ענישה בעבירת סטיה מנתיב בחוסר זהירות וחבל"ש

מדיניות הענישה הנוהגת: רע"פ 8588/16 רז משה נ' מדינת ישראל – הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, גרימת תאונת דרכים סטייה מנתיב וחבלה של ממש, זאת כנבג במהירות מופרזת ושלא על פי תנאי הדרך.

ההגנה הגישה פסיקה, אשר מטבע הדברים מצוייה ברף התחתון של הענישה: עפ"ת 30822-01-13 אבידן יעקב נ' מדינת ישראל – נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, גרימת תאונה וחבלה של ממש, כאשר 5 אנשים נחבלו, שניים מהם באורח קשה ואחת נזקקה לניתוח וקיבוע שבר עם פלטה וברגים.

...

רע"פ 7257/12 גדעון סנדרוביץ נ' מדינת ישראל – הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה וגרימת חבלה של ממש למעורבת, אשר כתוצאה מאותה התאונה נפגעה פגיעה רב מערכתית, קוגנטיבית ופיזית קשה ביותר, הורדמה והונשמה למשך חודשים ונזקקה לשיקום ארוך, כאשר בסופו של דבר היא נזקקת לעזרתם הקבועה של שני מטפלים, לפיכך בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, פסילה של 6 שנים ורכיבי ענישה נוספים.

לאור כל האמור לעיל, ועל אף תוצאות התאונה שהינן חמורות, ותוך שקלול רף הרשלנות שהינו גבוה, נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, עברו התעבורתי התקין והעובדה כי יושתו עליו רכיבים של של"צ וצו מבחן וכן נוכח דברי הנפגעת, מצאתי להתחשב בתקופת הפסילה, אם כי יש צורך לתת משקל לחומרת הפגיעה.

לפיכך אני גוזרת על הנאשמת את העונשים כדלקמן: מאסר של 5 חודשים על תנאי וזאת לתקופה של 3 שנים מהיום שלא יעבור עבירה של גרם תאונת דרכים שתוצאתה חבלה של ממש.

הנאשם בן 23 נוהג משנת 2012 ולחובתו 4 הרשעות קודמות כולן משנת 2013 בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב, אי ציות לתמרור ופניה שמאלה שלא מהנתיב השמאלי.

" להלן סקירת הפסיקה לצורך קביעת מיתחם הענישה והעונשים ההולמים בתוך המיתחם, בין השאר באמצעות פסקי הדין שאוזכרו או הוגשו על-ידי הצדדים: ברע"פ 8588/16 משה נ' מדינת ישראל, מיום 8.11.16, שהוגש על-ידי ב"כ המאשימה, נדחתה בקשת ערעור של נאשם שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של גרימת חבלה של ממש, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, סטייה מנתיב ו נהיגה במהירות בלתי סבירה.

בת"ד (ת"א) 5769-09-11 מדינת ישראל נ' וובר, מיום 18.8.13, שהוגש על-ידי ב"כ הנאשם, הורשע נאשם בעבירות של סטייה מנתיב, גרימת תאונת דרכים וחבלה של ממש.

...

ברע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל, מיום 24.6.12 נפסק כי גם במקרים בהם נחבל אדם בתאונת דרכים ולא רק במקרה של קורבנות בנפש יש מקום לענישה של מאסר בפועל, כדברי כב' השופטת (בדימ') נאור : "בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים (ראו: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 12.1.2011); ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 10.10.2005)). לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". ככל שהפציעות חמורות יותר עד כדי פסע בינן לבין המוות נקבע כי יש מקום להשית מאסר בפועל אף לא בעבודות שירות כדברי כב' השופט (בדימ')מ. חשין ברע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 21.4.05): "לא נמצא לי כי בית-המשפט לתעבורה סטה באופן ניכר ממדיניות הענישה המקובלת. יתר-על-כן, במקרים של גרימת חבלות אשר אך כפסע ביניהן לבין גרימת מוות, יש הצדקה להקיש מן העונש המינימאלי הקבוע במקרה של גרם מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - הוא עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה - ולגזור עונש מאסר בפועל. העובדה כי לעיתים הקלו בתי-המשפט המחוזיים בעונשם של עבריינים שהורשעו בגרימת חבלות וביטלו עונשי מאסר בפועל אשר נגזרו עליהם, אין בה כדי ללמד על רמת הענישה המקובלת. אדרבא, בית-משפט זה חזר והזהיר את בתי-המשפט המחוזיים לא אחת כי אל להם להקל בעונשם של עברייני תנועה." בת"ד (ת"א) 188-11-14 מדינת ישראל נ' אסעד, מיום 5.3.15, הורשע נאשם בנהיגה בקלות ראש ובגרימת חבלה של ממש.

