אליהם הפנה ב"כ הנאשם: "בין הנסיבות ובמקרים של מי שיודע לנהוג ומחזיק ברישיון נהיגה זר אך לא ברישיון נהיגה ישראלי, עסקינן, בנסיבות כאלה, בעבירה טכנית במהותה ובעיקרה. בנסיבות אלה, התייחסות אל המערער כשברשותו רישיון נהיגה ומותר לו לנהוג אך לא בישראל, כשהטעמים לדרישת הרישיון הישראלי אינם בהכרח טעמים תעבורתיים, כמי שאין לו רישיון נהיגה מלכתחילה, הינה טעות." בשים לב לאמור, אני סבור כי מידת הפגיעה בערך המוגן היא נמוכה.

מאחר ומדובר "באירוע" אחד המכיל שתי עבירות, יש לקבוע מתחם ענישה כולל וכך אעשה: בכל הקשור לרכיב הפסילה ועל אף עונש הפסילה המינימלי, בן 3 חודשים הקבוע בסעיף 38 לפקודת התעבורה, ביחס לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אני סבור כי בנסיבות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ישראלי שהנוהג מחזיק ברישיון נהיגה זר בתוקף הרף התחתון של המתחם יכול שיהא גם פסילה מותנית במקרים חריגים, שיצדיקו זאת, בעוד שהרף העליון של המתחם יכול לכלול פסילה בפועל של עד 6 חודשים.

בבואי לגזור את העונש המתאים לנאשם, בתוך מתחם הענישה אותו קבעתי, אני סבור כי בשים לב להסרת המחדל של הנאשם מיד עם היוודע לו על קיומו, בהעדר עבר תעבורתי ומשאין חשש כי הנאשם יחזור על ביצוע העבירה החמורה מבין השתיים בהן הורשע אני סבור כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מעונש הפסילה המינימלי והעמדת העונש ברף התחתון של המתחם אותו קבעתי.

בסיכומו של דבר אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על-תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור על אחת העבירות בהן הורשע ו/או על עבירה לפי התוספת הראשונה או השניה לפקודת התעבורה.

על פי כתב האישום, ביום 6.6.15, סמוך לשעה 15:45, נהג הנאשם ברכב פרטי, מסוג "ניסאן", מ.ר. 64-487-35, בכביש 70, מצפון לדרום, בהיותו בפסילה, ועקף רכב אחר, תוך חציית קו הפרדה רצוף, שלא נמצא לצידו הימני קו קטעים, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח תקפה.

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, שלא יפחת משנה, הפעלת מאסר מותנה, בן 7 חודשים, במצטבר, מאסר מותנה מרתיע, פסילה בפועל, שלא תפחת מ-4 שנים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שלפני, לקולא ולחומרא, ולאחר שבחנתי את הפסיקה שהציגו הצדדים, ותסקיר המבחן, ממנו עולה שהנאשם בשנתיים האחרונות, מצליח לשמור על אורח חיים נורמאטיבי, למען שמירה על יציבות משפחתו ורצונו לשמש מודל לילדיו, והיות שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה, הגעתי למסקנה, לא בלי היתלבטות, שאין למצות עמו את הדין, ויש להסתפק בהטלת מאסר, בדרך של עבודות שירות.

...

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה לתקופה של 7 חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק שמספרו: 5745-06-15 ביום 6.5.15, לנשיאה, באופן חופף.

אני מורה על הפעלת הפסילה המותנית לתקופה של 4 חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק 5745-06-15, ביום 6.5.15, בחופף.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה שנתיים מהיום.