כב' בית המשפט העליון דחה את ערעורם וקבע: "היורה בנשק שבו מצויים אנשים, חייב להביא בחשבון כי כתוצאה ממעשה הירי, אף אם נעשה בפזיזות וברשלנות ולא מתוך כוונת מתכוון, עלולות להגרם פגיעות בגוף או בנפש ומעשה חמור כזה מחייב מענה עונשי הולם על דרך של מאסר בפועל".
ב"כ המאשימה טען כי מדובר באירוע חריג בנסיבותיו ולפיכך קשה למצוא פסיקה קונקרטית, אולם, מפסקי הדין שהציג במהלך הדיון ניתן ללמוד על מיתחם הענישה הראוי.
יפים במקרה שלפני דברי כב' בית המשפט המחוזי ב"ש בעיניין מויאל, בקובעו כי האנטרס הצבורי להטמיע נורמות זהירות ראויות בטיפול בכלי נשק ולהרתיע את הרבים, תומך אף הוא במסקנה כי יש להרשיע בעבירה מסוג זה.
בית המשפט לא ביטל ההרשעה, חרף העובדה כי הנאשם שם, הביע חרטה על מעשיו, לקח אחריות, נעדר עבר פלילי ובן 42, נשוי ואב לארבעה.
...
בנסיבות אלה ולאור כל האמור בהכרעת הדין, קבעתי כי "הואיל ובמשפט פלילי עסקינן, אני סבורה כי קיים ספק סביר וכי לא הוכח מעל לכל ספק סביר כי המנוח נפגע מהקליע שיצא מהרובה של הנאשם, ומשכך מצאתי כי יש להורות על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין". עם זאת, קבעתי כי אני רשאית להרשיע הנאשם על פי עובדות שהוכחו בפני בעבירה אחרת.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור במשך תקופה של 24 חודשים מהיום, עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין.
אני מורה לנאשם לבצע עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, על פי המלצת שירות המבחן מיום 5.2.13, במסגרת עיריית טבריה, במתנ"ס אופק בשיכון ג'.
המזכירות תשגר החלטתי לשרות המבחן.