איני מקבלת את הטענה כי הולך רגל המשוחח בטלפון כשהוא על מדרכה ואף סב על עקביו הינה בבחינת ניתוק קשר סיבתי או אף אשם תורם.

בנסיבות אלה אני סבורה כי נסיעה על מדרכה בקלות ראש ובמהירות שאינה מתאימה לנסיעה על מדרכה מהווה רשלנות גבוה.

על יסוד טיעוני הצדדים והאמור לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים בניכוי תקופת פסילה מנהלית אותה ריצה הנאשם סכ"ה 8 חודשי פסילה.

העבירות והעבר הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של נהיגה בשיכרות, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב נסיעה וגרימת חבלה של ממש בנגוד לסעיפים 38(3) ו- 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ובנגוד לתקנות 21(ב)(2), 21(ג) ו- 40 א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

על פי עובדות כתב האישום ביום 28.4.13 נהג הנאשם בשיכרות כאשר בבדיקת דם שנטלה ממנו נמצאה כמות אלכוהול הגבוה פי 3 מהמותר ( 153 מ"ג אלכוהול ב- 100 מ"ל דם ).הנאשם גרם לתאונת דרכים עצמית בחוסר זהירות כתוצאה מסטייה מנתיב נסיעה וגרם לחבלה של ממש לעצמו ולנוסע ברכבו.

בית המשפט המחוזי דחה את עירעורו וקבע: "קשה לי לקבל את הטענה שמי שנוהג פעם שנייה תוך שלוש שנים בשיכרות הוא אדם נורמאטיבי. מדובר במי שלוקח לידיו באופן פוטנציאלי את חייו שלו ואת חייו של האחרים על הכביש, גורם לסכנה חמורה ומידית בחיי אדם". נהיגה בשיכרות וגם תאונת דרכים כאשר המדובר בנהיגה בשיכרות אליה מתלווה תאונת דרכים ועבירות נוספות יש ליצור מיתחם ענישה לכלל הארוע שכן חומרתן של העבירות עולה בהצטרפותן יחד.

...

הערעור נדחה ויפים דברי כב' השופט ג'ובראן לענייננו: "המבקש נתפס כאשר בגופו כמות גדולה במיוחד של אלכוהול, כפי ארבעה מהמותר, והוא אף נכשל בבדיקת המאפיינים שנערכה לו. בנסיבות אלה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה רק בנס לא הסתיים האירוע באסון ובנפגעים בנפש או ברכוש. עוד יש לציין כי המבקש נתפס בעבר כאשר הוא נוהג בשכרות וכאשר בגופו כמות דומה של אלכוהול לזו שנמצאה במקרה זה. בנסיבות אלה נראה כי המבקש לא הפנים את החומרה במעשיו ולא נרתע מלחזור ולנהוג בשכרות אף לאחר שנתפס והורשע." ברע"פ 5580/06 בריק נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 6.9.06), נגזרו על נאשם שנמדדו בדמו 137 מיליגרם אלכוהול ל- 100 מ"ל דם (כמעט פי 3 מהמותר), ושבעברו התעבורתי המכביד הכולל 80 הרשעות קודמות אף עבירה של נהיגה בשכרות.

זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של הנאשם ומשפחתו החלטתי שלא להשית קנס.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים.

