עסקת מכר זכויות ירושה בין אחים

אשר לטענה כי מעצם ייצוג הנתבע 1 בהליך ב-ת.א. 54689-09-16 עו"ד חלאילה, אחי הנתבעת 2, ידע או היה עליו לדעת אודות הסיכסוך בין האחים יורשי המנוח ועל קיומה של עסקה קודמת בנוגע למקרקעין לפיה רכש התובע מנתבע 1 זכויות במקרקעין, אציין כי עיינתי במסמכים בהליך ב-ת.א. 54689-09-16, ולא מצאתי בהם רלוואנטיות לענייננו.

התובע כן השכיל לרשום זכויות אלו, אותם רכש מיורש אחר, תוך שהוא מודע להסכמים בין היורשים ולעובדה שיורשים אחרים של המנוח ביצעו עיסקאות מכר מקרקעין באותן זכויות שירשו.

...

ואילו בסיכומיו צמצם התובע דרישתו וביקש כי יוצא צו המורה לרשום אותו כבעלים יחיד של שטח 231 מ"ר במקרקעין הנ"ל. כמו-כן, העובדה כי התובע בחר לנהל תביעתו רק כנגד יורש אחד ולא צירף כל הצדדים הרלוונטיים, גם היא פועלת נגדו ומלמדת שדין התביעה להידחות.

סיכום מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות משום שזו לא הוכחה כנדרש.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ לכל אחד.

בין השנים 1980–1982 מכרו חלק מהיורשים, בהם פאטמה סווילם (להלן: סווילם), את כלל זכויותיהם בחלקה לאחד מהאחים היורשים, וזה בתורו מכר את הזכויות בחלקה לעותר בהסכמים מספר, אשר נכרתו בשנים 1999 ו-2000.

בין לבין, התפתח סיכסוך משפטי בין העותר לבין יורשי החלקה באשר לקיום התחייבויות שונות בהסכמים למכירת הזכויות בחלקה לידיו.

ביום 18.11.2018, פנה העותר לאפוטרופוס לנכסי נפקדים פעם נוספת בבקשה לשיחרור הזכויות בחלקה המוקנות לו. בתגובת האגף לנכסי נפקדים במשרד האוצר לפניות אלו, מיום 20.11.2018, נכתב כי עיסקאות המכר להעברת זכויותיה של סווילם לאחיה, וממנו לעותר, בטלות לפי סעיפים 22–23 לחוק נכסי נפקדים.

...

לטענת העותר, על האפוטרופוס לנכסי נפקדים חובה להעניק לסווילם אישור בכתב שהיא אינה נפקדת, לפי סעיף 27(א) לחוק נכסי נפקדים, המורה בין היתר כי בנסיבות מסוימות, על האפוטרופוס לנכסי נפקדים להמציא אישור מסוג זה ל"אזרח ארצישראלי" (כך במקור – י' א'), שיצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ-ישראל "שלא בגלל פעולות צבאיות או מחשש להן". עוד טוען העותר כי לאור היחסים המדיניים והסכמים שונים שנכרתו בין ישראל לירדן – אזרחי ירדן אינם נפקדים עוד, ועל כן לא היה מקום להכריז על סווילם כנפקדת; כי במועד רכישת זכויותיה של סווילם היא לא הוכרזה כנפקדת, ועל כן העסקה שביצע תקפה; וכי בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שמלוא הזכויות בנכס היו בבעלות אביה לפני מותו, על האפוטרופוס לנכסי נפקדים לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 28 לחוק נכסי נפקדים ולשחרר את זכויותיה בחלקה אשר מוקנות לו. מנגד, לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות.

בנסיבות אלה, ומשבית המשפט המחוזי אישר את הטענה כי זכויותיה של סווילם בחלקה הוקנו לאפוטרופוס, יש ממש בטענת המשיבים כי העותר מושתק מלטעון את טענותיו בעניין זה – ואף בשל כך יש לדחות את עתירתו (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633–634 (2005); ראו גם: בג"ץ 1105/03 פאטמה נ' שר הפנים, בפסקה 8 (2.7.2006)).

זאת ועוד, טענת העותר שלפיה על האפוטרופוס לנכסי נפקדים להנפיק אישור המורה כי סווילם אינה נפקדת לפי סעיף 27(א) לחוק נכסי נפקדים – דינה להידחות בשל אי מיצוי הליכים.

סוף דבר – העתירה נדחית.

הנתבעים טענו כאמור, כי בכל מקרה וגם ע"פ העובדות הנטענות בתביעה, התביעה אינה מגלה עילה שכן ההסדר שנקבע בחוק המקרקעין לעניין זכות קדימה מצומצם מאוד ומוגבל רק למקרים המפורטים בסעיפים 101-99 לחוק המקרקעין שמקרה זה אינו נימנה עליהם: מאחר שמדובר באחיות, אין מדובר בזכות קדימה בין בני זוג (סע' 101) ואף לא קיימת זכות קדימה בין יורשים, אשר חלה בהתאם לסעיף 100 לחוק המקרקעין רק ביחס למשק חקלאי.

בתגובה לבקשה, הרחיבה התובעת את החזית והעלתה טענה שלא נזכרה בכתב התביעה כאילו לאחר פטירת ההורים, הוסכם בע"פ בין האחיות, כי ישמרו על הבית לנצח וכי ככל שמי מהן מעוניינת למכרו היא חייבת למכרו לאחת מהאחיות ולפיכך,לטענתה, גם בהתאם להסכמה זו, עומדת לה זכות קדימה.

אם כך- מה הסיבה לעיסקת המתנה שנתיים לפני פטירתה של האם ובעודה בחיים?? (ואם ההעברה לנתבעת 1 מצד האם והאחיות היתה לאור תרמית כאילו הדירה תשמש לצרכי הנצחה, מדוע נתבעת 3 נותרה בעלים ומכרה באופן עצמאי את זכויותיה לנתבע 5?).

...

בעניין דגן העסקה המדוברת עם המשיב נכרתה חודש בלבד לאחר רישום הצו, ועדיין מצא בית המשפט העליון לקבוע כי העיזבון חולק וסעיף 113 לא חל. קל וחומר במקרה דנא, כאשר הרישום הושלם בשנת 2003, והעסקאות המדוברות, למצער עם נתבע 5, נערכו שנים לא מעטות לאחר מכן (כאשר הראשונה שבהן בשנת 2019).

לסיכום משצו הירושה שניתן לפני עשרים שנה יושם וזכויות היורשות חולקו ונרשמו על פיו במרשם המקרקעין בשנת 2003 והתובעת לא פנתה במהלך כל השנים לערכאה המוסמכת בעניין חלוקת עיזבון האב המנוח, אין עוד רלוונטיות לסעיף 113 לחוק הירושה והוא אינו חל בעניינינו.

לאור כל האמור ובהיעדר עילת תביעה, אני מורה על מחיקת התביעה.

הם (התובעים) סגרו את העסקה מול המוכרים, ואביהם עבדללה רק שילם בעבור עסקת מכר זאת באמצעות העברת זכויותיו בחלקה 8 לידי המוכרים (עמ' 3 לפרו' שו' 22-31); תובע 2 (להלן: "איסמאעיל") לעומתו ציין כי "אבא שלי קנה את המקרקעין ונתן לי ולאח שלי. אני ואח שלי לא קנינו במישרין מאבו יוסף ופואד ורוזית (המוכרים – ח"ש) אבא קנה ונתן לנו. אבא נתן לי ולסולטאן להתחיל לבנות. הוא הרשה לנו לבנות... אין מיסמך בינינו לבין אבא על כך שנתן לנו את הקרקע הזו (חלקה 16 – ח"ש). הוא אמר לנו לבנות על האדמה" (עמ' 4 לפרו' שו'3-10).

במקרה דנן מקור המידע המרכזי של אסעד היה שיחותיו עם אביו אחמד כבנו הבכור, שמסר לו פרטים על עסקת החליפין, ואף נתן לו הוראות שאת חלקה 8 לרשום על שם פואד כחלק מחלוקת הירושה בינו לבין אחיו המנוח, אביהם של פואד ורוזית (עדותו עמ' 18 לפרו' שו' 4-5), דבר שבוצע בפועל (כפי שמלמד נסח רישום הסטורי של חלקה 8, שצורף לת/1).

...

הא ותו לא! במסגרת החלטתי בתום ישיבת יום 17.6.2021 הוריתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בו תהיה התייחסות למלוא טענות התובעים.

לכן אני מורה על ביטול יפוי הכח הבלתי חוזר מיום 18.3.2021 שחתמו פואד ורוזית לטובת רישום זכויותיהם בחלקה 16 על שם סעיד; הסעד המפורט בסעיף 10(ד) לעיל – דינו להתקבל, לאור כל המפורט לעיל.

לכן אני מורה כי על סעיד להימנע מעשיית כל שימוש ביפוי הכח, כהגדרתו לעיל, אלא אם כן הדבר יהיה בהסכמת כל יורשיו על פי דין (או צוואה) של עבדאללה ז"ל שתינתן בכתב; הסעד המפורט בסעיף 10(ה) לעיל - דינו להידחות, לאור כל המפורט לעיל.

לנוכח התוצאה – בה התקבלה התביעה בחלקה, אך הסעד העיקרי שהתבקש בה נדחה; ועל מנת להרבות שלום בין האחים, שכולם ילדיו של עבדאללה המנוח, ובמיוחד התובעים וסעיד, שוכנעתי שלא לעשות צו להוצאות.

חרף טענה זו, אשר לא נסתרה על ידי התובע, לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה לחלוקת השמוש שנעשתה בין חוסין לבדר (במובחן מחלוקה שנעשתה במקרקעין בשנת 1997 בין יורשי האחים)– כך שלא ניתן לקבוע כי ככל שהייתה לחוסין ובדר זכות בעלות בקרקע – זכות זו הייתה דוקא מוקצית לחוסין, וזה היה רשאי למכור אותה ללא הסכמת בדר – שותפו במקרקעין המשותפים (מושאע).

שנית, הסכם המכר מיום 1.3.1979 אשר הוצג על ידי התובע מעורר קשיים של ממש בקבלתו כראיה מספקת להוכחת עסקת מכר הזכויות הנטענת מהטעמים הבאים: ההסכם אינו נושא מספרי תעודות זהות של הצדדים לו, הוא לא נערך בפני גורם מאמת רישמי (לרבות בפני עורך דין ונוטריון) והתובע לא הביא לעדות כל גורם שהוא אשר היה עד לחתימת ההסכם, כמו גם לא הובאה כל ראיה שביכולתה לאמת אף את חתימתו הנטענת של חוסין על ההסכם (חתימה, לכאורה, באמצעות טביעת אצבע).

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים, בחנתי את המסמכים שהוגשו על ידם ושקלתי את טענותיהם, אני קובע כי התובע לא הוכיח, במאזן הסתברויות, את תביעתו, מכל אחד מהטעמים הבאים, קל וחומר מצירופם יחדיו: ראשית, התובע לא הוכיח את זכותו של חוסין בקרקע אשר נמכרה, לפי הטענה, על ידו לסאלח.

מכל מקום בעניינו, אני סבור, כאמור לעיל, כי התובע לא הוכיח את תביעתו גם במאזן הסתברויות, כך שקל וחומר שהוא לא הוכיח את תביעתו בנטל הוכחה מוגבר.

סוף דבר התביעה נדחית.