ענישה בעבירות של סחר בבני אדם חובה להטיל עונש חמור על הנאשמים

טיעוני הצדדים לעונש והראיות ב"כ המאשימה עמד על חומרתן של עבירות הסמים והדגיש את פגיעתן הרבה בבריאות הציבור ושלומו.

לצורך בחינת הענישה הנוהגת בעבירות סחר בסמים, אציין כי זו משתנה ממקרה למקרה והיא תלויה בסוג הסם, בכמות שנמכרה, בהישנות המקרים ובנסיבותיו האישיות של הנאשם.

עם זאת במקרה זה ראוי להדגיש הנאשם הורשע גם בעבירות של הדחת קטין וכי מדובר בעבירה שהעונש המרבי בגינה הוא 25 שנות מאסר ואף קיים לצידה עונש מאסר חובה (סעיף 25 לפקודת הסמים; ראו למשל ע"פ 407/97 אמויאל יניב נ' מדינת ישראל (15.4.1997)).

בדיקת מדיניות הענישה ביחס לעבירת סחר בודדת, בכמות קטנה יחסית של קאנביס, מלמדת שלרוב מוטלים עונשי מאסר קצרים ובמקרים מתאימים אף בעבודות שירות.

עם זאת, לענישה בריבוי מקרים, אפנה בשינויים המחויבים למקרים הבאים: רע"פ 5712/16 יצחק אייזנבוך נ' מדינת ישראל (17.8.2016); רע"פ 3627/13 שדה נ' מדינת ישראל (22.5.2013); רע"פ 7150/21 בניהו מנשירוב נ' מדינת ישראל (28.10.2021); ע"פ 35083-09-20 עובד נ' מדינת ישראל (20.12.2020); ת"פ 54706-01-13 מדינת ישראל נ' חביב (09.09.2013); ת"פ 21873-05-14 מדינת ישראל נ' דהאן (06.09.2015); ת"פ 3720-03-15 מדינת ישראל נ' דוידוב (25.10.2015); עפ"ג 55718-06-21‏‏ יצחק בירו נ' מדינת ישראל (13.9.2021); עפ"ג 3298-02-21 אלחנן בצון נ' מדינת ישראל (19.7.2021); עפ"ג 10311-09-20 אלישיב יוסף נ' מדינת ישראל (23.6.2021); ת"פ 43195-09-15 מדינת ישראל נ' כהן (29.1.2017)).

עם זאת אציין שמדובר בנאשם צעיר (כבן 20 היום) ששרות המבחן סבור שקיימים בעיניינו סכויי שקום ממשיים וכי יש בכוחו של טפול להיטיב עמו.

...

העבירות בוצעו בסמיכות זמנים והגם שמדובר בקונים שונים, סברתי שאין בכך לשנות מהמסקנה לפיה יש לראות בכל העבירות אירוע אחד.

המאשימה מסכימה למסקנה זו ומשכך לא ראיתי להאריך.

בנסיבות אלו, מקובלת עלי עמדת הצדדים לפיה הוכחו סיכויי שיקום ממשיים כאמור בסעיף 40ד' לחוק העונשין המצדיקים חריגה ממתחם הענישה.

סיכומו של דבר, אני מאמץ את עמדת הצדדים וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל.

ע"פ 4938/00 כרים זידאן נ' מדינת ישראל (07.06.2001), בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש, של נאשם צעיר, בעל עבר נקי - 4 שנות מאסר בפועל, על החזקת 52 גרם הרואין ומאזניים אלקטרוניים לשקילת סם. ע"פ 1594/96 סלאח אלדין בן חאלד עקול נ' מדינת ישראל, (02.04.1997) בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער - 5 שנות מאסר בפועל, על החזקת 18 גרם הרואין.

בית המשפט המחוזי הטיל על המערערים 6 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשם על 9 שנות מאסר בפועל, ואמר – "נראה לנו, כי הדין עם המדינה, כי העונש שהוטל אכן קל מדי ומצדיק את התערבותנו. כבר עמדנו בשורה ארוכה של פסקי-דין על החומרה המופלגת של עבירות סמים מן הסוג הנידון כאן. עבירות של יבוא סמים מטרתן לשלוח "חיצי מוות לעבר צבור גדול ומהוים איום רציני על שלומו הבריאותי ואף על ביטחונו" (ע"פ 179/88 [6]).

בית המשפט העליון דחה את עירעורו על חומרת העונש, תוך אמירת הדברים הבאים – "העונש שנגזר על המערער הוא עונש חמור, וכך אכן צריך להיות העונש כאשר מדובר בעבירה של סחר בכמות כה גדולה של הרואין, הצפת המדינה בכמויות גדולות של סם, מעשה שהולך ומתרחב, יכולה להיבלם רק על-ידי עונשים מרתיעים ומשמעותיים. מי שנגרר אחרי מעשיי עבירה המסכנים חיי אדם בצורה מפליגה, צריך לדעת אל נכון, כי אם יתפס יטופל עניינו בכל חומרת הדין. הדגשנו, לא אחת, כי במציאות המצערת שנוצרה אצלנו צריכים העונשים בעיניין הסחר בהירואין להיות חמורים ולשאוף, במידה רבה יותר מן המקובל בעבר, אל העונש המאקסימאלי שנקבע בחוק...". בע"פ 3172/13 עלא סואעד נ' מדינת ישראל (07.01.2014) דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 500 גרם שלא לצריכה עצמית וניסיון להחזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית והותיר על כנו עונש של 54 חודשי מאסר.

על מנת להלחם בתופעה, חובה להציב ענישה חמורה לגבי כל המעורבים בהפצת הסמים, שיהיה בה כדי להוציא את שכרו של העבריין בהפסדו.

...

המאשימה טענה שהיה בדעתה לעתור לענישה מחמירה יותר, אך בסופו של דבר הסכימה לעונש עליו הצדדים ממליצים, בהתחשב בדברים ששמעה בהליך הגישור, בעובדה שאין לנאשם הרשעות קודמות, ובהודאת הנאשם החוסכת זמן שיפוט.

גורמי האכיפה משקיעים מאמצים ומשאבים ניכרים במלחמה בסמים, ובסופו של דבר כמויות הסמים הנתפסות, שהגעתן לשוק נמנעת, הן מעט מזער מכלל הסמים הנכנסים לישראל מאזורנו.

בגזירת עונשו של הנאשם אני נותן משקל משמעותי לעובדה שהודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה לענין העונש; ומתחשב בגילו הצעיר יחסית של הנאשם ובעובדה שזוהי הרשעתו הראשונה ומאסרו הראשון; ומנגד, אני לוקח בחשבון את הצורך בהרתעת הנאשם והרבים; ובסופו של דבר העונש שייגזר על הנאשם יהיה עדיין קל מזה שהיה נגזר עליו לולא הסדר הטיעון.

בהתחשב בכל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 6.5 שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו.

כעולה מעובדות כתב האישום, סחר הנאשם בסם מסוג קוקאין בכמות 0.1 גרם, תמורת 400 ש"ח. ארוע הסחר היתרחש כשהנאשם מפר תנאים מגבילים ומכאן ההרשעה בהפרת הוראה חוקית.

הסנגור הפנה להודאה שחסכה זמן שפוטי, לחרטה שהביע הנאשם, להליך שקומי אותו החל בין כתלי הכלא ולעובדה שהוא מרצה כעת מאסר ממושך בן 25 חודשים בעקבות הרשעתו בתיק אחר.

ברע"פ 7681/13 דקה נ' מדינת ישראל (21.1.2014) נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת העונש מטעם נאשם אשר נדון ל-10 חודשי מאסר בגין שתי עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל מיצטבר של כשלושה גרם.

חובת ההקפדה על מאסרים מותנים מידתיים מוטלת בעיקרה על הערכאה הראשונה, אשר גוזרת את המאסר המותנה, אך זו אינה יכולה לצפות כל תרחיש עתידי ולעיתים נידרשת הערכאה השנייה, שמתבקשת להפעיל את המאסר המותנה, להבטיח כי התוצאה העונשית הסופית תהיה מידתית.

...

בסיכומו של דבר עתרה התביעה, בשל עברו הפלילי של הנאשם ושיקולי הרתעה לגזור עונש במרכז המתחם – 16 חודשי מאסר, להפעיל את המאסר המותנה, וכן להטיל מאסרים מותנים, פסילת רישיון נהיגה וקנס מרתיע.

לאחר שקבעתי כי יש להטיל בתיק זה עונש מאסר בפועל, ברור שלא ניתן להיעתר לבקשת הסניגור להורות על הארכת המאסר המותנה.

אציין כבר עתה שלא ניתן להיעתר למשאלת הסניגור לחפוף במלואם את המאסר המותנה המופעל ואת המאסר בפועל שיוטל בתיק זה לעונש אותו מרצה הנאשם.

סיכום אשר על כן אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר דיוני שלא כלל הסכמה לעונש, והורשע בעבירה של סחר בסמים, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים"), בכך שמכר לסוכנת משטרתית ביום 25.12.2018, באמצעות יישומון "טלגרם", סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.8898 גרם נטו, בתמורה לתשלום בסך 800 ₪.

מתסקירי שירות המבחן נלמדו נסיבותיו האישיות של הנאשם בהיותו צעיר יליד 1999, שהיה כבן 19 בעת ביצוע העבירה, וכיום הוא נשוי ואב לתינוק כבן שנה, ואישתו בהיריון נוסף, עובד כטכנאי משאבות מים, והמשפחה מתגוררת בישוב בית אריה.

ובנוגע לתפקידו של בית המשפט במאבק בעבירות סחר בסמים, כך נאמר מפי כב' השופטת ע' ארבל (כתוארה אז) ברע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' אלנשמי (6.9.2006): "כאשר בעבירות סמים עסקינן, לא ניתן להיתעלם מהחובה המוטלת עלינו כמערכת וכחברה להאבק בנגע הסמים. פן חשוב של מאבק זה הנו הטלת עונשים מחמירים על מי שבוחרים לעסוק בסחר בסמים. הסחר בסמים מסוכנים הנו אמצעי קל ונוח לעשיית רווחים נכבדים. ענישתם של מי שסחרו בסמים מסוכנים צריכה ליתן מענה גם לפיתוי זה ובמילים אחרות – על מי אשר שוקל לשלוח ידו בסחר בסמים להעמיד לנגד עיניו לא רק את הפיתוי לשלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים אלא גם את הסיכון של שהיה ממושכת מאחורי סורג ובריח". בעניינינו, מכר הנאשם לסוכנת משטרתית, סם קשה מסוג קוקאין במשקל של כ 0.8898 גרם, בתמורה ל- 800 ₪, באמצעות הטלגרם.

לשם קביעת מיתחם הענישה ההולם אבחן ענישה נוהגת רלוואנטית בשינויים המחויבים לקולה וחומרה, כדלקמן: ברע"פ 1955/19 אבו רקייק נ' מדינת ישראל (1.4.2019), הורשע נאשם על פי הודאתו בסחר בסם מסוכן, ומעשה פזיזות ורשלנות ברכב, בכך שמכר לסוכן משטרתי 2 מנות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 1.049 גרם, בתמורה ל-800 ₪, ולאחר מכן נימלט עם רכבו מהמשטרה, נסע לאחור, היתנגש ברכב אחר וכמעט פגע בהולכת רגל.

...

בסופו של דבר העריך שירות המבחן כי הסיכון מהנאשם פחת, והמליץ כאמור על לצו מבחן למשך חצי שנה ושל"צ. טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה עוה"ד עדי סעדיה הפנתה לערכים המוגנים בעבירות הסמים ועל הצורך בענישה מרתיעה, ועתרה למתחם ענישה הנע בין 8 חודשי מאסר ועד ל-18 חודשים.

בענייננו אני סבורה כי הנאשם הוכיח במעשיו לאורך השנים כי הוא ערך שינוי משמעותי בחייו ומצוי בדרך שיקומית, הלכה למעשה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך 6 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת סמים מסוג פשע, למשך 3 שנים מהיום.

בחינת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופות משתנות, כאשר עסקינן בסחר ברימוני הלם, ועונשי מאסר קצרים שיכול שירוצו בעבודות שירות במקרים של נשיאת רימוני הלם או אף של"צ במקרים של החזקתם, כפי שיפורט להלן: בע"פ 3892/22 שי משה נ' מדינת ישראל (28.3.23), נדון עניינו של מי שהורשע בארבע עבירות של רכישת נשק כמבצע עקרי, ובעבירה אחת של נשיאה והובלה של נשק כמבצע בצוותא.

עם זאת, בית המשפט העליון פסק מטעמי עיקרון אחידות בענישה, בשים לב לכך שנגזרו 6.5 שנות מאסר על מעורב אחר שחלקו בפרשה חמור משמעותית, שכן הוא הורשע גם בעבירות של גניבה וסחר בנשק של אותם רימני הלם וכדורים, והוא אף ניצל את תפקידו בצה"ל ואת נגישותו לנשק תוך הפרת חובת הנאמנות לצה"ל, שיש להפחית 8 חודשים מעונשו של המערער, כך שחלף 5 שנות מאסר בפועל, הושתו עליו 4 שנים ו-4 חודשים של מאסר בפועל.

בית המשפט קבע שם (פסקה 12): "לגופו של עניין, לטעמי, יש יסוד לטענה כי המיתחם שקבע בית המשפט המחוזי במקרה דנא הוא מעט מחמיר מדי, שאחרי ככלות הכל, מדובר בסחר בנשק הנמצא באחת הדיוטות הנמוכות שבסולם החומרה. אינני מקילה ראש בנזק הפוטנציאלי הטמון בסוג נשק זה, ואף על פי כן מדובר בנשק שנועד לטשטש אדם ולהכניסו למצב של הלם והגם שיש בכוחו לגרום נזק, אין הוא מסוג כלי הנשק שיכול להביא להרג ללא הבחנה. זאת ועוד, מדובר בסחר בפריט בודד שהגיע בסופו של דבר לידיו של סוכן סמוי ומכאן שלא ארע נזק בפועל." על אף דברים אלה דחה בית המשפט העליון את העירעור בציינו את הצורך בהחמרה בעבירות הנשק, בשל הצורך למגרן.

בנוסף שקלתי, כי הנאשם בחור צעיר, בן 20 במועד ביצוע העבירות וכיום בן 21, נעדר עבר פלילי, לנאשם רקע משפחתי מורכב, אין לו עורף משפחתי, והוא גדל בצד הזנחה פיזית ונפשית.

...

לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות, את נסיבות ביצוען ואת מדיניות הענישה הנהוגה, ומגמת ההחמרה בעבירות אלה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לשני האישומים על פי מבחן הקשר ההדוק, כאשר מתחם זה נע בין 20 חודשי מאסר בפועל ועד עונש של מאסר בפועל לתקופה של 50 חודשי מאסר בפועל, זאת בצד רכיבי ענישה נלווים.

לפיכך, החלטתי להטיל על הנאשם עונש בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, אך בחלקו האמצעי של שליש זה. אשר על כן, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים כדלהלן: 25 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו מיום מעצרו 11.1.23.

אני מורה על חילוט או השמדת הנשק בהתאם להחלטת הרשם.