ענישה על עבירת ריבוי נישואין

. להרחבה על הראציונאל העומד בבסיס האיסור על העבירה, הפניתה התביעה לדו"ח מסכם של הצוות הבין משרדי להתמודדות עם השלכותיה השליליות של הפוליגמיה, יולי 2018 (עמודים 48-49) (להלן: "הדו"ח הבין-משרדי"), הפניתה להנחיית היועמ"ש ולעולה מפסיקת בתי המשפט במהלך השנים מאז חקיקת האיסור ועד לפסיקה האחרונה של בית המשפט המחוזי בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 11731-04-22 עיד אבו סבילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.06.2022), שם חוזר ועומד בית המשפט על חומרת העבירה ומטרת הענישה המחייבת מאסר בפועל, תוך שציין כי בהיתחשב בפרק הזמן שעבר מאז החלה האכיפה בעבירה זו ועל מנת לגרום להרתעה אפקטיבית מפני ביצוע העבירה, שרווחיה בצדה, "יש מקום לשקול החמרה של ממש בענישת נשואי ביגמיה חדשים". נטען כי נוכח הפגיעה החמורה של הנאשם בכבודה ומקומה של האשה לרבות בכלל הערכים המוגנים, הרי שלאור פסיקת בתי המשפט במקרים דומים, ובעיקר קביעות בית המשפט המחוזי בעיניין אבו סבילה, מיתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם בנסיבות ביצוען צריך לנוע בין 10 – 20 חודשי מאסר בפועל.

העונש החמור הקבוע לצד עבירת ריבוי נישואין, 5 שנות מאסר, מדבר בעד עצמו ומלמד על הפסול שהחברה בישראל מייחסת לעבירה אשר נוכח מהותה וחומרתה מחייבת כבר שנים רבות את מיצוי הדין עם מבצעיה כך שגם אם מדובר בנאשמים נעדרי עבר פלילי קודם שאורח חייהם בתחומים שונים הנו נורמאטיבי, האנטרס הצבורי ושיקולי הרתעת הציבור מחייבים כי ריצוי העונש יהא במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

...

כאן המקום לציין כי שירות המבחן פרט ובהרחבה בקשר עם ההליך הטיפולי שעבר הנאשם במסגרת הרשות לשיקום האסיר, ובתוך כך גם ציין בדיקתו בקשר עם ההליך הטיפולי אל מול מספר גורמים בשב"ס. דווקא ההגנה היא זו שלא הגישה מסמכים הנוגעים לדיון שהתקיים במסגרת וועדת השחרור של הנאשם, לא כטענתה כי הוגשו במזכירות ביום הדיון בטיעונים לעונש שהתקיים ביום 3.1.23 וגם לא לאחר החלטתי מיום 12.1.23 בה הסבתי שימת לבו של ב"כ הנאשם בעניין, והגם שכך לא הוגשו מסמכים בקשר עם וועדת השחרור.

סוף דבר מכלול הנסיבות והשיקולים שהובאו לעיל לרבות מכלול התופעות השליליות הקשות הנובעות מעבירה הביגמיה, מצדיקים ענישה ברף הגבוה של מתחם הענישה כעתירת התביעה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בית משפט השלום בחן את האפשרות להמנע מהרשעתו של המבקש בדין, אך לאחר שיישם את המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: הילכת כתב), הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על כך. במסגרת גזר הדין, עמד בית משפט השלום על מדיניות הענישה המקובלת בעבירות של ריבוי נישואין, אשר על דרך הכלל, גוררת עונש מאסר לריצוי בפועל.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

עונשו של המבקש איננו סוטה ממדיניות הענישה בעבירות של ריבוי נישואין (ראו והשוו: רע"פ 664/11 מועד נ' מדינת ישראל (24.1.2011); רע"פ 10833/05 ‏דבס נ' מדינת ישראל (23.11.2006)), ולפיכך דין הבקשה להידחות.

על כך כבר עמדו הערכאות הקודמות בהחלטותיהן, ואין בידי לקבל את טענותיו של המבקש.

לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

העירעור נדחה ונקבע: "עבירת ריבוי נישואין הנה עבירה חמורה שהמחוקק קבע בצידה עונש מירבי של 5 שנות מאסר, בכך הביע המחוקק את עמדתו כי יש להתייחס בחומרה כלפי מבצעי עבירה זו. מוסד הנישואין המונוגמי הנו אחד מיסודות הסדר הצבורי במדינת ישראל, ובאיסור נשואי ביגמיה יש מגמה חברתית חשובה להגן על האשה הראשונה". בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון (רע"פ 5538/06, מיום 30.07.07) – נדחתה.

הנאשם על פי דבריו הוא ידע כי מדובר בעבירה על פי חוקי מדינת ישראל אך בחר שלא לפעול על פי החוק ולבכר את ההיתר שמעניק לו הדין השרעי בריבוי נישואין.

...

