ענישה על זילות בית המשפט

הרקע לערעור בליבת הרשעתו של המערער מכתב אישי ששיגר לכב' השופט א' א' לוי, בעקבות דחיית עירעורו על הרשעתו בבית הדין הארצי על ידי בית המשפט העליון בעל"ע 3954/03, מכתב אותו חתם כעורך דין, על אף שהיה מושעה באותה עת. בנוסף כלל המכתב התבטאויות שיש בהם משום זילות בית המשפט וכן נקיטה של לשון איום והפחדה.

בית הדין המחוזי ציין כי הנאשם כבר הושעה לצמיתות בהליך קודם והשעייתו אושרה על ידי בית המשפט העליון בעל"ע 4/08, אולם על פי קביעתו, אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירות ומהשלכותיה של היתנהגותו הרצידיביסטית על העונש שראוי לגזור עליו.

...

בגדרי פסק הדין נדחה ערעורו של המערער על פסק דינו של בית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב (עו"ד רחל אביד – אב"ד; עו"ד דורון שמואלי – חב"ד; עו"ד גאולה רובין – חב"ד) בתיק בד"מ 97/08 (הכרעת דין מיום 2.8.2011; גזר דין מיום 21.5.2012).

סוף דבר, הקבילה הוגשה כדין לבית הדין במחוז בו היה המערער רשום.

בניגוד לחוסר סמכות עניינית, חוסר סמכות מקומית נתפס כפגם "טכני" (ראו דברי ההסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ג - 1963 הצעות חוק תשכ"ג 161, 197; ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 33 - להלן עניין פלוני) מסיבה זו גם כינה בית משפט מחוזי בחיפה טענה לחוסר סמכות מקומית "טענה פורמליסטית" (ע"פ (חיפה) 3468/03 מדינת ישראל נ' גב אלום מסכים (1996) בע"מ (לא פורסם)), והמלומד קדמי כתב כי "העדר 'סמכות מקומית' אינו מהווה, בסופו של דבר, 'פגם' הכרוך מטבעו בעיוות דין, אלא - 'תקלה' (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (חלק שני, כרך ראשון, תשס"ט) 1249). אכן, בפרט בהליכים פליליים והליכי משמעת בכללם זה, גם לטכני ולפורמלי יש חשיבות ומשקל - אך לא בכדי הטיל המחוקק הגבלה על העלאת טענת חוסר סמכות מקומית (סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982), וברי כי עוצמת הפגם שבחוסר סמכות מקומית אינה זהה לזו שבחוסר סמכות עניינית. גם לשכל הישר מקום בפרשנות". כאמור, אילו רצה המערער להוכיח, שמאז קביעת בית הדין המשמעתי במחוז תל-אביב, אותה אישר פסק הדין של בית המשפט העליון, לפיה משרדו או מקום מגוריו התנהל בכפר-סבא ואילו בכפר יהושע החזיק רק תיבת דואר השתנה המצב, היה עליו להציג ראיות חדשות לכך, כפי שהתאפשר לו במסגרת ההליך בבית הדין המחוזי.

המערער לא ערער בכתב הערעור ולו לחילופין, לא על עצם הרשעתו ולא על העונש שנגזר עליו ולפיכך אין מקום להתייחס לעניין זה. הערעור נדחה.

עוד נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לעובדה, כי המעשים המיוחסים לעורר בוצעו בעודו מרצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ובהיותו כפוף לצוו מבחן, וכן הוסיף, כי לחובתו של העורר 10 הרשעות קודמות, בגינן הוא ריצה, בין היתר, עונש מאסר בפועל.

וכפי שהבהיר השופט י' זמיר ב[בש"פ 507/00](http://www.nevo.co.il/case/5706764) מזרחי נ' מדינת ישראל (6.2.2000): "אם בית המשפט לא יקפיד עם נאשמים שהפרו את האמון שבית המשפט נתן בהם והרשו לעצמם לעבור עבירה נוספת לאחר ששוחררו מן המעצר, יהיה בכך, לא רק זילות בית המשפט, אלא גם משום פיתוי לעבריינים ובעקיפין אף עדוד לעבריינות. לכן, המסר צריך לצאת מבית המשפט חד וחלק: נאשם שעבר עבירה כשהוא משוחרר מן המעצר, וקמה נגדו עילת מעצר בדרך כלל לא יהיה ראוי לחלופת מעצר" (וראו גם, [בש"פ 7364/09](http://www.nevo.co.il/case/6102057) מדינת ישראל נ' אדרי (17.9.2009); [בש"פ 7073/15](http://www.nevo.co.il/case/20649721) הייב נ' מדינת ישראל (27.10.2015); [בש"פ 9566/16](http://www.nevo.co.il/case/21997477) מדינת ישראל נ' פלוני (13.12.2016); בש"פ 9825/16 אבו סבילה נ' מדינת ישראל (2.1.2017)).

...

במקרה דנן, הגעתי לידי מסקנה כי כל חלופת מעצר לא תסכון, לנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר לשלומו ולבטחונו של הציבור.

בנסיבות אלו, המסקנה המתבקשת היא, כי חרף המלצתו של שירות המבחן, אין בכוחה של כל חלופת מעצר לאיין או להפיג את מסוכנותו של העורר.

סוף דבר, הערר נדחה בזאת, והעורר יימצא במעצר עד לתום ההליכים בעניינו.

ב"כ הנאשם הלין כנגד אופן ניהול ההליך דנן וההליך הנוסף במקביל זה לזה, חרף קיומן של נסיבות דומות, כשלטענתו הדבר נעשה בכוונת מכוון, על מנת למנוע מן הנאשם את האפשרות לנהל הליך הוגן, "שכן לא ניתן להגיע לקיומו של מתוה של הסדר מותנה שעה שקיים תיק אחר תלוי ועומד בו זמנית". מכאן, עולה חשש מפני "כפל ענישה על ארוע שהוא ארוע אחד בסופו של יום". אין מדובר באדם שבבוקר בהיר החליט לצאת למאבק במערכת המשפט או בשופט כזה או אחר.

בית המשפט עמד על ריבוי האירועים, ריבוי הנפגעים, הבחין בין עבירה של העלבת עובד ציבור, שהעונש המירבי בצדה הוא 6 חודשי מאסר, ועבירה של זילות בית המשפט, שהעונש המירבי בצדה הוא שלוש שנות מאסר, וקבע מיתחם עונש בין 18-8 חודשי מאסר בפועל, בצרוף מאסר על-תנאי וקנס כספי בין 10,000 ₪ לבין 25,000 ₪.

...

בדומה לאופן קביעת המתחם, גם בשלב גזירת הדין החלטתי להתחשב במיעוט המקרים שנדונו עד כה בעבירות אלו, וליתן משקל רב מהרגיל לנסיבות העומדות לזכותו של הנאשם, תוך מתן דגש למהלך חייו הנורמטיבי.

משכך החלטתי למקם את עונשו אך מעט מעל תחתית המתחם.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בבצוע עבירות של זילות בית המשפט לפי סעיף 255 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) ואיסור פירסום דיון בדלתיים סגורות לפי סעיף 70(א)+(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

בסופו של יום, על רקע העובדה שאין כיום מחלוקת שמעשיו ונסיבותיו של המערער מחייבים השתת ענישה מאחורי סורג ובריח בשל כל השיקולים שנימנו בגזר-דינו של בית-המשפט קמא, וחרף העובדה שבית-המשפט קמא איבחן בין הפסיקה הקיימת לבין עניינו של המערער, הרי שנראה, כי בית-המשפט קמא החמיר עימו באופן שמחייב את התערבותנו, כך שעונש המאסר בפועל אותו ישא יעמוד על 10 חודשי מאסר בפועל.

...

הפרסומים כללו, בין היתר, את האמירות הבאות: "זה שופט שפסק בניגוד לחוקי מדינת ישראל.. שרמס את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו השפיל אותי איים עליי וגרם לניכור מערכתי פושע. זהו שופט אלים שהרס לי ולבני את החיים"; "שופט שקרן נוכל מושחת וסדיסט...תתפטר"; "השופט...הסדיסט, המופרך, חולה נפש, שצריך טיפול פסיכיאטרי..."; "השופט העבריין... אני מקווה...יישב שנים רבות בכלא כפושע נגד האנושות". "חלאת האדם השופט...זבל אנוש"; "חלאת אדם בדמות שופט...יושב על כיסא השיפוט שבעבריינות סדיזם שחיתות ופשע הפריד את בני ממנו על לא עוול בכפי"; "מערכת ביהמ"ש למשפחה ומשרד הרווחה מושחתים! השופט... מושחת"; "...המותב ששיקר וזייף את פרוטוקול הדיון...". נאמר כבר, שהמערער ובא-כוחו קיבלו את הצעתנו להפחית מתקופת עונש המאסר כך שזו תעמוד על 10 חודשים לנשיאה מאחורי סורג ובריח, הצעה שגובשה לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ הצדדים בשני דיונים, עיינו בכל הפסיקה שפורטה בגזר-דינו של בית-המשפט קמא ובפסיקה נוספת, וכן קיבלנו תסקיר עדכני בעניינו של המערער.

על כן, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שהמערער ישא עונש מאסר בפועל בן 10 חודשים (כשבינתיים סיים לשאת את עונש המאסר בעבודות שירות בהליך המקביל).

על חומרתה של נהיגה בפסילה עמד בית המשפט ברע"פ 8438/17 כיאל נ' מדינת ישראל (30.10.17) צוין בין היתר כי - "עבירה של נהיגה בזמן פסילה, מעבר לסיכון הרב הטמון בה, מהוה גם "התרסה בוטה כנגד שילטון החוק ויש בה זילות הוראות בתי המשפט". המאשימה עותרת למאסר בפועל שבין מספר חודשים ל-18 חודשים, פסילה שנעה בין 12 חודשים ל-48 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס בציינה כי המלצות תסקיר המבחן אינן הולמות את הפגיעה החמורה בערכים המוגנים, חומרת העבירות ועברו של הנאשם.

התסקיר ממליץ על ענישה שיקומית ועל הארכת המאסר המותנה על מנת שלא לפגוע בפרנסתו.

...

לפיכך אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 250 שעות של"צ, בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שרות המבחן.

אני מורה על חידוש עונש המאסר בן חודשיים כפי שנפסק על תנאי בתיק שמספרו: 297-01-18 מיום 13.12.20 בשנתיים נוספות.