· אודיומטריה התנהגותית - מכון מכבי- 14.12.17 (ובהתייחס לערכי ההולכה הסנסורית/BC שהם הרלוואנטיים לניזקי שמיעה מרעש):
· תחום תדרי הדיבור- DB 31/30-RT/LT – PT/BC
· תדרים גבוהים-
· KHZ 3- DB 45/45 – PT/BC
· KHZ 4- DB 45/40
ובסה"כ:
עקומת שמיעה כגון זו תיתכן, ובין היתר, כתולדת חשיפה לרעש כמו גם כתולדת גורמי סיכון נוספים ונלווים קרי- יתר טריגליצרידים, יתר כולסטרול וגיל.
האם לאור העובדה שאין בידיך בדיקות שמיעה מהעשור הראשון סביר יותר להניח כי ירידת השמיעה אצל התובע היתקיימה לאורך שנות עבודתו בהתאם לחישוב על פי הנתונים שצרפת כך שירידת השמיעה עקב חשיפה לרעש תואמת את המחקרים לפיהם הירידה המשמעותית נוצרה בין 10 ל-15 השנים הראשונות לחשיפה לרעש בעבודה?
"מכיוון שאין בידי אודיומטריה ו/או דווח בגין זאת מהעשור הראשון אזי, לעניות דעתי המקצועית, אין כל מקום וסיבה להשערות בנידון אלא ולהתייחס לחור המצוי ברשותנו, וכנדרש".
בחוות דעתך אין היתייחסות לטינטון.
הווה אומר,כל נזק בשמיעה ובכל תדר יכול להיות גורם אתיופתוגני בהתארעות תסמין הטנטון, ומה ששכיח הנו העובדה שבד"כ בחשיפה תעסוקתית לרעש, הנזק השמיעתי הנו בעיקר בתחום התדרים הגבוהים.
בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי מדובר בקשר סיבתי חלקי שמספיק לצורך ההכרה במחלת מיקצוע כתאונת עבודה:
"קביעתו של ד"ר ברקו לפיה "מחוסר מעקב שמיעתי לא ניתן לומר איזה מהגורמים, תחלואה או חשיפה לרעש, הוא הדומינאנטי יותר בקביעת המצב השמיעתי הקיים", משמעה כי מדובר בשני גורמים שווי משקל, וכי השפעת החשיפה לרעש מזיק בעבודתו של המערער על התפתחות הליקוי בשמיעתו היא משמעותית, ואינה פחותה בהרבה מהשפעת הגורם התחלואי".
...
לפיכך, על יסוד חוות דעת המומחה הרפואי והשלמותיה, ומשעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, לגביה ספק יפעל לטובת התובע, ותוך יישום ההלכה הפסוקה, אנו סבורים כי די באחוז המיוחס על ידי המומחה להשפעת החשיפה לרעש מזיק על ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע, כדי להרים את הנטל המוטל עליו ולבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין תנאי עבודתו לבין אותו ליקוי.
סיכום
על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת וניתן תוקף לחוות דעת המומחה.
בנסיבות העניין, ונוכח מהות ההליכים, ישלם הנתבע לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
