ענישה על התחזות לרופא שיניים

סנגוריתו של המשיב טענה בפנינו, שמרבית הפסיקה במקרים דומים לגבי נאשמים שהתחזו בין אם לרופאים ובין לאחים מוסמכים, מצביעה על מדיניות ענישה אחידה שבה הוטלו מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ולא בכדי פירטה גם המדינה בסעיף 20 להודעת העירעור, גזרי דין שבהם הוטלו עונשי מאסר לריצוי בעבודת שירות.

בת"פ (שלום עכו) 20653-01-12 מדינת ישראל נ' מתתיה (31.12.13), הורשע הנאשם (שם) בעבירות של קבלת דבר במירמה, היתחזות כרופא, ושימוש בתואר רפואי וכן תואר דוקטור בנגוד לפקודת רופאי השיניים, בגין כך שהנאשם הפעיל בביתו מרפאה לרפואת שיניים והעניק טפולי שיניים בגין תשלום לאחר שהתחזה לרופא שיניים, חרף העובדה שלא סיים את חוק לימודיו ברפואת שיניים ולא קיבל דיפלומה המוכרת על ידי משרד הבריאות.

גם אם דומה שהענישה נוטה לקולא, הרי בהיתחשב במדיניות הענישה עליה הצבענו לעיל, ובהנתן העובדה שעד לארוע זה אין למשיב הרשעות קודמות, ושרות המבחן המליץ על ענישה שיקומית, אין מקום להתערבותנו בהחלטתו של בית-משפט קמא להסתפק בהטלת עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, כשרכיב ענישה זה אינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים מעין אלה.

...

כמו-כן סבורים אנו, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, שיש להעמיד את המאסר המותנה שהטיל עליו בית-משפט קמא על 9 (תשעה) חודשים, וזאת חלף התקופה שקבע בית-משפט קמא.

עוד ובנוסף, סבורים אנו, שראוי בנסיבות העניין להטיל על המשיב צו מבחן ל-18 חודשים בהתאם להמלצת שירות המבחן בתסקיר מיום 21.6.20.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים חלקית את ערעור המדינה, ודנים את המשיב לתשלום קנס בסכום של 30,000 ₪ או 180 ימי מאסר.

עילת התביעה היא פירסום שביצע הנתבע ביום 22/4/13 בעמוד הפייסבוק שלו בשפה הערבית הכולל עלבונות כלפי התובע דוגמאת מתחזה לרופא שיניים, זבל, נוכל, פולטיקאי כושל ושקרן, רמאי שלא מפסיק לידפוק ולגנוב מאנשים ועניים ונעל.

נטען כי סכום הפצוי המבוקש הנו מוצדק כפצוי עונשי מחנך ומרתיע, שיהיה בו כדי למנוע מצב ששמו של אדם יהיה הפקר.

...

כך בפרט כאשר נסיבות המקרה מוליכות למסקנה לפיה הותרת פסק הדין על כנו היא בלתי צודקת ומצדיקה בפני עצמה את הארכת המועד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי עלה בידי הנתבע לשכנע בדבר קיומה של אפשרות כי פסק הדין שיינתן לאחר שמיעת טענות שני הצדדים, עשוי להיות שונה משמעותית מפסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

אני מורה לנתבע להגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 23/4/14.

באשר לנסיבות הקשורות לבצוע העבירה יצוין, לחובת הנאשם, כי אין מדובר במעידה חד פעמית של הנאשם, שכן הנאשם העניק למתלונן, תמורת תשלום כספי, טיפולים שונים במשך תקופה ממושכת (במהלך השנים 2004 עד 2010), זאת בהציגו עצמו בכזב בפני המתלונן כרופא שיניים, ותוך שהתחזה לרופא שיניים והשתמש בתואר רפואי זה, כמו גם בתואר "דוקטור", מבלי שהיה מורשה לכך ושלא כדין.

ודוק, בת.פ.1561/08 בבימ"ש השלום בעכו מדינת ישראל נ' גאזי ריאן הושת על הנאשם, אשר הורשע בבצוע עבירות שעניינן היתחזות לרופא, עיסוק שלא כדין במקצוע הרפואה, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, תקיפה ומעשה פזיזות ורשלנות – עונש של מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, אשר נקבע כי ירוצה בדרך של עבודות שרות, זאת בצד רכיבי ענישה של מאסר על תנאי וקנס כספי (ניתן ביום3/7/11, פורסם בנבו).

...

סיכומו של דבר, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה על ידי הנאשם בדרך של עבודות שרות, כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות שרות, היינו ב"יד עזרה ושולמית" ברח' המלאכה 2 בכרמיאל.

אני דנה את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או עבירה של התחזות כרופא, עבירה לפי סעיפים 3(א) ו-52 לפקודת רופאי השיניים ויורשע בגין אחת מהן.

הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירה של היתחזות כמורשה לריפוי שיניים, לפי סעיפים 3 ו- 52 (א) לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש), תשל"ט – 1979.

סברתי כי ראוי להדגיש אינטרסים בענישת הנאשם בדמות הגמול הראוי לו שישקף את הוקעתם הנדרשת של מעשיו הפסולים וההרתעה המתבקשת לו ולשכמותו שתשקף חוסר כדאיות בעליל בבצוע העבירות כגון דא. אינטרס השקום בענישת הנאשם אינו עומד על הפרק נוכח בחירתו שלו והתנהלותו אל מול שירות המבחן.

...

לא התרשמתי כי עסקינן במקרה קל ערך מחד גיסא ובפגיעה כבדת משקל לנאשם בהינתן הרשעתו מאידך גיסא, כך שאני מרשיעו בעבירה בה הודה.

לאחר ששקלתי את כל אלו, נחה דעתי כי ראוי להשית על הנאשם את העונשים, כדלקמן – מאסר על תנאי - לתקופה של 5 חודשים.

כן, במסגרת טיעוניו לעונש בדיון שהתקיים ביום 27.12.2012 בת"פ 52797-01-12 הצהיר התובע כדלקמן: "באותו זמן שמע"מ כביכול טענו שאני מעלתי ועשיתי, מצבי היה, מגיש לבית המשפט, 1,600,000 ₪ חובות להוצאה לפועל...אני חי בשכירות...אני מרויח לחודש 8,000 ₪, ואני מפרנס יחיד, יש לי חייל, בת שהשתחררה משירות לאומי כרגע והתחילה ללמוד, ועוד בן קטן. אני נשוי, אישתי אינה עובדת..." (עמ' 5 ש' 23 לבימ"ש/1).

כן, למשל, כשנשאל על הרשעתו בפלילים בהתחזות לרופא שיניים, בחר להטיל את מלוא האשמה על משרד הבריאות וכדבריו: "במעבדת השיניים ניסו להשתיל לי ממשרד הבריאות ולנסות להכפיש את שמי ולעשות אותי לא בן אדם הכי נכון וטוב שיכול להיות... החליטו לקחת את רישיוני ולסגור את מעבדת השיניים ולא לעבוד במקצוע הזה ובתחום הזה..." (עמ' 41 ש' 17-22).

...

ואולם, לאחר בחינת מכלול הטענות וכן לאחר חקירת המומחית בפני ביהמ"ש, שוכנעתי כי אין בטענות אלו ממש, ואפרט: ראשית, במקרה דנן, מנסים התובעים לאחוז במקל בשני קצותיו: מחד, התובעים טוענים כי צוואת המנוח משקפת את רצונו של המנוח תוך הסתמכות והפנייה אל מסקנות חוו"ד הראשונה של המומחית מיום 1.10.2020 (סעיף 8 לסיכומי התובעים) ומאידך, טוענים כי אותה המומחית אשר הגיעה למסקנה הנכונה בחוו"ד הראשונה שגתה ואף התנהלה באופן לא מקצועי במסגרת חוו"ד המשלימה מיום 1.4.2021 כאשר בחנה את חתימות העדים על גבי הצוואה.

סיכומם של דברים, נוכח כל האמור לעיל, עולה בבירור כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה שהועבר לכתפיהם להוכחת מהימנותה של הצוואה ולא הצליחו להסיר את הספקות בנוגע לאמיתותה; ועל כן, דין עתירתם לקיום הצוואה להידחות מכל וכל.

סוף דבר: אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: התובענה לקיום הצוואה, נדחית.

נוכח התוצאה ובשים לב להיקף ההליך ומשכו, אני מורה כי התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך 50,000 ₪ ובאופן הבא: 25,000 ₪ לאוצר המדינה ו-25,000 ₪ לנתבעים 2-11.