מדיניות הענישה הנהוגה: תחילה אתייחס לטיעוני ההגנה, אשר ציינה כי עבירות של סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה בחוסר זהירות אינן מחייבות פסילה בפועל, טענה זו איננה נכונה לענייננו, שכן בצרוף עבירות אלו הואשם והורשע הנאשם בסופו של יום, אף בעבירות שגרמו לחבלה של ממש, דהיינו סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, כאשר הסנקציה לעניין עבירה זו היא של פסילת מינימום ל-3 חודשים, כאשר כמובן רף הרשלנות ורשלנות תורמת ונסיבות נוספות, יהיה בהן על מנת לקבוע מהי תקופת הפסילה הראויה בארוע המדובר.

...

עוד בעפ"ת 15291-10-12 ראובן ששון נ' מדינת ישראל, חזר כב' השופט בן-יוסף על עמדתו, כשקבע: "תוצאות תאונה במישור הנזק שנגרם לנפגע הינו מרכיב חשוב ברמת הענישה... אך מנגד, גם נסיבות אישיות של נאשמים הינם כלי שיש לעשות בהם שימוש או לתת להם משקל במסגרת הענישה. נסיבות אישיות, ובהן, בין היתר, התנהגותם הכללית על הכביש, המתבטאת בגיליון הרשעותיהם". הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה מנהיגתו בחוסר זהירות של הנאשם הינו הערך החשוב מכל, של שמירת שלמות גופו ובטחונו של אדם, כאשר במקרה זה, ולאחר שסטה ופנה שמאלה, פגע ברוכב האופנוע אשר רכב בנתיב שלו בכיוון ישר, העיף אותו וחבל בו חבלות של ממש (רע"פ 2996/13 נייזוב נ' מדינת ישראל), מידת הפגיעה בערך זה הינה ברף הבינוני-גבוה, שכן רוכב האופנוע, מר אברמוב, העיד בפניי, כי בעקבות אותה חבלת ראש קשה, נזקק לכדורים עד היום, איננו יכול לשבת במקום אחד זמן רב, ובסופו של דבר התוצאה המעשית היא נטילת רישיונו לנהוג, ומכאן פגיעה ממשית וקושי בפרנסתו.

לאור כל האמור, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם אירוע זה אשר מייחס לנאשם רף רשלנות שאינו גבוה – חוסר זהירות בפנייה שמאלה, נהיגה במהירות שמעל המותר לרוכב האופנוע, (של 59 קמ"ש במקום 50 קמ"ש), ורף חבלות אשר חבל בו הנאשם שהינו גבוה, נע בין מאסר על תנאי, עד מאסר בן 5 חודשים, אשר יכול וירוצו בעבודות שירות, פסילה בת 6 חודשים, ועד 3 שנים ורכיבי ענישה נוספים.

לאור כל זאת, חומרת פגיעתו של המעורב, העובדה שמדובר בנאשם שמנהל חיים נורמטיביים, ועברו התעבורתי אינו מכביד, העובדה כי הייתה רשלנות מסוימת מטעמו של המעורב, וכי רף הרשלנות שיוחסה לנאשם לא הייתה גבוהה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: פיצוי למעורב בסך 7,000 ₪, אשר ישולם עד ולא יאוחר מיום 11.10.18 התשלום יבוצע לאחר מסירת פרטי המעורב על ידי המאשימה למזכירות בתוך 7 ימים.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירות של אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונת דרכים שגרמה לחבלות של ממש, עבירות בנגוד לסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א 1961 ותקנות 64(א)(2), 21(ג) ו-21 (ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.

על מדיניות הענישה הנוהגת ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 8612/20 יורם גבאי נ' מדינת ישראל (12.1.21): המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטיה מנתיב נסיעה וגרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות בתיק שבפני ולאחר שנתתי דעתי לחומרת הפגיעות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע מענישה שאינה כוללת מאסר ועד ל- 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות, פסילה בת 10-30 חודשים וענישה נלווית.

עונשו של הנאשם לאור כל האמור מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטילה על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה 11 חודשים.