כך נשלחה הפנייה הנוספת לעריית תל אביב-יפו:
"[בהתחלה] כלל לא רצו [בערייה] לתת לי מידע כי [הנתבע] לא היה רשום [כמחזיק בנכס]. אחר כך אני מילאתי [שוב את טופס-הפנייה לעירייה]. כשנתת לו [בא-כוח הרוכשות לעורך-הדין רוטברט] את מספר ה[לקוח,] מילאתי [את המספר בטופס-הפנייה, ששלח בשעתו עורך-הדין רוטברט לעירייה] ואני בכתב יד שלי הקפתי [את המספר] בעיגול, שידרתי שוב לעירייה. 'מספר לקוח', זה בכתב יד שלי. 'גוש חלקה' מתחת – לא כתב יד שלי. [שלחתי את הפנייה הנוספת לעירייה בחודש] מאי 2019, משהו כזה, אמצע 2019" (פרוטוקול, בעמ' 50, ש' 9-4; עמ' 52, ש' 27-19).
במירשם-המקרקעין ניתן היה לרשום, לכל היותר, הערת-אזהרה על המקרקעין, המבטאת את עסקת-המכר הנדונה והדבר נעשה.
בלשונו של עורך-הדין רוטברט: "היה ברור שהטאבו זה הליך של שנים. הראיה[:] גם היום לא רשום עדיין הבית המשותף, אי אפשר היה [לרשום את הנכס קודם לרישומו של בית משותף] וכבר אז [בעת קשירתו של הסכם-המכר] היה צפוי שזה יהיה הליך נורא ארוך עד ש[הנכס] יירשם [במירשם-המקרקעין]" (פרוטוקול, בעמ' 61, ש' 18-16).
...
ההסכם קוים במועד
לא זו בלבד שלגופן של הפעולות, שנקט המוכר, לא מצאתי כי הוא הפר את התחייבותו שלפי הסכם-המכר, אלא ששוכנעתי לקבל את טענת-ההגנה כי ההסכם לא הופר אף מבחינת-המועד שבו ננקטו אותן פעולות.
התביעה בת"א 2401-03-19 נדחית, אפוא, על עילותיה ועל שני סעדיה הכספיים.
למסקנה זו בדבר הסכמה לשינוי, עקרוני, מהוראותיו של ההסכם, לא מצאתי אחיזה.
לאמוֹר, מר פינקלשטיין, ששעה לייעוץ מקצועי בעניני-דיווח לרשות-המסים, נעתר לבקשתו הקונקרטית של המוכר לשלם את מרכיב-המע"מ לידיו מתוך חלקה של רוכשת זו בתמורה החוזית.