מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ענישה מקלה מחמת אי שפיות הדעת

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

טענתו המרכזית היתה כי הוא אינו נושא באחריות פלילית למעשה, בשל אי-שפיות כהגדרתה בסעיף 34ח לחוק.
כך, סעיף 35א לחוק העונשין, קובע כי בית המשפט רשאי לסטות לקולא מעונש החובה בהתקיים נסיבות מקילות (הסעיף מחריג, בין השאר, את עבירת הרצח לפי סעיף 300, למעט מקרים המפורטים בסעיף 300א).
המשנה לנשיאה השופט ג' קרא: לאחר שעיינתי בחוות דעתם המקיפות והמנומקות של חבריי, המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט י' אלרון, החלטתי לצרף את דעתי לתוצאה אליה הגיע השופט אלרון הן באשר לאי תחולת סייג אי שפיות הדעת שבסעיף 34ח לחוק העונשין והן להנמקתו לדחות את ערעור המערער להטיל עליו ענישה מופחתת, בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק העונשין, תחת עונש מאסר העולם שהוטל עליו בבית המשפט קמא.
...
בשים לב לכך כי מדובר בהפרעה מתמשכת, שתסמיניה השפיעו באופן מהותי על התנהגותו של המערער, אני סבור כי בנסיבות מקרה זה מדובר בהפרעה נפשית חמורה, הגם שאין חולק על כך שנותר גם לו תחום תפקוד "רגיל". בהקשר זה יש אף להזכיר את חוות הדעת האחרות (שבית המשפט המחוזי הנכבד העדיף שלא לקבל את מסקנתן), אשר ייחסו למערער אפילו הפרעות נפשיות חמורות מזו.
סוף דבר – אם תשמע דעתי, אציע לחברי לקבל את הערעור באופן חלקי ולגזור על המערער 20 שנות מאסר מכוח סעיף 300 א לחוק העונשין, חלף מאסר העולם שנגזר עליו.
המשנה לנשיאה השופט ג' קרא: לאחר שעיינתי בחוות דעתם המקיפות והמנומקות של חבריי, המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט י' אלרון, החלטתי לצרף את דעתי לתוצאה אליה הגיע השופט אלרון הן באשר לאי תחולת סייג אי שפיות הדעת שבסעיף 34ח לחוק העונשין והן להנמקתו לדחות את ערעור המערער להטיל עליו ענישה מופחתת, בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק העונשין, תחת עונש מאסר העולם שהוטל עליו בבית המשפט קמא.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

הפרשנות הלשונית להוראת החוק; התכלית הסובייקטיבית הנלמדת מן ההיסטוריה החקיקתית ומן ההקשר החברתי; והתכלית האובייקטיבית הנלמדת מבחינה מהותית של הסעיף – כולם מבססים מסקנה כי הדרישה לערעור שיקול הדעת עקב אי-החלמה מתוצאות הלידה, לפי סעיף 303, נועדה להיתמודד עם מצב דברים שונה מאשר אי-שפיות הדעת, לפי סעיף 34ח. בהנתן זאת, הנני נכון לקבוע כי לא תתכן תחולה משותפת של סעיף 303 ו-34ח. לאמור, לא ניתן להעניק פטור מאחריות פלילית מחמת אי-שפיות הדעת לנאשמת בהמתת תנוק.
על כן מרגע שנקבע כי יש להקל בעונש של מי ששיקול דעתה מעורער, הרי שהקלה זו חלה גם על מי שגרמה למות תינוקה בהיעדר שיקול דעת.
אכן, בשונה מהוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין שחלה בשעתו ("עונש מופחת"), ומסעיף 301ב.(ב)(2) לחוק העונשין החל כיום ("המתה בנסיבות של אחריות מופחתת"), אין בסעיף 303 הבהרה מפורשת, ברחל בתך הקטנה, כי הענישה שנקבעת בגדריו מתייחסת למצבי ביניים בלבד, דהיינו כאשר נפל ליקוי נפשי ("ערעור שיקול הדעת") שאינו עולה לכדי סייג אי השפיות (בסעיף 300א(א) לחוק העונשין, אשר בוטל בתיקון מס' 137, צוין כי הוא מתייחס ל"[.
...
ויובהר, בסופו של דבר לא בוטל אומנם סעיף 303 (כשם שבאנגליה לא בוטל ה-Infanticide Act), ואולם אין בכך כדי ללמד, לדידי, על היות הרציונל שבצד עבירה זו שונה מזה שבצד ההוראות לעניין אחריות מופחתת (ראו מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה [2019] לאור עקרונות היסוד של המשפט, ומחקר היסטורי והשוואתי 170-168, 355-354 (2020)).
לאור זאת, כשם שנאשם איננו יכול לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות והסדרי הענישה/האחריות המופחתת, כך גם אין לאפשר לנאשמת לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות ושל סעיף 303 לחוק העונשין.
הוחלט בדעת רוב כאמור בחוות דעתו של השופט נ' הנדל, שאליו הצטרף השופט ע' גרוסקופף כי הערעור יתקבל באופן חלקי, במובן זה שהמערערת תזוכה מעבירת רצח, וזאת חלף פסק הדין המורה על הפסקת ההליכים נגדה בגין עבירה זו. זאת בניגוד לחוות דעתו של השופט ד' מינץ, שסבר כי יש לקבל את הערעור באופן של זיכוי המערערת מעבירה של המתת תינוק.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

