עצמאי הטוען לפעילות כשכיר בעיסוק זהה לעסקו כעצמאי

בהתייחס לנסיבות מסוג זה נפסק כי "עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעיסוקו כעצמאי בעסק זהה, צריך להצביע על סממנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעיסקו כעצמאי" (ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני נגד איתן אביב (29/6/00), סעיף 22 לפסק דינו של כבוד השופט רבינוביץ להלן – פרשת פלאי קרני ופסק דינו של כבוד השופט אילן איטח בע"ע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ נגד שחר צרפתי (14/2/16) להלן – פרשת חברת החדשות).

...

סוף דבר לאחר שקילת מכלול הסממנים ואמות המידה הרלבנטיות הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא שימש עובד שכיר של הנתבעת, כי אם נותן שירותים עצמאי.

עוד שוכנענו כי התובע אינו זכאי לתמורה בגין חודשים אשר בהם לא נתן לחברה שירותים.

מהטעמים האמורים התביעה נדחית.

בהתייחס לנסיבות מסוג זה נפסק כי "עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעיסוקו כעצמאי בעסק זהה, צריך להצביע על סממנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעיסקו כעצמאי" (ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני נגד איתן אביב (29/6/00), סעיף 22 לפסק דינו של כבוד השופט רבינוביץ) ופסק דינו של כבוד השופט אילן איטח בע"ע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ נגד שחר צרפתי (14/2/16)).

...

כאמור, על יסוד הראיות שהובאו שוכנענו שהחלק הארי של מבחני הפסיקה הקובעים קיומם של יחסי עובד ומעסיק מתקיים בעניינו של התובע.

מהטעמים המפורטים – התביעה מתקבלת.

באשר לשאלת ההוצאות – בנסיבותיו הספציפיות של הענין, בהתחשב בכך שהתובע לא היה מיוצג על ידי עו"ד ולאור קביעותינו בדבר טיב התנהלותו כלפי הנתבע לאורך השנים, לא מצאנו מקום, על אף שהתביעה התקבלה, לעשות צו להוצאות.

ככל שהמערער ביקש להוכיח כי שירותיו לעירייה לא ניתנו במסגרת עסקו אלא כעובד - עליו מוטל היה הנטל בקשר לכך, ושוכנעתי כי לא עמד בו ולא שיכנע כי היה שוני בין השירותים האחרים שנתן במסגרת עסקו לבין השירותים שנתן לעירייה (על כך שהנטל חל על המערער במקרה כזה ראו בע"ע (ארצי) 300064/96 קרני פלאי - איתן אביבי, פד"ע ל"ו 241 (2000), בו הודגש כי "עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעיסקו כעצמאי").

...

תוכן הנשיאה ורדה וירט-ליבנה - 3 - פתח דבר - 3 - הדיון המשפטי - 4 - הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד – עבר, הווה, עתיד - 4 - "לאן פנינו"? - 21 - ההצדקות לדיני עבודה - 22 - עקרון הקוגנטיות - 24 - הלעולם קוגנטי? - 30 - שוק העבודה בעידן הנוכחי - "מה נשתנה"? - 30 - השלכת לגיטימיות ואותנטיות של תבנית העסקה, שאלת תום לב והסכמת הצדדים על הכרה ביחסי העבודה – עקרונות מנחים - 33 - עיצוב כללים שלאורם תיבחן הסוגיה - 46 - חשיבה מחודשת על 'חישובית', 'הרתעתית' ו'מסורתית' - 54 - ההכרעה המשפטית, עשיית צדק ומה שביניהן - 63 - סיכומם של דברים – המישור המעשי - 64 - מהכלל אל הפרט - 67 - ע"ע 15868-04-18 (גבריאל כותה – עיריית רעננה) - 67 - רקע עובדתי - 67 - טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי - 69 - טענות הצדדים בערעור - 72 - ע"ע 12372-04-18 (עיריית רעננה – גבריאל כותה) - 73 - טענות הצדדים בערעור - 73 - עמדת הממונה על השכר - 74 - דיון והכרעה - 77 - ע"ע 7338-10-17 (דן רבין – מדינת ישראל-משרד המשפטים) - 79 - רקע עובדתי - 79 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 82 - טענות הצדדים בערעור - 85 - דיון והכרעה - 86 - ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ - 94 - רקע עובדתי - 94 - פסק דינו של בית הדין האזורי - 95 - טענות הצדדים בערעור - 96 - דיון והכרעה - 97 - אחרית דבר - 102 - השופטת סיגל דוידוב-מוטולה - 107 - סגן הנשיאה אילן איטח - 152 - השופטת לאה גליקסמן - 156 - השופט רועי פוליאק - 160 - השופטת חני אופק-גנדלר - 170 - השופט אילן סופר - 180 - נציגת ציבור (עובדים) גברת יעל רון - 189 - נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ - 194 - סוף דבר - 198 - הנשיאה ורדה וירט-ליבנה פתח דבר לפנינו ארבעה ערעורים (ע"ע 15868-04-18, ע"ע 12372-04-18, ע''ע 34665-10-17, ע''ע 7338-10-17) שהם שלושה תיקים (גבריאל כותה – עיריית רעננה, דן רבין – מדינת ישראל, זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ), העוסקים בשני מגזרים (הציבורי והפרטי), בהם מתעוררת שאלה משפטית אחת משותפת והיא הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו. נוכח חשיבותה של הסוגיה, ובשל היותה סוגיה עקרונית ביותר בתחום דיני העבודה, נדרש בית דין זה לדיון בשאלה בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור בהתאם לסעיף 20(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אם סבר המערער שעובד הוא, היה לו זמן די והותר להעלות דרישותיו בנושא זה, כפי שיש לצפות ממי שאמור לנהוג בתום-לב (דב"ע נד3-77/ רוטברג – תדיראן בע"מ [3], בעמ' 468 מול אות השוליים ד).מסקנת הדברים היא שגם אילו היה נקבע שהיו קיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה, דין תביעתו מושא ערעור זה להידחות בנימוק של חוסר תום-לב מובהק הגובר על דרישת הקוגנטיות.

ע''ע 34665-10-17 זאב לוי – זרעים גדרה בע"מ על דעת רוב חברי המותב: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון, יש לקבל את ערעורו של מר לוי בשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בנסיבות העסקתו.

זאת כנגד דעתם החולקת של הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין מר לוי לבין המשיבה.

עם זאת, על דעת כלל חברי המותב תוצאת הערעור היא כי מר לוי אינו זכאי לזכויות ממוניות כלשהן, וגם לא לפיצוי לא-ממוני ולכן תביעותיו הכספיות נדחות.

בהתייחס לנסיבות מסוג זה נפסק כי "עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעיסוקו כעצמאי בעסק זהה, צריך להצביע על סממנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעיסקו כעצמאי" (ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני נגד איתן אביב (29/6/00), סעיף 22 לפסק דינו של כבוד השופט רבינוביץ ופסק דינו של כבוד השופט אילן איטח בע"ע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ נגד שחר צרפתי (14.2.16)).

...

משזו המסקנה אליה הגעתי אין צורך להידרש לשאלה האם התובע הוכיח בפועל את עצם הוצאותיו הנטענות.

על כן, בהעדר הסכמה מפורשת אודות התשלום כאמור ובהעדר חיוב חוקי לשלם עבור אלה דין רכיב התביעה שעניינו החזר הוצאות רכב להידחות.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל התביעה מתקבלת בחלקה.

יחד עם זאת, כפי שנפסק בעיניין פלאי קרני [ע"ע (ארצי) 300064/96 פלאי קרני – האגוד הארצי למסחר בישראל, פד"ע לו 201 (2000)], "...עצמאי הטוען לפעילות כשכיר הנפרדת מעסקו כעצמאי בעסוק זהה, צריך להצביע על סימנים מובהקים המצביעים על העסקה נפרדת בלתי תלויה בעיסקו כעצמאי". בעיניין כותה הרחיבה חברתי הנשיאה בעיניין האופן שבו יש לבחון האם המועסק פעל ביחסיו מול המעסיק הנטען במסגרת עסק עצמאי משלו: "עסק – גם כמשמעו במשפט העבודה, מכיל מיגוון של דפוסים החל מעצמאי מובהק (למשל, בעל עסק המעסיק עובדים) וכלה - בנסיבות המתאימות - בעוסק יחיד שבכוח עבודתו מגולם העסק כולו.

...

כללו של דבר: בנסיבות המקרה, אין מקום לבחון אם יש לשלול את ההכרה במערערים כעובדי החברה בשל התנהלות הנגועה בחוסר תום לב. זכויות המערערים: לנוכח המסקנה אליה הגיע, בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בשאלות הטעונות הכרעה ובכלל זאת נסיבות סיום ההתקשרות בין המערערים לבין החברה, מהן נגזרות זכויותיהם לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות; מהות התשלום בסך של $15,000 ששולם לסובל עם סיום ההתקשרות והאם קיימת לו מניעה מהעלאת תביעות נוספות.

לפיכך, אין מנוס מלהחזיר את עניינם של המערערים לבית הדין האזורי לבחינת זכויותיהם של המערערים.

סוף דבר: הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עבודה בין המערערים לבין החברה.