ענישה מותנית בגין פריצה למערכות מחשב

-ת.פ. 13740-04-11- המכונה "התיק המוביל", בתאריך 31.3.2010 התפרץ המשיב לרכב, שבר את החלון וגנב מתוכו מחשב נייד, בנוסף החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו 2.73 גרם, בהתאם להודאתו הורשע בעבירות של פריצה לרכב-עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית-עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

-ת.פ. 11063-01-14-בתאריך 1.1.2014 התפרץ המשיב לרכב, ניפץ השמשה, ניסה לגנוב מערכת שמע באופן שעקר את רכיביה, לא השלים מלאכתו כי המתלונן הגיע למקום בהתאם להודאתו צורף גם תיק זה לתיק המוביל, המשיב הורשע בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב-עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק וניסיון גניבה-עבירה לפי סעיף 384+25 לחוק.

חלפו 3 חודשים ושוב ביצע המשיב עבירות של פריצה לרכב וביום 21.8.2013 נדון ל-4 חודשי מאסר בפועל ביחד עם 6 חודשי מאסר מותנה נוספים, (אותם הפעיל בית משפט קמא בתיק זה בחופף לעונש המותנה של 5 חודשים).

...

כשהופעלו עונשי מאסר מותנים במצטבר, בנסיבות המתאימות בית המשפט העליון החיל גם עליהם את הכלל שנקבע בסעיף 58 לחוק, ראו למשל פסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן: "באשר להחלטת בית המשפט המחוזי להפעיל את עונשי המאסר המותנים במצטבר ולא בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל בתיק זה – סעיף 58 לחוק העונשין קובע כי ככלל, עונשי מאסר על תנאי יופעלו במצטבר, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו: ע"פ 645/09 טאייב נ' מדינת ישראל (13.1.2010); ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל (26.6.2006)). תכליתו של סעיף 58 לחוק העונשין היא תכלית הרתעתית במובהק (ע"פ 4716/12 מדינת ישראל נ' דטסה (6.6.2013)). נראה כי במקרה דנן שני עונשי המאסר המותנים לא הרתיעו את המערער כלל וכלל ולא מצאנו בטעמים שהוצגו מקום לסטות מהכלל שמתווה סעיף 58 לחוק העונשין" ע"פ 1507/12 שחתות נגד מדינת ישראל (1.8.2013).

הוא הפך תכולת מגירות וארונות, גרם נזק לדלת חדר השינה ונטל מתוך הבית פריטי רכוש רב וביניהם מספר כרטיסי אשראי, פנקסי המחאות, מכשיר טאבלט, מערכת קולנוע ביתית, מחשב נייד, מכשיר סוני פלייסטישן, מצלמת וידיאו, מכשיר ווי, טלוויזיה, שואב אבק, שני שעוני יד ותכשיטים.

לטעמה של התביעה יש להטיל על הנאשם עונש כולל בגין כל העבירות של 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונש מאסר מותנה, קנס ופצוי למתלוננים.

ראה לענין זה ע"פ (תל אביב) 56652/11/12, שם נדון עניינו של מי שנידון בבית משפט השלום בגין התפרצות לבית מגורים, תוך גרימת נזק וגניבת מחשב נייד ממנו ל-18 חודשי מאסר בפועל ונקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי מיתחם ענישה של 12-24 חודשי מאסר בפועל הוא ראוי ועוד קבע שם לגבי אותו מערער שהיה לו עבר פלילי בעבירות דומות כי עבירות הרכוש הן דרך חיים עבור המערער ולא אפיזודה חד פעמית וכי משהטיל בית משפט השלום על הנאשם את העונש שהטיל ולא גזר עליו את העונש המאקסימאלי שבמתחם יש לו לנאשם על מה לברך.

...

בית המשפט המחוזי קבע : "למשיב שבפנינו עבר פלילי עשיר. הוא חוזר ומבצע עבירות רכוש וגם את העבירה נשוא ערעור זה ביצע זמן קצר לאחר שיצא את הכלא. סבורים אנו כי יש להגן על הציבור מפני אלה החוזרים ופוגעים ברכושו.

אני גוזרת על הנאשם כעונש כול בגין כל העבירות בהן הורשע – עשרים וחמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו – 27/11/2013.

דיון והכרעה תחולת המאסר המותנה התלוי ועומד כאמור, בין הצדדים קיימת מחלוקת משפטית בעיניין הפעלתו של עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים, אשר ניתן בבית משפט השלום בבאר שבע ביום 26/10/2011 בתיק 19323-06-11, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור "עבירות אלימות מסוג פשע". באותו עניין הורשע הנאשם בעבירות "איומים", "תקיפת סתם" ו"החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה".

אף כב' השופט שגיא, בבית משפט השלום (ת"פ 24-07-11) לא היתלבט אלא נוכח ניסוח התנאי שם "עבירה שיש בה יסוד של אלימות", כאשר יסוד האלימות לא היה מרכזי, אלא כפעולת אגב, שבירת חלון רכב לשם פריצה אליו.

