שומה על מיתחם העונש ההולם שייקבע בעיניינו של הנאשם לשקף הן את מעשי העבירה הנוספים אותם ביצע הנאשם לבדו מבלי שאוחיון היה שותף להם, הן את חלקו הדומינאנטי בבצוע העבירות והן את דרגת הכיעור המוסרית שמצאה ביטוי באלימות הפיזית המתמשכת שהפנה הנאשם כלפי המתלוננת, בנגוד לשותפו.
נקבע כי "מקרים כגון דא, הנמצאים ברף הגבוה של עבירת השוד, מחייבים אותנו בהחמרת הענישה. במקרים המתאימים, על בית המשפט לתת משקל מוגבר למדיניות הענישה הראויה, ולא להסתפק אך בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת" ( פסקה 11 לפס"ד ).
...
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות למעשי העבירה ולמידת אשמו של הנאשם, לרבות הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך המוגן ומדיניות הענישה הראויה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין מעשיו של הנאשם נע בין 7-11 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
בשקלול הנתונים שאינם נוגעים לנסיבות ביצוע העבירות, באתי לכלל מסקנה שיש לגזור את עונשו של הנאשם ברף הגבוה של מתחם העונש ההולם.
בנסיבות אלו, ובשים לב לרציונל הנלמד מנוסח התנאי בגזר הדין, אשר תכליתו הרתעת הנאשם מביצוע עבירה חוזרת לאחר יציאתו מהכלא, אני קובעת שהתנאי בר הפעלה.
נוכח טיבן החמור של העבירות, נוכח מאפייניו של הנאשם, נוכח עברו הפלילי המכביד והתנהלותו במהלך השנים, ונוכח אי לקיחת האחריות על המעשים שיוחסו לו, אינני מוצאת כי קיימים שיקולים התומכים בהפעלת עונש המאסר המותנה בחפיפה כלשהי לעונש המאסר שייגזר על הנאשם בתיק זה.
נוכח כל האמור מעלה, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
10 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.
