ענישת העובר עבירות הקשורות למע"מ

עובר לטיעון לעונש הובהר כי אין ביכולתו של הנאשם לעמוד בתנאי ההסדר שהוצג וכל אחד מהצדדים טען כמיטב שיקול דעתו.

ראו מיני רבים, ע"פ 2363/12 עיזבון המנוח יהושע שלוש נ' מדינת ישראל, פס' 9 (5.3.2013): "אין צורך להכביר מילים אודות חומרת המעשים שנועדו להונות את רשויות המכס ומע"מ, והנזק הרב שעבירות כגון דא טומנות בחובן לכלכלת המדינה, ולמגוון ההיבטים החברתיים הנוגעים בנטל תשלום המיסים. עבירות אלו הן בבחינת שליחת-יד לקופה הציבורית ופגיעה במשק המדינה, יש בהן כדי לשבש את מנגנון גביית המיסים ולערער כפועל יוצא מכך את אמון הציבור בערך השויון בנשיאה בנטל המיסים... מכאן, כי בעבירות כלכליות ובעבירות מס... גובר משקלו של האנטרס הצבורי בהחמרה בענישה... הדברים נכונים במיוחד כאשר נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות, שהשימוש בהן הפך זה מכבר למכת מדינה". בחינת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים לעניינינו מלמדת על מגמה ברורה של החמרה והכבדת היד על עברייני המס.

קביעת העונש בתוך המיתחם לא מצאתי כי קיימים שיקולים לסטייה מהמתחם לקולה או לחומרה לפיכך יש לקבוע עונשו של הנאשם בתוך המיתחם תוך היתחשבות בנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין) כדלקמן: הנאשם, יליד 1971 נשוי ואב לשלושה ילדים ממערכות יחסים שונות, מאז שיחרורו הוא שומר על יציבות תעסוקתית מועסק בחברת א.א. לוי אפרים בע"מ. נתתי את הדעת לקושי הממשי, האישי, הכלכלי והרגשי למשפחתו של הנאשם, ככל שייגזר עליו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.

...

תוצאה אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר.

אם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מידי; על הנאשמת אני גוזרת קנס סימלי בסך 100 ₪.

בכל הנוגע לקביעת מיתחמי ענישה, מהפסיקה עולה כי הן בעבירות מע"מ, הן בעבירות מס הכנסה, תחתית מיתחם הענישה נקבעת באופן תדיר על מאסר על תנאי, גם כשמדובר בקביעת כלל העבירות כארוע עונשי אחד (ראו לדוגמא בקשר לעבירות מע"מ עניין אבו הלאל).

עובר למועד הגשת כתב האישום המתוקן 2 מסר הנאשם את סכומי הדוחות המדויקים, וכתב האישום תוקן בהתאם.

...

בהקשר זה יש לציין כי מתגובת הכנ"ר לתיק (על גביה החלטתי מיום 2.3.2021) עולה כי בעניינה של הנאשמת ניתן צו פירוק ביום 13.9.2018 והכנ"ר מונה כמפרקה (פר"ק 40494-05-18).

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1: מאסר בפועל לתקופה של 45 יום שירוצה בדרך של עבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות, באגודה למען החייל – בית החייל, רח' רוקח 121 ברמת גן. הנאשם יתייצב ביום 9.1.2022 בשעה 08:00 במפקדת מחוז מרכז, יח' עבודות שירות, רמלה.

על הנאשמת 2 אני גוזרת קנס סמלי בסך 1 ₪.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודו הנאשמים, עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום, בחודש אוקטובר 2013 לערך, יצא סניף הגליל חיפה של בנק לאומי (להלן: הבנק) בהצעה למתן הלוואה בסכום של 100,000 ₪ בתנאי החזר נוחים, לכל מי אשר יפתח חשבון בבנק ויעבירו משכורת לאותו חשבון (להלן: ההלוואה).

לגבי הנאשם 2, הפניתה המאשימה לרישום הפלילי, לחובתו 6 הרשעות קודמות, בין היתר גם בעבירות רלוואנטיות מאוד לעבירות בהן הורשע בתיק זה. וכן, הפניתה לכך שהנאשם 2 ריצה עונש מאסר בפועל, למשך 18 חודשים בגין עבירות הקשורות לחוק המע"מ. עוד ציינה המאשימה כי בתאריך 13.7.12, נידון הנאשם בבית משפט השלום בתל אביב בעבירות של קבלת דבר במירמה, היתחזות לאחר והוצאת צ'ק ללא כסוי, בהסדר טיעון, והוחלט כי עונש המאסר על תנאי יוארך לתקופה של שנתיים ואילו על הנאשם 2 יוטלו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, ואילו הנאשם 2 ביצע את העבירות בתיק זה, בתאריך 20.6.14, כשבוע לאחר סיום תקופת התנאי מהתיק הקודם.

...

על כן, סבורני כי על התמהיל הענישתי של כ"א מהנאשמים, להכיל התחשבות בכל הפרמטרים שצוינו לעיל, תוך התחשבות בנסיבות ביצוע העבירות, העובדה שמדובר במעשה מרמה בסניף אחד, באירוע אחד, בנסיבותיהם האישיות של כ"א מהנאשמים, בעברם, במעשיהם לצמצום הנזקים שגרמו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 8 חודשי מאסר בפועל 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. אני מחייב את הנאשם לשלם פיצוי בסך 100,000 ₪ לבנק לאומי סניף הגליל חיפה.

אני גוזר עליו קנס בסך 5,000 ₪ או 3 חודשי מאסר חלף הקנס.

גזירת העונש המתאים לנאשם 1 כאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין, עובר לגזירת העונש המתאים לנאשם, בית המשפט ישקול את הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות.

בעיניין זה, נתתי דעתי לכך שהנאשם 1, הודה במיוחס לו, הביע חרטה על מעשיו והביא לחסכון ניכר בזמן שפוטי יקר; ולעברו הפלילי (ת/2), הכולל 13 רישומים פליליים בין השנים 2002-2018 במגוון עבירות ובהן, איומים, ניסיון היזק לרכוש במזיד, פגיעה בשמורת טבע/גן לאומי מוכרז, הפרעה לעובד ציבור, אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, הזנחת קטין תקיפה הגורמת חבלה ממש בבן זוג, היתנהגות פרועה במקום צבורי, הדחה באיומים ובכוח, ועבירות מע"מ בגינן הלה נידון לעונשים במנעד רחב ואף הספיק לרצות בעברו עונשי מאסר בפועל.

...

מכל המקובץ לעיל, הריני גוזרת על הנאשמים, את העונשים הבאים: על הנאשם 1: מאסר מותנה למשך 3 חודשים, אשר יופעל אם תוך תקופה של שנה מהיום, הנאשם יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע.

הוא אמור אך לבחון אם נפל פגם משפטי בשקול הדעת של הרשות, כגון שקילת שיקולים זרים או פגם של חוסר סבירות (ר' בג"ץ 3017/05 חברת הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה הארצית לתיכנון ובניה (2011); בג"ץ 4140/95‏ סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ (1999); בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור (1980)).

כנדרש מכך, וכהוראת סעיף 23(א)(1) לחוק, עוסק עובר עבירה וצפוי לעונש אם "עשה דבר העלול להטעות צרכן בנגוד להוראות סעיף 2". סטנדרד ההיתנהגות הנידרש בהוראת סעיף 2(א) סטנדרד גבוה הוא מן המקובל בהוראות חוק אחרות.

בעיניין שי קניה יפה דלעיל, הבחין בית המשפט (חברתי כב' השופטת כרמית בן אליעזר), בין מקרים בהם מחליט הממונה שלא לעשות שימוש בסמכות ההפחתה בשל שיקולים הקשורים במהימנות הדיווח או בתקפות מחזור העיסקאות הרלוואנטי לבין שיקולים הקשורים בנסיבות ביצוע ההפרה (הקפן, חומרתן וכיו"ב).

...

עוד שוכנעתי כי המערער עמד לכאורה בתנאי נוהל "דרישות למילוי סעיף 5 לתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי), התשע"ה-2014", אשר קבע מהי הפרוצדורה ומהם המסמכים הנדרשים להגשה במסגרת בקשה להפחתה מכוח תקנה 5.

כללו של דבר, החלטת הרשות שלא להיעתר לבקשת המערער להפחתה מכוח תקנה 5 לתקנות ההפחתה סבירה ומידתית בנסיבות העניין, ולא מצאתי להתערב בה. סוף דבר הערעור ביחס להפרות בדבר חובת הגילוי אינו מתקבל והעיצום הכספי שהוטל בגין אותן הפרות יותר על כנו – 7000 X 46 = 322,000 ₪.

בקביעת שיעור ההוצאות ושכר הטרחה הבאתי בחשבון את העבודה שהערעור נדחה ברובו, את פרק הזמן שארך, את מספר הדיונים שהתקיימו ואת המשאבים שנדרשו לניהולו.