ב"כ הנאשם עתר לחרוג ממיתחם העונש ההולם לקולה מטעמי צדק הקשורים במצבו הרפואי אך גם מטעמי שקום, ואף מטעמים של קרבה לסייג של אי שפיות הדעת.
...
הגם שמצאתי כי מטעמי צדק יש לסטות ממתחם העונש ההולם, סבורני כי אין מקום להימנע כלל מהשתת עונש של מאסר בפועל על הנאשם.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.
בהתאם להסדר שבין הצדדים, אני מורה על חילוט רכב שברולט ל.ז 41-247-72 של הנאשם לטובת אוצר המדינה.

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

בעוד שהמשיבה טענה כי בעניינינו יש להפסיק את ההליכים בהתאם להוראת סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), סניגורה של המבקשת טען כי יש לזכותה מחמת אי-שפיות הדעת בהתאם להוראות סעיף 34ח לחוק העונשין.
צוין כי מדובר בסעיף ייחודי במובן זה שהוא כולל רכיב נפשי של ערעור בשקול הדעת – שאינו מופיע בסעיפים עונשיים אחרים; כי הסעיף אינו מקנה פטור מאחריות פלילית אך מביא להקלה משמעותית בעיניין העונש; וכי הוא מתייחס לנתונים אישיים קונקריטיים ביחס למעשה העבירה ולנפגע העבירה.
...
אין בידי לקבל את הטענה.
לפיכך, מקובלת עליי טענת המשיבה כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין מוגבלת בהשלכותיה וגם בשל כך אני סבורה כי מקרה זה, על נסיבותיו הפרטניות והייחודיות, אינו מקים עילה לדיון נוסף.
סוף דבר – הבקשה נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה ביקשה להקדים תרופה למכה, חזתה מראש את טיעוניה של ההגנה, והטעימה כי הנאשם אינו קרוב לסייג לאחריות פלילית מסוג אי שפיות הדעת, הוא לא סובל ממחלת נפש, וממילא כל עברו הפסיכיאטרי נעוץ ומקורו בשימוש בסמים מסוכנים.
ומאידך גיסא: לא התעלמתי מטיעוני ההגנה, לפיהם עניינו של הנאשם קרוב לסייג לאחריות פלילית מסוג אי שפיות, ויש להביא נתון זה כשיקול לקולא בעת קביעת מיתחם הענישה.
לצערי, אין בידי לקבל טענה זו. על פי הדין, על מנת שמצבו הנפשי של נאשם יובא בגדרי קביעת מיתחם העונש ההולם, על ההגנה להוכיח כי נפגעה יכולתו (גם אם לא נשללה) להבין את מעשה העבירה שביצע, או את הפסול שבמעשיו; כך נקבע למשל במסגרת ע"פ 4777/17 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2018): "...כקביעת בית משפט קמא, בהיעדר ראיה לכך כי נפגעה יכולתו של נאשם להבין את מעשה העבירה שביצע, או הפסול שבמעשהו, אין בעובדה כי הנאשם לוקה במחלת נפש כשלעצמה, כדי להשפיע על קביעת מיתחם העונש ההולם. שיקול זה רלוואנטי לשלב בו בוחן בית המשפט את נסיבותיו האישיות של נאשם זה או אחר, בעת קביעת העונש בתוך המיתחם. משכך, ומאחר שלא מצאנו כי יש בטענות בא-כוח המערער כדי לשנות ממסקנות הפסיכיאטר המחוזי, אין מקום להדרש לטענותיו בעיניין זה." במסגרת ע"פ 10416/07 ‏דולינסקי נ' מדינת ישראל (7.12.2009) (להלן: דולינסקי) נקבע: "השאלה מה המשקל שיש ליתן למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה לצורך הקלה בעונש, היא שאלה "כמותית", שאיני רואה לקבוע בה מסמרות.
...
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע: "אחר ששמענו את טיעוני הצדדים ובחנו את הנתונים, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות. נדגיש כי אנו בוחנים את סבירות העונש ואת מדיניות הענישה כפי שנקבעת ע"י בית המשפט העליון בעונש של 12 חודשי מאסר גם בנסיבות אלו של פציעה באמצעות סכין, הוא עונש ראוי וסביר גם בהתחשב בעובדה שלאחר מכן הותקף המערער בעצמו כפי שמתואר במסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו.
לאור כל האמור לעיל, נוכח מידת הפגיעה בערכים המוגנים, התנהגותו האלימה של הנאשם כלפי המתלוננת, והאיומים הקשים שהשמיע כלפיה, ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בפסיקה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנא נע בין 13 חודשי מאסר בפועל ועד 26 ירחים כאלה.
לצערי, אין בידי לקבל טענה זו. על פי הדין, על מנת שמצבו הנפשי של נאשם יובא בגדרי קביעת מתחם העונש ההולם, על ההגנה להוכיח כי נפגעה יכולתו (גם אם לא נשללה) להבין את מעשה העבירה שביצע, או את הפסול שבמעשיו; כך נקבע למשל במסגרת ע"פ 4777/17 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2018): "...כקביעת בית משפט קמא, בהעדר ראיה לכך כי נפגעה יכולתו של נאשם להבין את מעשה העבירה שביצע, או הפסול שבמעשהו, אין בעובדה כי הנאשם לוקה במחלת נפש כשלעצמה, כדי להשפיע על קביעת מתחם העונש ההולם. שיקול זה רלוונטי לשלב בו בוחן בית המשפט את נסיבותיו האישיות של נאשם זה או אחר, בעת קביעת העונש בתוך המתחם. משכך, ומאחר שלא מצאנו כי יש בטענות בא-כוח המערער כדי לשנות ממסקנות הפסיכיאטר המחוזי, אין מקום להידרש לטענותיו בעניין זה." במסגרת ע"פ 10416/07 ‏דולינסקי נ' מדינת ישראל (7.12.2009) (להלן: דולינסקי) נקבע: "השאלה מה המשקל שיש ליתן למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה לצורך הקלה בעונש, היא שאלה "כמותית", שאיני רואה לקבוע בה מסמרות.
כך למשל, בת"פ (קריות) 38520-01-20 מדינת ישראל נ' גולדפדר (7.3.2023) קבע בית המשפט כי - "... מהתסקיר עולה כי התנהגותו של הנאשם הושפעה במידה רבה מהבעיות הנפשיות מהן סובל הנאשם". ובהמשך: "מכאן, הרי שדי שאקבע כי הנאשם סובל מהפרעות נפשיות משמעותיות, על מנת שיהיה בכך כדי להוות שיקול בקביעת מתחם העונש ההולם. אני סבורה כי לאור כל הנתונים שהוצגו בפני שהוכח על ידי ההגנה ברמה נדרשת שהנאשם סובל מהפרעה משמעותית שהשפיעה עליו, בביצוע העבירה אותה ביצע". עוד הפנתה ההגנה למקרה בו הפרעה נפשית מסוג פירומניה השפיעה על קביעת מתחם העונש ההולם בעבירות הצתה והיזק (ת"פ (מחוזי מרכז) 44102-08-16 מדינת ישראל נ' אלון (29.6.2017), שם נקבע: "... לוקה בהפרעה נפשית מסוג פירומניה... וכי הוא פעול (כך במקור) תחת דחפים אינטנסיביים הנובעים מההפרעה הנ"ל, הגם שאינם לאו בני כיבוש...". ועוד: ת"פ (מחוזי ת"א) 45111-02-17 מדינת ישראל נ' בבאי (29.11.2017) (להלן: בבאי), שם סבל הנאשם ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה והן מהפרעת נפשית התנהגותית על רקע שימוש בסמים.
אשר על כן, בהתאם לכל האמור לעיל, החלטתי למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם הענישה, גם אם לא בתחתיתו ממש, ואני גוזר עליו את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, על פי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 36 חודשים מיום שחרורו עבירה של אלימות נגד הגוף.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו