ענישה בעבירת נהיגה בזמן פסילה לנהג שיש לו הרשעות קודמות

דיון והכרעה: תיקון 113 (תשע"ב – 2012 )לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:"תיקון 113") קובע בסעיף 40א. כי מטרת הסימן הנה קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם.

מדיניות הענישה הנוהגת: לעניין נהיגה בזמן פסילה ראה דברי בית המשפט ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י: "העבירה אותה עבר...היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה.נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון נהיגה טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת היתייחסות של ביזוי החוק וצוי בית המשפט". כמו כן ראה : רע"פ 8013/13 בעיניין מסעוד אמיר- עונש מאסר בן 12 חודשים ו- 4 שנות פסילה.

ומן הכלל אל הפרט בתיק זה: עסקינן בנהיגה בזמן פסילה בפעם השנייה, כאשר הנאשם הורשע בין היתר בעבירות דומות אך כחודשיים לפני הארוע נשוא כתב האישום ובחלקן גם לפני כשנתיים: נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף במונית.

בתיק זה דובר בנאשם אשר הורשע בשתי עבירות של רישיון נהיגה שפקע 7 שנים ומהירות מופרזת כאשר לחובתו 53 הרשעות קודמות ובחובן נהיגה בפסילה מאסרים על תנאי ברי הפעלה ועבר פלילי.

בעיניין ענישה מקילה יותר מזו לה טוענת המאשימה מפנה לפסק דינו של כב' הש' שור מבית משפט זה בו נדון נאשם אשר נהג בזמן פסילה בפעם השנייה לצד עבירות נלוות בנסיבות דומות פל"א 3526-07-20 בענין מדינת ישראל נ' אוחיון מיום 4/8/20 .

...

כמו כן, אני מורה בזאת על הפעלת הפסילה על תנאי בת 6 חודשים על פי הרשעה מס' 1 בתיק 5685-09-18 מבית משפט לתעבורה תל אביב מיום 10/6/20, כאשר 4 חודשים ממנה ירוצו במצטבר לפסילה אותה הטלתי בתיק זה וחודשיים בחופף.

אני מטילה על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בתיק זה. כמו כן אני מורה בזאת על הפעלת עונש המאסר על תנאי בן 9 חודשים, אשר הוטל על הנאשם על פי הרשעה מס' 1 בתיק 5685-09-18 בבית משפט לתעבורה תל אביב מיום , כאשר 6 חודשים מתוכם ירוצו במצטבר למאסר אותו הטלתי בתיק זה ו- 3 חודשים מתוכם ירוצו בחופף, כל זאת בניכוי ימי המעצר אותם הוא מרצה, 108 ימים, שמניינם מיום 3/8/20 .

לאור סיום ההליכים בתיק העיקרי, אני מורה על סיום ההליכים בתיק המעצרים שמספרו 503-08-20.

ראו דברי בית המשפט העליון על החומרה שבעבירות של נהיגה בזמן פסילה ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (6.3.2019): "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לבטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק". אשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה זו היא בעלת דרגות חומרה משתנות ובהתאם משתנה רמת הענישה.

למבקש שם 27 הרשעות קודמות וזו לו הרשעה שלישית של נהיגה בזמן פסילה.

· רע"פ 5244/17 תורג'מן נ' מדינת ישראל (12.9.17), המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה (שלושה עונשי פסילה שהוטלו במסגרת שלושה גזרי דין שונים), ואף נפסל לצמיתות ע"י משרד הרשוי, כשרישיון הנהיגה שלו פקע למעלה מ-20 שנה; בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, ובמקום העונש שגזר עליו בית המשפט השלום (7 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת שני מאסרים מותנים של 7 חודשים ו-3 חודשים באופן חופף לצד פסילה בת 4 שנים), גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, והפעיל את שני המאסרים המותנים במצטבר, כך שבסך הכל הוטלו 20 חודשי מאסר בפועל; בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לנסיבות האישיות והמשפחתיות, הרי שיש לתת להן משקל מוגבל בלבד, נוכח העובדה שמדובר במי ששב וביצע עבירות דומות בתוך תקופה קצרה, בעודו ממתין לתסקירים לעונש בתיקו האחרון (4889-03-19) ופסול עד לתום ההליכים המשפטיים.

