כפי שנאמר לעניין זה בע"א 7113/11 עיזבון המנוח עפיף מוחמד ביאד נ' עיזבון המנוח חוסני אחמד לחאם (פורסם במאגרים, 27.2.14) (להלן: "עניין לחאם"), פסקה 11, כך:
"11. הילכת גנז קבעה לה את מקומה בכותל המזרח בדיני הקניין בכלל ובדיני עיסקאות סותרות בפרט. עם זאת, עיון זהיר בפסק הדין מעלה כי קיימת משרעת של דיעות בין השופטים... בשאלה האם אי רישום הערת אזהרה בעיסקה הראשונה מביא לעדיפותה של העסקה השנייה בזמן... הינה כי כן, הזרם המרכזי בפסק דין גנז הוא כשיטת הנשיא א' ברק, לפיה החובה לרשום הערת אזהרה מבוססת על עקרון תום הלב, תוך בחינת כל מקרה לגופו.".
יחד עם זאת, יש לציין כי לא בכל מקרה שבעל העסקה הראשונה לא רשם הערת אזהרה, ייחשב הדבר כחוסר תום לב מצידו.
...
באשר לטענה כי בייפוי הכוח הבלתי חוזר צוינה העברה של 400 מ"ר מחלקה 74 ללא התייחסות לחלקה 73, אני סבורה כי לא די בכך כדי להוכיח ידיעה של סבאח על עסקת המתנה.
לפיכך, אני נעתרת לסעד זה.
הסעדים שהתבקשו על ידי הבעלים הרשומים (נתבעים בשלושת התביעות):
הבעלים הרשומים, נתבעים בשלושת התביעות כמפורט לעיל, עתרו בסיכומיהם לסעדים הבאים:
"לקבוע כי ניכר העדויות עומד בסתירה מהותית למסמכים ובראשן התכנית לפיה נקבעו מגרשים, טב/2717, וכי התכנית ברורה ומחייבת ובידיעת כל המעורבים שבדרך זו או אחרת הסתמכו עליה בהסכמים שערכו".
"לקבוע כי זכויותיו של מר עמאר בהתאם לתכנית איחוד והחלוקה, טב/2717, והתשריט שאושר על פיה, חט/3554, מהוות 3 השלמות במספר מחלקה 73 לחלקה 74 וכי אין עוררין על חלוקה כפי המתבטא בתכניות והתשריט כאמור על פיהן.".
מדובר בסעדים הנוגעים להליכי תכנון וממילא הסמכות העניינית הרלוונטית לעניינים מסוג זה אינה מסורה לערכאה זו, ואף אין המדובר במסגרת הדיונית המתאימה.
כך, בכל הנוגע לסעד המבוקש ביחס לתכנית אינני סבורה כי יש מקום למתן סעד מסוג זה. אף ביחס לבקשה לקבוע קביעות ביחס לזכויותיו של עומר בהתאם לתוכנית איחוד וחלוקה, אינני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה זו. עוד יצוין כי מדובר בבקשה של הנתבעים, שככאלה אינם זכאים לסעד מסוג זה. ככל שביקשו הנתבעים לקבל סעד ביחס לשאלה ממי נעשו השלמות לפי תכנית איחוד וחלוקה, היה על בעלי הזכויות לנקוט הליך מתאים שבמסגרתו יעתרו לסעד מסוג זה תוך צירוף כלל הצדדים הנדרשים לעניין זה.
עוד פירטו הבעלים הרשומים בסיכומיהם את עמדתם ביחס להתחייבויות הנוגדות שבמחלוקת וביקשו כי בית המשפט יורה על ביטול הסכם המתנה בין מחמוד לבין אימאן, ולקבוע כי אין לו תוקף מחייב.
לנוכח המסקנות אליהן הגעתי כמפורט בפסק הדין אינני נעתרת לבקשתם זו.
הוצאות משפט
לנוכח התוצאות אליהן הגעתי ומשעה שמדובר בהתנגשות שבין התחייבויות נוגדות במקרקעין, שבעטיין נקלעו התובעים בשלושת ההליכים (סבאח, אימאן, וריאד) לתאונות המשפטיות שהן מושא המחלוקת, לא מצאתי לחייב את סבאח, אימאן, וריאד, בהוצאות משפט.
