עקביות בכיבוד שיקים והתנהלות הבנק

לא ניתן ללמוד מעיון בדף חשבון על הסכמה של הבנק לכבד שיקים באופן עיקבי גם אם מופקדים כספים תוך מספר ימים מהצגת השיק לפרעון.

העובדה כי חזרו למערער שיקים בכמה חשבונות מלמדת על קושי מהותי בניהול עסקו וקשה לקבל טענה של נוהג לכבד שיקים בחריגה מהמסגרת, בכל הבנקים שהיו בקשר עם המערער, שעה שהמערער ידע לכל המאוחר ב- 10/2017 על עמדת הבנק, אולם עד ל- 1/2018 לא הגיע לכל הסדר אחר להגדלת מסגרת האשראי או לשינוי היתנהלותו בחשבון.

...

אין בידי לקבל עמדה זו ונציגת הבנק הבהירה כי הכנסות עתידיות מכרטיסי אשראי, למרות שהבנק יכול לראות את התנועות העתידיות וצפי ההכנסה, אין בכוחן לשנות את מסגרת האשראי .

לאור כל האמור לעיל הבקשה לגרוע שיקים ממניין השיקים המסורבים, נדחית.

כן טענו הנתבעים כנגד היתנהלות הבנק ביחס לכיבוד שיקים מהחשבון,כאשר לטענתם, הבנק הוא אשר גרם לשיקים להיות מסורבי פרעון,למרות שהנתבע היה דואג,לטענתו, להפקיד מזומן למניעת סרוב השיקים ואף לפני ההפקדה היה טורח,לטענתו, להיתקשר לפקידי הבנק ולדווח להם על אודות ההפקדה.

גרסה זו של הבנק על פיה ההחלטה לביטול מסגרת הניכיונות התקבלה לאור הגדרת הנתבע כלקוח בסיכון, הייתה עקבית וכל נציגי הבנק העידו באופן קוהרנטי בעיניין: גב' לוי הבהירה(עמ' 15 שורות 5-10), כי המערכת הבנקאית מדרגת את סיכון הלקוח לפי 80 פרמטרים שונים שלא כולם ידועים לפקידי הבנק ביניהם: חריגות ממסגרת, הקף פעילות, רמת הבטוחות שהלקוח מספק לבנק וכיוצא באלה.

...

ראו גם ת"א (עפ') 90-11-08 שאול מיכאל נ' עדנה גליי: " למעלה מן הדרוש, אציין כי דינה של הטענה להידחות אף לגופה, שכן התובע לא הוכיח כי היה לו מוניטין וכן את ערך המוניטין ולא פירט את הנזקים שנגרמו למוניטין ואת שווים." בכל מקרה, הנתבע המשיך להפעיל את העסק באמצעות בנו, לפיכך ברי כי המוניטין לא אבדו.

לאור כל האמור: א.התביעה מתקבלת ביחס לחוב בחשבון מס' 38901-הן חוב עו"ש והן חוב בכרטיס אשראי-ואני מחייבת את הנתבע 1 ב- 80% מסכומי הקרן של חובות אלו(ראה סעיף 7 לעיל)כפי שפורטו בתביעה (סכום קרן בו הודו הנתבעים בסעיף 7 לסיכומיהם),בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

ב.כך גם מתקבלת התביעה ביחס לחוב בחשבון 478007 ואני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד בסכום קרן החוב שפורטה בתביעה (סכום בו הודו הנתבעים בסעיף 7 לסיכומיהם),בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

בהתייחס לשיק א' נטען כי כל הטענות על פרעון שיק שלא בתום לב וחרף פרעון ההלוואה, אין מקומן בעירעור זה. מה גם שהמערער לא הביא לכך כל אסמכתא על פנייה למישטרה או הגשת תביעה כנגד צד ג' וכיו"ב. המשיב אישר כי בעבר כובדו שיקים של המבקש, חרף חריגה בחשבון, אך הבהיר כי זה נעשה על בסיס סיכומים מול נציגי הבנק, מה שלא קרה בעיניין השיקים הנדונים, ובעיקר שיקים ב'-ג'.

תשובת המערער: בתשובתו היתייחס המערער בעיקר לאי-אחידות ועקביות בהתנהלות המשיב, כפי שעלתה לדידו מהמפורט לעיל לגבי כיבוד שיקים על סכומים גבוהים אף יותר משיקים ב'-ג', חרף חריגה בחשבון העו"ש. הדיון ביום 7.3.13.

...

אני מוצאת להפנות עוד בשולי הדברים לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבנין ועבודות בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ (ניתן ביום 23.12.07 ופורסם בנבו), שם נאמרו דברים היפים לענייננו הן באשר לגישה הכללית בה יש לנקוט עת עסקינן בסוגיית שיקים ללא כיסוי והן באשר לטענה הפרטנית, בדבר הסכמות לכאורה עם הבנק לחריגה ממסגרת האשראי, וזאת על יסוד פועלו של הבנק בעבר - ור' שם. העולה מן המקובץ; אין מקום לקבל את הבקשה לגרוע את שלושת השקים, נשוא הערעור ממניין השקים המסורבים, אלא יש לקבל את הערעור רק ביחס לשיק שסורב ביום 5.9.12.

בהמשך לאמור ממילא יוותר המשיב לקוח מוגבל ומהבחינה המהותית ערעורו אפוא נדחה.

המערער ישלם למשיבה בגין הוצאות ההליך סך של 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

אשר לטענות הנוספות של המערערת כי הבנק נהג לכבד גם שיקים גם אם לא הופקדו כספים מספקים ביום למחרת, לא עלה בידה להוכיח נוהג מתמשך ועקבי בעיניין זה. נציג הבנק טען לטעויות בטבלה שערכה המערערת בהקשר, אולם גם ללא בחינת כל טענה לגופה, בעיניין זה לא מצאתי חוט מקשר בין המקרים אשר יכול להצביע על הסכם לפיו ניתן להפקיד כספים שלא ביום המחרת.

אכן דרך היתנהלות זו מקשה הן על המערערת והן על פקידי הבנק אשר נאלצים באופן תדיר להיות בקשר עם הלקוחה בכל הנוגע לניהול השוטף של החשבון, אולם שעה שהבנק הלך לקראת המערערת ואפשר לה להפקיד כספים יום לאחר הצגת השיק לפרעון, אין לקבל את עמדתו הנוקשה אשר קובעת כי היה עליה להפקיד את הכספים מוקדם בבוקר כדי שפקיד יוכל במהלך היום לבדוק את החשבון ולוודאי כי השיקים שהוצגו בו וסומנו להחזרה, כוסו על ידי ההפקדות.

...

להלן אבחן את השיקים שחזרו בחשבון בגינם עולה טענה זו. אין בידי לקבל טענת המערערת בסיכומים כי יכולה לשנות טענותיה ולטעון גם ביחס לשיקים שלא נטען ביחס אליהם כי סורבו שלא כדין.

סוף דבר עלה בידי המערערת להוכיח כי ביחס לארבעה השיקים הבאים: שיק מספר 10677 בסך 1,700 ₪ לפירעון ביום 15.3.16.

על כן אני מורה על גריעת ארבעת שיקים אלה ממניין השיקים המסורבים.

על כן אני מורה על העברת כספי העירבון בסך 240 ₪, על פירותיהם, לחשבון.

המערערות טוענות כי היתנהלות הבנק בעיניינן, במסגרתה נהג לכבד שיקים שנמשכו על החשבון, גם כאשר יתרת החובה חרגה ממסגרת האשראי הפורמלית, כפי שנקבעה בהסכם בכתב, יצרה הסכם מכללא למסגרת אשראי של 85,000 ₪ לפחות.

אמנם, כאמור, העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים בחריגה ממסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש (יובל אזני שיקים ללא כסוי כרך ב' (2003) עמ' 436-441), אולם, במקרה דנן, הראו המערערות היתנהגות עקבית במסגרתה כיבד המשיב באופן מתמשך ורצוף שיקים תוך חריגה משמעותית ממסגרת האשראי.

...

בניגוד לטענת הבנק, שוכנעתי כי יש באמור בתצהיריה של המערערת, בצירוף דפי החשבון, כדי לבסס עילה על פי החוק.

במקרה הנדון, אף אימוץ גישה זו לא היה מועיל לבנק, שכן בתגובתו לא ניתן הסבר עובדתי מפורט שיש בו כדי לסתור את המסקנה העולה מדפי החשבון בדבר נוהג מחייב שנוצר בין הצדדים.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור, ומורה על ביטול הבאתם של 17 שיקים במניין השיקים המסורבים, כמפורט להלן: שמונת השיקים המסומנים במספרים 1-8 בהודעת ההגבלה מיום 23.1.12.