...

בהקשר זה ראוי להפנות לדברי כב' השופט סולברג ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13), במסגרתו הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 4 שנים ועונשים נלווים, על אף קבלת תסקיר חיובי וקיומן של נסיבות אישיות לא קלות: "העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה... אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רישיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים... במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי- דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח". הנאשם הופנה על ידי לשירות המבחן אשר בחן אפשרות הפניית הנאשם לבית המשפט הקהילתי והתסקיר שהתקבל הצביע על חוסר מוטיבציה של הנאשם לעריכת שינוי והעדר נכונות לבחון לעומק את קשייו ובחירותיו.

לא זו בלבד ששירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו בשל להליך טיפולי משמעותי, אני סבורה כי במכלול נסיבותיו של הנאשם, על רקע התנהלותו החוזרת וריבוי הרשעותיו בפרק זמן שאינו ארוך, אין הצדקה נכון לעת הזו לבחון ענישה בעלת אופי שיקומי, אלא  יש ליתן משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה ולהטיל ענישה משמעותית בדמות מאסר בפועל.

ר' מדברי כב' הש' קרא ברע"פ 3842/21 ויקטור גודייב נ' מדינת ישראל (03.06.2021)‏‏: "שיקול השיקום, על אף חשיבותו, איננו חזות הכל, ואין הוא בא להחליף שיקולי ענישה אחרים, כמו עקרון ההלימה ושיקולי הרתעה. לפיכך, אף הערכה כי קיים סיכוי שהנאשם ישתקם אינה מחייבת בהכרח את המסקנה כי יש לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם (רע"פ 9269/17 אבו עישא נ' מדינת ישראל (15.1.2018))." אשר לעתירת המאשימה להשית על הנאשם 10 שנות פסילת רישיון נהיגה, בהתאם לסע' 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, אזכיר בתמצית אשר נקבע ברע"פ 5062/20 מדינת ישראל נ' ג'ומעה עודה (27/04/21): כידוע, בהתאם לסע' 40(א)(1) לפקודה יש להטיל עונש פסילת המינימום (למשך 10 שנים) על מי שהורשע בביצוע העבירות המנויות בסעיף, ובעשר השנים שקדמו לכך הורשע בביצוע עבירות אלו לפחות פעמיים.

בנסיבות אלה, סע' 40 (א)(1) לפקודה אינו חל. עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

כב' השופטת ד' ברק-ארז בדעת רוב בע"פ 4910/13 ‏אחמד בני ג'אבר נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.10.14) קבעה את מבחן "הקשר ההדוק" (פסקה 5): "בעקרו של דבר, התשובה לשאלה מהם גדרי ה"ארוע" תיגזר מניסיון החיים, כך שעבירות שיש ביניהן קשר הדוק ייחשבו לארוע אחד.

בעבירה זאת יש לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה [רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י (פורסם בנבו, 24.01.11), רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,15.02.12)].

הנאשם נוהג משנת 1988 וצבר לחובתו 110 הרשעות קודמות, ביניהן הרשעה מיום 12.12.2021 בגין עבירות דומות (נהיגה ללא רישיון לסוג – לא הוציא מעולם, רישיון רכב פקע ונהיגה בזמן פסילה) במסגרתה הוטל עליו בין היתר עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים, מאסר מותנה בן שלושה חודשים שהנו חב הפעלה בתיק זה, התחייבות להמנע מעבירה בסך 3,000 ₪ שהנה להפעלה בתיק זה, פסילת רישיון בפועל לתקופה של 360 יום וארבעה חודשי פסילה על תנאי להפעלה בתיק זה, ובנוסף, הופעלה פסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים מתיק קודם.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1) תשלום קנס בסך 1,000 ₪.

