ענישה מקלה על תקיפת שוטר בנסיבות מיוחדות

מטבע הדברים – כל מקרה נדון במסגרת נסיבותיו המיוחדות.

* ת.פ. 8324/04 – מחוזי באר שבע – מ"י נ' ציציאשוילי ושימשוילי – הנאשמים הורשעו בבצוע עבירות שעניינן תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה חמורה, הדחה בחקירה ואיום – נדונו לריצוי מאסר בעבודת שירות – 4 חודשים ו-6 חודשים, כך בעיקר לנוכח הצפי השיקומי.

במקרה זה נדחה ערעור המדינה בענין קולת העונש שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום, לאחר שתקף שוטרים וגרם להם לחבלות של ממש, תקף עובדי ציבור בבית חולים וגרם לחבלות של ממש וכן עבר עבירות נוספות כגון – השחתת ציוד בתחנת המישטרה.

...

בהתחשב בנסיבות, בהודאה, בחרטה, בחלוף הזמן, בעובדה כי תיק זה אמור היה להצטרף לגזר דין שניתן אך לאחרונה בעניינו של הנאשם אך משום מה לא צורף, לנוכח אופי האירוע – ספונטני/מתגלגל/מתדרדר, בהתחשב בכך שהנזק איננו ברף גבוה, לנוכח הבעייתיות הנטענת בהתנהגותם של הסוהרים כלפי הנאשם, מצבו האישי והמשפחתי של הנאשם, בעיקר בהתחשב בתוכנית השיקומית המיועדת לנאשם לאחר השחרור באופן המעלה אופק שיקומי, ולאחר ששמעתי דבריהם של ב"כ התביעה ושל הנאשם מוטל בזה על הנאשם עונש כדלקמן: א. מאסר לתקופה של 3 חודשים.

הערעור נדחה למרות שלחובת הנאשם היה עבר פלילי רלבנטי, שכלל עונש מותנה בן שלושה חודשים בעבירה שעניינה תקיפת שוטרים.

* ע"פ 49707-10-12 – מחוזי חיפה - בלוצה נ' מדינת ישראל (14.1.13), נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

אעיר, ביחס לפסיקה אותה הגיש ב"כ הנאשם, כי אכן ניתן למצוא מקרים בהם הוטלו עונשים מקלים על נאשמים שהורשעו בעבירות סמים.

עם זאת, רמת הענישה הנוהגת היא רק אחד מבין השיקולים בקביעת מיתחם העונש, והרף התחתון של המיתחם אינו אמור לשקף את גזרי הדין המקלים ביותר שניתנו בגין עבירות דומות, אלא את העונש הנמוך ביותר שראוי להטיל, בהיעדר נסיבות מיוחדות.

בשנת 2008 הורשע בשני הליכים בעבירות תקיפת שוטר, נהיגה ללא רישיון, היתנגדות למעצר ועבירת רכוש ונדון לשני מאסרים מותנים.

...

בהמשך לסיכום, נפגשו נאשם מס' 2 והסוכן בתחנת הדלק בשעה 15:12.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור על קולת העונש והעמיד את עונשו של המשיב על 22 חודשי מאסר.

בת"פ (מחוזי י-ם) 49353-07-21 מדינת ישראל נ' עומר גית (17.11.22), נגזר על הנאשם עונש של 32 חודשי מאסר לאחר שהוא הורשע בבצוע 4 עבירות של הישתתפות בהתפרעות, 2 עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, 2 עבירות של הפרעה לשוטר ועבירה של ניסיון תקיפת שוטר.

מיתחם העונש ההולם בהנתן כל השיקולים שהובאו לעיל, ובמיוחד, אך לא רק, בהנתן ריבוי האישומים וריבוי העבירות שביצע הנאשם, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם עומד בנסיבות העניין דנא על 4 וחצי עד 8 שנות מאסר בפועל.

...

מתחם העונש ההולם בהינתן כל השיקולים שהובאו לעיל, ובמיוחד, אך לא רק, בהינתן ריבוי האישומים וריבוי העבירות שביצע הנאשם, אני קובע כי מתחם העונש ההולם עומד בנסיבות העניין דנא על 4 וחצי עד 8 שנות מאסר בפועל.

ברם, אני סבור כי יש לתת משקל לגילו של הנאשם בשל הפגיעה הצפויה בו עקב עונש המאסר הממושך שאותו הוא ירצה, מטבע הדברים, באגף בטחוני, על כל המשמעויות הכרוכות בכך (ראו – ע"פ 8639/13 טרטיר נ' מדינת ישראל (17.3.14)).

לנוכח כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: 5 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם לפי רישומי שב"ס. 12 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יעבור עבירה שהיא בבחינת "מעשה טרור" כהגדרתו של מונח זה בחוק המאבק בטרור, או עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע, או עבירה של הצתה או ניסיון הצתה, או עבירת נשק.

קשת הענישה בפסיקה רחבה התלויה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ובפרמטרים שונים, ובעניינינו יש לבצע את ההבחנה הנדרשת לקולא ולחומרא: בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.22) היתקבל ערעור המדינה על עונשו של נאשם כבן 27 שנים נעדר עבר פלילי, שהורשע על פי הודאתו בעבירות של נשיאת נשק שלא כדין (אקדח חצי אוטומט, מחסנית וכדורים) לצד עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכניסה ושהייה בישראל בנגוד לחוק.

בית המשפט העליון קבע כי מיתחם הענישה הראוי לנאשם בגיר בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הצבורי נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בין סורג ובריח (לצד עונשים נלווים בדמותם של מאסר מותנה וקנס) וקבע אמת מידה מנחה לפיה באין נסיבות מיוחדות לחומרא או לקולא, יהא זה סביר להטיל על נאשם כאמור עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והוסיף כי "הענישה המחמירה והבלתי מיתפשרת כאמור צריכה לחול ללא סייגים על כל נאשם בגיר באשר הוא ...גם כאשר מדובר בעבריין צעיר שהסתבך לראשונה בפלילים ובקשתו לשקום כנה ... תקוותי היא כי אמות מידה אלה תנחנה את הערכאות הדיוניות באופן שיטתי , כך שמדיניות הענישה אשר נקוטה בידינו ביחס לעבירות נשק תיושם כהלכתה ובמלא עוצמתה ". על הנאשם נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל בת"פ (מחוזי חיפה) 19130-12-21, ומשערכאת העירעור אינה ממצה את הדין עם נאשם, הועמד עונשו של הנאשם על 28 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקת נשק שלא כדין ובעבירה של תקיפת שוטר.

בע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' מיכאל אדרי (22.2.07) היתקבל ערעור המדינה על קולת עונשו של נאשם אשר הורשע בעבירות של החזקת נשק שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

אינני מקבל את טענת הסנגורית כי העובדה שלא הוגש כתב אישום גם נגד אחיו של הנאשם הינה בבחינת נסיבה מקילה, שכן חזקה על המאשימה כי היתה פועלת גם נגד אחרים ככל שהיו בידיה חומרי חקירה המבססים סיכוי להרשעה.

אשר על כן, ולאחר שבחנתי הערכים המוגנים שנפגעו על ידי הנאשם ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנוהגת (לצורך כך עיינתי גם בפסיקה אליה הפנו באי כוח הצדדים), וענישה המרבית והמזערית הקבועה בחוק, מצאתי כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שביצע הנאשם, בנסיבות ביצוען, כולל מאסר בפועל הנע בין 54 לבין 72 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

סוף דבר, מכל הקובץ לעיל, ולאחר איזון בין השיקולים השונים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 58 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.

נטען, כי קיימת חומרה מיוחדת בכך שהמעשים בוצעו בעת שמדינת ישראל מתמודדת עם תקיפה מבחוץ.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת, הפניתה המאשימה למספר אסמכתות: עפ"ג 26998-04-22 מדינת ישראל נ' אבו היג'א – נאשם אשר הורשע בעבירות של היתפרעות, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והיזק בזדון ואיומים.

המדינה לא ערערה על קולת עונשו.

...

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן ובחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה מובילה למסקנה, כי מדובר בפגיעה בעוצמה בינונית וזאת בהתחשב בכך שהנאשם בחר להשתתף באופן פעיל בהפרות סדר, בתקופת לחימה שבה הרשויות פועלות לשמירה על ביטחון המדינה ואזרחיה בגבולות ונאלצות להקצות כוחות ומשאבים גם לשמירה על בטחון התושבים ועל הסדר הציבורי מפני אלימות מבפנים, היא בחירה הראויה לגינוי ולגבותה עונשית הולמת.

ובעניין זה יפים גם דברי בית המשפט העליון ברע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל הנ"ל: "הגם שהפגיעה בנפש לא התממשה בסופו של דבר, והנזק שנגרם ממעשיהם של המערערים ושותפיהם הסתכם בפגיעות ברכוש, אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים, ובוודאי שאין לזקוף זאת לזכותם, כפי שביקשו באי כוחם לטעון. אף השימוש באמצעים פרימיטיביים כביכול, בהם זיקוקים, בקבוקי תבערה ואבנים, לצורך השגת מטרותיהם של המערערים, אינו מפחית מעוצמת הנזק שאמצעים אלו עלולים לחולל. יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, ויריית זיקוקים, טומנים בחובם חומרה רבה, שכן הם עשויים לגרום פגיעות משמעותיות בגוף וברכוש, ואף לגרום לאבדן חיי אדם". ראו גם בעפ"ג 21523-08-15 מדינת ישראל נ' ענאתי: "לאחרונה אף קבע המחוקק הוראת חיקוק בעניינם של מיידי אבנים וחפצים לעבר שוטרים, העושים כן במטרה להפריע להם במילוי תפקידם, בהעמידו את העונש המקסימלי על חמש שנות מאסר (סעיף 275א לחוק); ואולם, מובן כי פסק-דין זה אינו מתייחס לתיקון החקיקתי. בנסיבות אלה, מתחם הענישה שביקשה המערערת לקבוע, מאסר בפועל בין שישה לבין חמישה-עשר חודשים, הולם בזיקה לנסיבות הספציפיות של האירוע. יצוין כי אילו נגזר הדין היום, בגין אירוע דומה שהיה מתרחש בימים אלו – הרי שבהתחשב במצב הנוכחי, בריבוי אירועי יידוי אבנים, התפרעויות ותקיפת שוטרים, היה אף מקום לקבוע מתחם ענישה גבוה יותר." בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת, כי במקרים דומים בהם נאשמים היו מעורבים בהתפרעות אלימה כלפי שוטרים, תוך השלכת אבנים, הוטלו, ככלל, עונשי מאסר.

לעניין שיקולי אחידות הענישה ראו, לדוגמא, רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל: "עיקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עיקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה... ... יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עיקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצידו יש ליתן את הדעת ליתר שיקולי הענישה". ראו גם ע"פ 8066/15 חנון נ' מדינת ישראל: "...מלאכת הענישה אינה בגדר הפעלת נוסחה מתמטית. כפועל יוצא מכך, אין בכוחו של עקרון אחידות הענישה להביא להטלה מכאנית של עונשים, תוך העתקה מנאשם אחד למשנהו, מבלי ליתן ביטוי הולם לעקרון הענישה האינדיבידואלית... ועוד יש להוסיף, כי עקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, איננו כלל שבלעדיו אַיןִ, ובמקרים המתאימים הוא ייסוג מפני עקרונות חשובים אחרים. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל: "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא". הנה כי כן, בהינתן דמיון במידת האשם ובמידת הפגיעה בערכים המוגנים, יש לתת משקל משמעותי לשיקולי אחידות הענישה בקביעת מתחם הענישה.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.