העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום היו נהיגת רכב בהיות הנאשם שיכור, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; ועקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה לפי תקנה 47ד לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
בית-המשפט לתעבורה סקר ביסודיות פסיקה מרכזית בתחום, וקבע כי מיתחם הענישה לעבירה של נהיגה בשיכרות נע בין פסילת המינימום של 24 חודשים ועד שנת מאסר או יותר, וציין שהדבר תלוי בכמות האלכוהול הנמדדת, בשאלה האם מדובר בעבירה חוזרת, בנסיבות ביצוע העבירה, בתהליכי שקום שעבר הנאשם ובעברו הפלילי והתעבורתי.
...
דיון והכרעה
לאחר העיון, החלטתי לדחות את הערעור.
על כן, אין מנוס מלדחות את הערעור על גזר הדין.
הצדדים יוכלו להגיע להסכמה על מועד אחר להתייצבותו של הנאשם לריצוי המאסר, ואם יעשו כן – יהיה עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית משפט זה.
אשר על כן, הערעור נדחה.