עקיפה אסורה במעבר חציה להולכי רגל

תקנה 47 לתקנות התעבורה קובעת את המקרים בהם אסור לנוהג רכב לבצע עקיפה, ואלה הם: הראות לקויה, שדה הראיה חסום או מוגבל, הוא נמצא אחרי תמרור א30 לפני מפגש מסילת ברזל, הוא מתקרב אל מעבר חציה של הולכי רגל המסומן על פני הכביש או על ידי תמרור המציין מקום מעבר חציית הולכי רגל, הוא עובר בתוך צומת או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת, הוא חוצה קו הפרדה רצוף, הוא נמצא במנהרה או בתוך 50 מטר לפני מינהרה, וכן איסור לעקוף רכב עוקף למעט במקרים המנויים בתקנת משנה ח'.

...

לשם כך הפנה לעובדה שמדובר באזור של רכב תפעולי ושכתוב בכתב יד גדול כפי שמופיע בסרטון שהציג לעיוני , "החניה אסורה". אני סבור כי טענה זו איננה רלוונטית, שכן השאלה היא האם מותר לתובעת לפנות שמאלה, ואין זה רלוונטי מה התכוונה לעשות אחרי הפניה שמאלה, והאם החניה שהתכוונה לעשות לאחר השלמת הפניה שמאלה היא חניה חוקית אם לאו.

לאור כל האמור באתי למסקנה כי עלי לדחות את התביעה ואני דוחה אותה.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 250 ₪ לכל נתבע.

ברגע ההיתנגשות, עצר רכב התובע במעבר החציה ולא היו הולכי רגל שבקשו לחצות את מעבר החציה.

משכך, נהג בנגוד לתקנה 47 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 האוסרת עקיפה בכביש מצידו הימני אלא מצדו השמאלי וכן נהג בנגוד לתקנות 40 ו-41 האוסרות על סטייה אם הדבר עלול לגרום להפרעה או לסיכון, ויסטה מקוו נסיעתו במהירות סבירה ובמידה שיכול הוא לעשות זאת בבטחה בלי להפריע לתנועה או לסכן אדם או רכוש.

ודוק; התובע עצמו העיד: "לאחר שהיה לי רכב שהפריע להמשיך, אותתי, הסתכלתי במראה, רציתי לעקוף מצד שמאל, היות ואני עובר כבר לנתיב השמאלי, ראיתי אדם במעבר החציה שרצה לעבור, אני חייב לעצור" (עמ' 2, ש' 9-11).

...

לא שוכנעתי כי רכב הנתבעים נכנס מאחור ברכב התובע.

השפשופים בכנף השמאלית אחורית מתיישבים עם המסקנה כי הוא זה שסטה שמאלה ולא כי התנגשו בו מאחור עת היה מלפנים.

הנתבעים על כן ישלמו לתובע סך של 1333 ₪ בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכבו וכן סך של 1300 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סך הכל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סך של 2633 ₪ תוך 30 יום מהיום.

גרסת נהג התובעת: בהודעה שמסר נהג הטויוטה לנתבעת 2 לאחר התאונה, תיאר את התאונה כדלקמן: "יצאתי ממגרש חניה של מתנ"ס לבון. נסעתי אחרי רכב שיצא לפני מהחניון, אשר עצר במעבר החצייה להולכי רגל, שחצו את הכביש. לאחר שהולכי הרגל חצו את הכביש, המשכתי בנסיעה. לפתע הרגשתי מכה חזקה בצד השמאלי של הרכב, וראיתי שאוטובוס נתקע בי. לא ברור לי מדוע החליט האוטובוס לעקוף את רכבי מצד שמאל ולא להמשיך במסלול הנסיעה המסומן בכביש, וזאת בשעה שממולו נסעו כלי רכב." בסעיף 3 לכתב התביעה תוארה התאונה כדלקמן: "ביום 3.02.13 בשעה 08:00 או בסמוך לכך, עת נסע הרכב הנפגע ברחוב עצמון בנצרת עילית, בזהירות וכחוק, סטה לפתע הרכב הפוגע שנסע משמאלו של הרכב הנפגע אל נתיב נסיעתו, בחוסר זהירות ותוך ניסיון עקיפה כושל ורשלני, פגע בו וגרם ברשלנותו הבלעדית להתרחשות התאונה." נהג הטויוטה העיד בית המשפט ובחקירתו הראשית העיד כדלקמן: "באותו יום הייתי בנצרת עלית. היתקיים יום עיון של מנהלים שלי ... בסיום יום העיון נכנסתי לרכב בכוונה להגיע לתל-אביב. החניון של המתנ"ס הוא פנימי, בצד האחורי של הבנין, ובחזית היציאה מהחניון יש מעבר חציה וכביש ראשי. באותו זמן עצרתי למספר אנשים שיעברו את מעבר החציה. כשהם סיימו את מעבר, הסתכלתי שמאלה וראיתי ממרחק די גדול תנועה של מכוניות. פניתי ימינה והיה שם עוד מעבר חציה. המתנתי שיעברו עוד מספר הולכי רגל , והמשכתי הלאה, ופתאום שמעתי בצד השמאלי האחורי של המכונית מכה, וראיתי את האוטובוס צמוד אלי. המשכתי כמה מטרים קדימה. היה שם מפרץ, חניתי. הנהג של האוטובוס חנה לידי..." נהג הטויוטה נחקר חקירה שכגד בה העיד כי ראה את האוטובוס ממרחק; האוטובוס נסע בנתיב שלו, ולמעשה מדובר בנתיב אחד בו היו הטויוטה והאוטובוס; אינו זוכר שנסע אחרי רכב שהיה לפניו; בעת התאונה היה בפנייה ימינה, והאוטובוס היה צריך לעצור ולתת לו להשלים את הפנייה.

בהודעה הוא כותב כדלקמן: "בהיותי נוסע ברחבו עצמון עברתי את היציאה מחניון (בנין מתנ"ס לבון). רכב שיצא מהחניון ניסה לעקוף את האוטובוס מצד ימין ולהכנס לפניו. לא היה לו מקום לזה ושפשף את הצד השמאלי של רכבו. לאוטובוס בצד ימני קדמי + גומי דלת" גרסת הנתבע 1: בסעיף 4 לכתב ההגנה תיארו הנתבעים את היתרחשות התאונה התאונה כדלקמן: "בתאריך 3.2.13 בעת שהאוטובוס הנתבע עצר במעבר חצייה ברחוב עצמון בנצרת עילית הגיח רכב התובעת מצד ימין כשהוא יוצא מחניון ובכיוון נסיעתו תמרור "עצור", לא נתן זכות קדימה לאוטובוס הנתבע, ניכנס לכביש וניסה לבצע עקיפה אסורה מימין, תוך הידחקות בין האוטובוס לבין המדרכה, וכתוצאה מכך פגע בצדו הימני של האוטובוס הנתבע.

...

אופן התרחשות התאונה: לאחר ששמעתי את העדויות וראיתי את גרסאות הנהגים לאחר התאונה סבור אני שהתאונה ארעה כדלקמן: רחוב עצמון בנצרת עילית הוא רחוב ראשי, והכביש המוביל מהחניה של מתנ"ס לבון מתחבר לרחוב עצמון.

בנסיבות אלו, סבור אני שהאחריות לקרות התאונה רובצת בשיעור של 80% על נהג הטויוטה ו-20% על הנתבע 1.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: 1) את הסך 1,784 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (13.10.13) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בשיעור 20% מאגרת המשפט ומשכר עד התביעה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל ניתן היום, ו' אב תשע"ה, 22 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

לטענתו הגיע בנסיעה כאמור ברחוב דרך יפו, עקב רכבים שעמדו בפקק סטה שמאלה ועקף את טור המכוניות מרחק קצר ביותר, עד הגיעו לפני מעבר החצייה בצומת שם לדבריו נאלץ לסטות ימינה על המעבר כדי לאפשר לשיטתו להולך רגל שחצה את המעבר להשלים חצייתו.