בנוסף, אני מורה על הפעלת פסילת רישיון למשך 4 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית המשפט לתעבורה ירושלים בתיק פ"ל 11031-06-21 ביום 12.12.2021 וזאת לריצוי במצטבר לפסילה שהוטלה בתיק זה. למען הסר ספק על הנאשם לרצות בסך הכל 34 חודשי פסילה, במצטבר לכל פסילה אחרת.

בנוסף, אני מורה על הפעלת עונש מאסר למשך 4 חודשים כפי שנפסק על תנאי על ידי בית המשפט לתעבורה ירושלים בתיק פ"ל 11031-06-21 ביום 12.12.2021.

ב"כ המדינה סבור שיש להחמיר בענישה ולגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, בהדגישו שהנאשם הורשע באישומים שכוללים נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, שבוצעו בין השנים 2019-2020.

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לבטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק".

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה של נהיגה בפסילה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), ציין בית המשפט את מיתחם הפסילה ביחס לעבירה של נהיגה בפסילה : "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 1211-12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12), בעבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה, כשלחובת המבקש 86 הרשעות קודמות, אושר עונש מאסר בפועל למשך 8 חודשים, 24 חודשי של פסילה, ושנת מאסר מותנה.

...

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 6 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להימנע מלבצע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, בתוך שנתיים מהיום.

אשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות – מחד גיסא, נתתי דעתי לכך - שבמקרה הראשון בוצעה הנהיגה האסורה באוטובוס צבורי ובמקרה השני בוצעה הנהיגה האסורה תוך הסעת נוסע שישב לצד הנהג, עובדות שיש בהן כדי להעצים את הסיכון שניגרם לציבור בנהיגתו של הנאשם; שבכל אחד מהמקרים הופרה פסילה ארוכה בת 9 חודשים שהוטלה על הנאשם על ידי בית משפט, בנוכחות ב"כ הנאשם, אך ביום 27.06.22, עקב הרשעתו בעבירה על הוראות סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ביצוע העבירות במקרה הראשון בסמיכות זמנים של כשבעה חודשים למועד ההרשעה הקודמת בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לסוג הרכב וכן ביצוע העבירות במקרה השני בהפרש של 40 יום בלבד לאחר שנתפס מבצע את העבירות במקרה הראשון, באופן המעיד על הפרה מתמשכת ומודעת של הפסילה שהוטלה תוך זילזול בוטה בהחלטות השיפוטיות ובשלטון החוק; צרופן של עבירות נילוות חמורות של נהיגה בפקיעת רישיון נהיגה, מסירת שם כוזב ואי ציות לשוטרת במדים; ניסיון הנאשם להמלט מפני השוטרת.

· רע"פ 2588/16 אנואר שלביה נ' מדינת ישראל (פורסם נבו, 19.09.16) – נדחתה בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה, במסגרתו נגזרו על המבקש 8 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים בגין הרשעתו (ע"פ הודאתו) בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רישיון תקף.

במקרה דנן, אמנם אין לנאשם הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אך באישום זה הורשע בשתי עבירות כאמור.

...

לפיכך, לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק זה נע ממאסר של 6 חודשים בפועל ועד 24 חודשי מאסר, פסילה ממושכת שבין שנתיים לחמש שנים וענישה נלווית.

לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש למקם את עונשו של הנאשם בשליש הראשון של המתחם, וכך אני עושה.

על כן מצאתי להטיל קנס נמוך בסך 500 ₪ בצד הפעלת ההתחייבות הנ"ל. בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 500 ₪, תוך הפעלת התחייבות בסך 2,000 ₪ מיום 27.06.2022 מתיק 8849-04-22 מבית משפט השלום לתעבורה באר-שבע, לתשלום במצטבר.