(א 2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר - יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה.
הנאשם עצר לפני תמרור עצור, אך כאשר המשיך בנסיעה ופנה ימינה, פגע בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חציה.
"
בעפ"ת 25776-01-12 נאוה ביבר נ' מדינת ישראל, אף קבע בית המשפט המחוזי כי לעתים, בשל מיגבלת שדה ראיה, על הנהג לעצור פעם נוספת על מנת למנוע פגיעה:
"קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ובמיוחד הקביעה, כי על המערערת היה לעצור פעם נוספת כדי להטיב את שדה הראיה שלה מקובלים עלי ואיני רואה מקום להתערבות בכך. העובדה, כי נהג עוצר לפני קו העצירה אינה פוטרת אותו, במידת הצורך, לעצור פעם נוספת כאשר שדה הראיה מוגבל (בעיניין זה ראה גם תקנה 52(7) לתקנות התעבורה הקובעת, כי בהתקרב נהג למקום שבו שדה הראיה מוגבל, במידת הצורך עליו אף לעצור את רכבו)."
חמורים שבעתיים הדברים, כאשר המדובר בהסתרת חלק ממעבר החציה:
בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית קבע בית המשפט המחוזי:
"הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה"
בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון:
"ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מפניו, כשיודע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חצייה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין בטחון כי הולכי הרגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו"
מכל המובאות נמצאנו למדים כי לא תישמע טענת ההגנה על מיגבלה בשדה ראיה כפוטרת את הנאשם מאחריות למותה של המנוחה ודאי וודאי כאשר המדובר במעבר חציה.
...
בשאלת חסימת שדה הראיה נוכח קורות הרכב, אומר כי איני מקבלת טענה זו וזאת על בסיס שני אדנים: האחד, ייחודו המשמעותי של מעבר החציה בכביש; והשני, שאין בטענה זו כדי לפטור מאחריות.
"
בעפ"ת 25776-01-12 נאוה ביבר נ' מדינת ישראל, אף קבע בית המשפט המחוזי כי לעתים, בשל מגבלת שדה ראיה, על הנהג לעצור פעם נוספת על מנת למנוע פגיעה:
"קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ובמיוחד הקביעה, כי על המערערת היה לעצור פעם נוספת כדי להטיב את שדה הראיה שלה מקובלים עלי ואיני רואה מקום להתערבות בכך. העובדה, כי נהג עוצר לפני קו העצירה אינה פוטרת אותו, במידת הצורך, לעצור פעם נוספת כאשר שדה הראיה מוגבל (בעניין זה ראה גם תקנה 52(7) לתקנות התעבורה הקובעת, כי בהתקרב נהג למקום שבו שדה הראיה מוגבל, במידת הצורך עליו אף לעצור את רכבו)."
חמורים שבעתיים הדברים, כאשר המדובר בהסתרת חלק ממעבר החציה:
בע"פ 105/08 מדינת ישראל נ' אריק שטרית קבע בית המשפט המחוזי:
"הלכה פסוקה היא, כי חובת הצפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג. או אז, חובה על הנהג לצפות אפשרות שהולכי רגל אינם נראים ירדו אל מעבר החצייה"
בבש"פ 6616/99 בר נוף נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט העליון:
"ידיעת הנהג על כך שהנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מפניו, כשיודע הוא שבני אדם יורדים ממדרכות אל תוך מעברי חצייה לשם חציית הכביש, מצדיקה נהיגה זהירה עד כדי עצירה לפני המעבר, כשאין ביטחון כי הולכי הרגל "מוסתרים" לא ירדו לתוכו"
מכל המובאות נמצאנו למדים כי לא תישמע טענת ההגנה על מגבלה בשדה ראיה כפוטרת את הנאשם מאחריות למותה של המנוחה ודאי וודאי כאשר המדובר במעבר חציה.
" (ר' ע"פ 437/67 שאוזכר בע"פ 308/71, הרשקוביץ נ' מ"י, פ"ד כ"ה (2) 673); ואולם, בענייננו, לא זאת שבדיקת חישוביו ומימצאיו של ביה"מ קמא מראה שהושאר טווח מספיק (בין בקביעת הנתונים ובין בתוצאה), אלא שגם אילמלא נקט בדרך זו, לא היה מקום למסקנה אחרת מזו אליה הגיע.
מכל מקום, סבורני כי בשונה מתיקים אחרים בהם קיימת חשיבות מכרעת לחישובים אריטמטיים פרטניים, במקרה נשוא ענייננו די בעובדות המסגרת הכלליות שהוכחו ושילובן בנורמות המשפטיות הקיימות כדי להסיק את המסקנה כי אילמלא רשלנותו של המערער היתה התאונה נמנעת, כפי שיובהר להלן.
מכל המקובץ, אני מרשיעה את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.
