לפיכך, על מנת להגן על נפשם הבלתי בוגרת של קטינים המצויים בעיצומו של תהליך התבגרות, וכן למנוע פגיעה בערכים המוגנים שלעיל, נקבע איסור פלילי על קיום יחסי מין בהסכמה ביחס לקבוצת גיל זו. לנוכח החשיבות שבהגנה על חוליה חלשה זו, ופוטנציאל הפגיעה הקשה בהם, קבע המחוקק את עבירת הבעילה בהסכמה כעבירת פשע שהעונש המרבי לצדה עומד על חמש שנות מאסר.
פסק הדין השני אליו היפנה הסניגור, ת"פ (שלום ת"א) 49350-06-14, דן בשתי עבירות בעילה אסורה בהסכמה וכן בעבירת מעשה מגונה בהסכמה אשר בוצעו תוך ניצול יחסי מטפל-מטופל.
למעשה, הנאשם לא עבר במשך שנים מאז ביצוע העבירות כל נסיון לבחון את הרקע שהביאו לבצע את המעשים הנלוזים בהם הורשע, בין אם טפולי ובין אם אחר, ולא הצביע על ראשית הפנמה או הבנה של הפסול שבמעשיו.
...
בהתאם לעקרון ההלימה המנחֶה, בהתחשב במידת אשמו של הנאשם, בחומרת מעשיו בנסיבותיהם, בערכים המוגנים שנפגעו ובמידת הפגיעה הגבוהה בהם, בפסיקה הנהוגה, ותוך מתן דגש על מידת הנזק שנגרם לקטינה - אני קובע כי מתחם הענישה במקרה זה נע בין מאסר למשך 20 חודשים ועד ל-60 חודשים, לצד מאסר מותנה ופיצוי.
בנסיבות אלה, כאשר לא ניתן משקל לחובת הנאשם בשל הנתונים כאמור, ולאור סוג העונש שיש להטיל עליו, לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם לקבלת הערכת מסוכנות בעניינו (ראו לעניין זה, רע"פ 5606/19 פלוני נ' מדינת ישראל (5.9.2019)).
עוד נקבע, כי מצוקה כלכלית של המורשע או של משפחתו, אינה מהווה שיקול בעת קביעת פיצוי לנפגע עבירה במסגרת הליך פלילי (ע"פ 990/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 47 (30.11.2022)).
לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר למשך 40 חודשים.