השוני העקרי בין שני האירועים הוא מידת הנזק שניגרם לרכוש, כאשר במקרה הראשון הנזק קל יחסית (וילון, ארון, שולחן), בעוד שבארוע השני הנזק הנו גדול ומשמעותי יותר, נפגעו מערכות חשמל ומחשב.

...

סיכומו של דבר, השיקולים להקל ולהחמיר, יחסית לנסיבות שנקבעו בבית המשפט העליון בעניין מאיר שאול מעורבים.

סיכומו של דבר נראה כי עמדת התביעה קולעת היטב לענישה הראויה בנסיבות העניין.

תוצאה נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 40 חודשי מאסר בפועל אשר יימנו מיום מעצרו.

ולכן, וויתורה של התובעת שכנגד על כל טענה כנגד הנתבעת שכנגד, במסגרת סעיף 11 להסכם הפרידה, אינו בתוקף, שכן וויתור זה היה מותנה בעמידתה של הנתבעת שכנגד בתנאי הסכם הפרידה.

לדברי מר פוניס, למרות הצלחתה המרשימה של התובעת, הנתבעים 2 ו-3 פעלו כלפיו בתחבולה ובמרמה, והחלו לייצר רצף של שמועות, השמצות והכפשות, נטולות בסיס, נגדו, כדוגמת תלונה כוזבת, אשר הגישו הנתבעים 2 ו-3 נגדו ונגד התובעת, בחשד של מעורבות בארוע של פריצה למחסן הנתבעת בלוד (סעיפים 15 ו-16 לתצהיר).

האם הסכם הפרידה נחתם בנסיבות של לחץ כלכלי וכפיה מצד הנתבעת? לטענת התובעת, הפסקת ההיתקשרות המיידית עם הנתבעת; נתוקה ממערכת המיחשוב של הנתבעת; ועצירת התשלומים שחבה לה הנתבעת, בפתאומיות, וללא התראה – הותירה אותה בפני שתי חלופות: חתימה על הסכם הפרידה או קריסה מיידית, בהיעדר יכולת לשלם שכר לעובדים, תשלומים לספקים ודמי שכירות.

למעלה מכך, אציין כי גם לו הייתה הנתבעת מוכיחה את טענתה, כי התובעת הפרה את הסכם המשווק, אינני משוכנע, כי התובעת הייתה זכאית לפיצויים המוסכמים, לנוכח הבעייתיות המגולמת במונח "פיצוי עונשי מוסכם", כפי שמופיע בכתב ההיתחייבות, ולנוכח ויתורה על טענות, במסגרת סעיף 11 להסכם הפרידה.

...

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית, ככל שהדבר נוגע לסעדים המפורטים בסעיפים 17(א) ו-17(ב) לעיל.

התביעה מתקבלת בנוגע לתשלום יתרות חוב, כאמור, בסעיף 17(ג) לעיל, ולפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 36,058.22 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש ינואר 2004 (מועד סיום ההתקשרות), ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני דוחה את התביעה שכנגד, ומחייב את הנתבעת בהוצאות (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 15,000 ₪.

מהאשום הראשון עולה כי ביום 4.3.2020 בשעות הערב נהג הנאשם שלא ברשות ברכב יונדאי, והחזיק מחשב המשמש לעקיפת מערכת התנעה.

ברע"פ 1345/14 אבו הדוואן נ' מדינת ישראל (23.2.2014), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש נאשם צעיר נעדר עבר פלילי, בגין עונש מאסר בפועל למשך 9 חודשים, שנגזר עליו בגין הרשעתו בבצוע עבירה של גניבת רכב בצוותא עם אחר, והחזקת כלי פריצה, לאחר שנתפס בכף בעת שניסה לחמוק משוטרים במחסום משטרתי.

במכלול השיקולים לעיל הגעתי למסקנה כי מיתחם העונש ההולם לעבירת הסמים נע ממאסר מותנה ועד 8 חודשי מאסר בפועל, ומתחם העונש ההולם הכולל לעבירות הרכוש כלפי כלי הרכב בהיותן במדרג נמוך בנסיבותיהן, נע ממאסר בפועל למשך 8 חודשים שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

...

במכלול השיקולים לעיל הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם לעבירת הסמים נע ממאסר מותנה ועד 8 חודשי מאסר בפועל, ומתחם העונש ההולם הכולל לעבירות הרכוש כלפי כלי הרכב בהיותן במדרג נמוך בנסיבותיהן, נע ממאסר בפועל למשך 8 חודשים שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

לפיכך, אני סבורה שזהו המקרה בו יש לחרוג באופן מתון לקולה ממתחם הענישה, כדי לחזק את ידיו של הנאשם בדרכו החדשה, ולהביע את הערכת בית המשפט לבחירה החשובה שהוא עושה יום יום.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 7 חודשים.