השוטר עמד על כך שראה את הנאשם נוהג באופן האסור היינו עוקף את טור הרכבים שעמדו בפקק לפני מעבר החצייה.

...

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם, שמעתי את עדויותיהם, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בעובדות כתב האישום, לאחר שהשתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר עבירה זו, וזאת מהנימוקים הבאים: 1.

די בה כדי לבסס הרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. לאור כל האמור לעיל, לאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובע כאמור כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בעובדות כתב האישום.

לפיכך, אני מרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום, בעבירה המיוחסת לו. ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ד , 12 יוני 2014, במעמד הצדדים 1 מתוך 3

בהתקרב נהג רכב התובעת לצומת (בצורת צלב) בלתי מרומזר ובלתי מתומרר מכיוון נסיעתם (פרט לתמרור בדבר קיום מעבר חציה להולכי רגל), הוא האט מאוד את מהירות נסיעתו ואולי אף היתנהל בהססנות (אך לא הגיע לידי עצירה מוחלטת עם ארבע אורות מהבהבים כגירסת ההגנה), ואז החל בפנייה שמאלה בצומת, אלא שנהג רכב הנתבעים, בשל אופן הנהיגה הנ"ל של נהג רכב התובעת, ניסה לעקוף את רכב התובעת (במטרה להמשיך בנסיעה ישר בצומת), ואגב כך נוצרה היתנגשות בין החלק הקידמי-שמאלי של רכב התובעת לבין דופן ימין של רכב הנתבעים.

בכך התרשל נהג רכב התובעת, משום שחובה היה עליו לתת דעתו גם לתנועה מאחוריו, במיוחד בשל האופן המסוים שבו נהג (לאט ואולי גם בהססנות) בהתקרבו ובהיכנסו לצומת ובטרם פנייתו בו שמאלה, ועל נהג בישראל לקחת בחשבון (למרבה הצער) כי כאשר הוא נוהג כך, אפשר שנהג קצר רוח שינהג מאחוריו ינסה לעקוף אותו, גם אם הדבר אסור עפ"י חוקי התנועה.

...

דיון והכרעה דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

גרסת התובעת בסעיף 3 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 03/06/2019, עת החל הרכב לפנות שמאלה זאת לאחר שהפעיל איתות שמאלה ובדק שהדרך פנויה כדין, לפתע הגיח הפוגע מאחור במהירות מופרזת עקף את הרכב משמאל בתוך צומת וזאת ברשלנות ובניגוד לתקנות, פגע ברכב וגרם ברשלנותו ופזיזותו לנזקים ולקרות התאונה". גרסת הנתבעים בסעיף 14 לכתב ההגנה נרשם כך: "מוכחש האמור בסעיף 3 לכתב התביעה. הנתבעים יטענו כי עת נסע הרכב הנפגע בנתיבו מאחורי הרכב הפוגע ברח' יהושע בן נון בהרצליה כדין, החל הרכב הפוגע להאט ולאותת עם ארבעת פנסי האיתות, עצר בצדו השמאלי של הצומת, הרכב הנפגע המשיך בנסיעתו לצומת, ולפתע הרכב הפוגע התפרץ אל תוך הצומת תוך שהוא פונה בחדות שמאלה, פגע ברכב הנפגע וגרם לו נזקים רבים". הכרעה ניתוח מכלול הראיות הביאני למסקנה לפני שני הנהגים גם יחד אשמים בנזיקין באופן שווה (50/50) בקרות התאונה ובכל נזקיה לשני הרכבים המעורבים.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי.