על פי הנטען בו, המערער רכש יחד עם דודו רכב מסוג פג'ו. בתאריך 5.6.05, יום לאחר רכישת הרכב, קיבל המערער את הרכב לידיו ונהג בו לבת-ים. באותו יום עצמו העמיס המערער בתא המטען סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל של כ- 20 ק"ג ברוטו (להלן: הסם) לאחר שהוציא אותו מאתר, שהיה ידוע לו, בבת-ים. לאחר מכן, נהג את הרכב למקום מסוים בבת-ים שם נטש אותו ובו הסם.
בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח-1988, ה"ח 242, 245 נאמר כי:
"בעוד שאיום עונש המאסר לתקופה ארוכה אמור לשמש גורם מרתיע להיתנהגות פלילית, מוכיחה המציאות כי בעבירות סחר בסמים נחלש כוחו של אמצעי זה נוכח גורם הרווח, המאפיין את עבירות הסחר בסמים. כדי להיתמודד ביעילות עם סוג זה של עבירות, שרווחיהן קלים והיקפן גדול, מוצע לאפשר אמצעי לחימה שיפגע במוקד הכדאיות, חילוט הרכוש ששמש אמצעי לעבור עבירה, או שהושג כשכר עבירה או כתוצאה ממעשה העבירה. נקוי סוחר הסמים מרווחיו וממקורותיו הכספיים עשוי להוות מכשיר רב כוח במילחמה בסוחרי הסמים, המשחיתים את חלקת חברתנו ומסכנים את מרקמה החברתי. אכיפת החוק תוך שימוש באמצעי הענישה המקובלים עשויה אמנם להכביד על הפעילות העבריינית בתחום זה ולווסתה בצורה מוגבלת, אך כל עוד לא נפגם הכוח הכלכלי העומד ביסוד הסחר האמור, תהיה התוצאה יחסית ביותר ותתבטא בהסתלקות זמנית של המורשעים משוק הסמים, תוך שאחרים וחדשים תופשים את מקומם ומרחיבים את השורות. יש אפוא צורך בתפישה חדשה, שתתמקד לא רק בפרט העבריין אלא גם – ובעיקר – בבסיס הכלכלי המשמש מניע ודחף לאיום המתמיד על איכות החיים החברתית במדינה ומחוץ לה. על כן לוחמה יעילה צריך שתתמקד במקור העצמה הכלכלית ובבסיס המימון של עיסקאות הסמים."
סעיף 36 יצר, כאמור, חזקה שמעבירה את הנטל הטקטי אל כתפו של עבריין, בפניו פתוחה הדרך להוכיח כי האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים או כי הרכוש הגיע לידיו שמונה שנים מיום שהוגש כתב האישום או כי מדובר ברכוש של אדם אחר שאיננו נזכר בפיסקה א. לענייננו, מדובר בסכום כסף שנימצא בחשבונו של המערער.
...
יחד עם זאת, נראה לי כי אל הנטל הנ"ל ניתן להתייחס כאל "נטל רדום" עד אשר יעיר אותו הנידון (לענייננו המערער) מתרדמתו.
סעיף 213(3) לחסד"פ מקנה לערכאת הערעור את הסמכות "ליתן בקשר לפסק הדין כל החלטה אחרת, שהערכאה הקודמת היתה מוסמכת לתיתה". בנסיבות שנוצרו, וכאשר הטענה עלתה לראשונה בפנינו, נראה לי כי הדרך הנכונה תהיה לעשות שימוש בסמכות שהוקנתה לערכאת הערעור ולומר את דברינו בהתבסס על הראיות בתיק ואשר אליהן הופנינו על ידי הצדדים.
סוף דבר, אציע לחברותי שלא להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בנושא החילוט.