הערעור נדחה ונקבע: "עבירת ריבוי נישואין הינה עבירה חמורה שהמחוקק קבע בצידה עונש מרבי של 5 שנות מאסר, בכך הביע המחוקק את עמדתו כי יש להתייחס בחומרה כלפי מבצעי עבירה זו. מוסד הנישואין המונוגמי הינו אחד מיסודות הסדר הציבורי במדינת ישראל, ובאיסור נישואי ביגמיה יש מגמה חברתית חשובה להגן על האישה הראשונה". בקשת רשות ערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון (רע"פ 5538/06, מיום 30.07.07) – נדחתה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל ולאחר שניתן משקל רב לנסיבות הפרטניות המפורטות במסמך נ/1 מצאתי, כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בדומה לעניין עזאזמה הנ"ל. אשר על כן אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל.

על הצורך להתייחס בחומרה לעבירת ריבוי נישואין, היות והיא חותרת תחת יסודות הסדר הציבורי התקין בחברה נאורה, חזר שוב בית-משפט זה ב-ע"פ 338/74, כאשר המדינה ערערה על עונש של ששה חדשי מאסר, וקנס של 1,000 ל"י, שהוטלו על אדם שהורשע בעבירה של ריבוי נישואין, ובית-המשפט הגדיל במקרה ההוא את הקנס ל-4,000 ל"י ונמנע מלהגדיל את עונש המאסר רק מהטעם שהערעור התברר יום אחד לאחר שהמשיב שוחרר מריצוי עונש המאסר.

...

בפנינו טען עורך-הדין מועלם, כי בטיעונו בפני בית-המשפט המחוזי כפר בעובדות אשר בהן ראתה השופטת המלומדת את היסוד של מרמה כלפי המתלוננת וכלפי עורך-דין בן-מנשה, אך מאחר ומצאנו, כי בפרוטוקול בית-המשפט נרשם כי בא-כוח הנאשם-המערער בטיעונו לענין העונש אמר: "אינני חולק על עדות עורך-הדין. כנראה היתה תעודה מזוייפת, אך על אותו 'כנראה' התביעה לא יכולה להיבנות", ועורך-הדין מועלם טען בפנינו, כי נפלה טעות ברשום הפרוטוקול, וכי למעשה אמר, "אני חולק על עדות עורך-הדין שכנראה היתה תעודה מזוייפת", החלטנו בישיבתנו מיום 16.11.1977 לדחות את המשך הדיון למשך חודש ימים, כדי לאפשר לעורך-דין מועלם להגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לתיקון הפרוטוקול, ולהביא בישיבה הבאה את הוצאות הבקשה לידיעתנו, וזאת מבלי שהחלטה זו תפורש כרומזת לתוצאה הסופית.

בהחלטה זו נאמר, שאין להוציא מכלל אפשרות, בעיקר לאור דברי עורך-דין מועלם בטיעון לעונש-שהוא: "מבקש לא להתייחס למירמה והטעיה"-שנפלה טעות, ולכן נעתר בית-המשפט לבקשתו לתיקון הפרוטוקול כשלתיקון זה לא היתנגדה באת-כוח המשיבה; ויש אפוא לקרוא את הפרוטוקול כפי שבקש עורך-דין מועלם, היינו: "אני חולק על עדות עורך-הדין, 'שכנראה' היתה תעודה מזוייפת". לאור זאת נראה לי שצודק בא-כוח המערער בטענתו כי השופטת המלומדת לא היתה רשאית להסתמך בגזר-דינה על יסוד המרמה ועל עדויותיהם של עורך-דין בן-מנשה ושל המתלוננת, וזאת מהטעם שההרשעה מבוססת רק על הודאת המערער בעובדות כפי שהובאו בכתב-האישום, ובהן לא נזכר יסוד המרמה, ומאחר ובא-כוח המערער בפירוש כפר בעדויות שנשמעו לענין המרמה, ולא נשמעו כל עדי הגנה.

המאשימה הפניתה לאסמכתאות הבאות: עפ"ג 11731-04-22 אבו סבילה נ' מדינת ישראל: בית המשפט המחוזי אישר את המיתחם הענישה של 7-18 חודשים כמתחם ראוי ועמד על כך שהענישה תבוצע מאחורי סורג ובריח, משום הצורך בהרתעה אפקטיבית מפני ביצוע עבירת ריבוי נישואין.

על השפעת מועד ביצוע העבירה על קביעת המיתחם כבר נכתב הן בערכאה הדיונית והן בבית המשפט המחוזי.

...

בית המשפט מעיר, בנוסף, כי גם מהבחינה העובדתית הטענה בדבר חריגות המצב היעדר קשר זוגי עם האישה הראשונה בעת עריכת הנישואין השניים כמו גם הסכמתה או העדפתה שלא להתגרש, דינה להידחות.

נוכח האמור לעיל אני סבורה כי טיעון המאשימה לעונש חמור מדי ואינו משקלל את מכלול הנסיבות העובדתיות שאינן שנויות במחלוקת.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל.